מי אחראי לטביעת שלושה בחוף אסור לרחצה?
ביהמ"ש העליון אישר את קביעת המחוזי בנצרת, לפיה מפעילי חניון רסטל בחוף הכנרת אחראים לטביעתם של שלושה אנשים שרחצו במקום
טבעו בחוף אסור לרחצה - ותבעו את חברת האחזקה של החוף. בקיץ 2006 נפשו קטינים בני שבע וחמש, יחד עם הוריהם בחניון חוף רסטל בכנרת. במהלך שהותם נכנסו הקטינים עם דודם למים על גבי סירת גומי, למרות שהיו במקום שלטים האוסרים על הרחצה.
רוח עזה שנשבה, הרחיקה את הסירה מן החוף. בניסיון להציל את עצמו, הדוד קפץ למים, אך למרבה הצער טבע ומת. הסירה ועליה הילדים נסחפה לעומק הכנרת ולמחרת נמצאו גופותיהם ללא רוח חיים.
הוריהם הגישו תביעת פיצויים כנגד מפעילי החניון ונגד המועצה המקומית מגדל, שבתחום שיפוטה הוא מצוי. זאת בטענה שהיה עליהם לנקוט משנה זהירות בשמירה על הנופשים במתחם. התביעה התקבלה חלקית בבית משפט השלום, וערעור שהגישו על כך הנתבעות נדחה ברובו. בשתי הערכאות נקבע כי ההורים גם הם אחראים לאירוע, אולם מרבית האחריות מוטלת לפתחן של הנתבעות.
לאחר הפחתת האשם התורם שלהם, נפסק להורים פיצוי של כ1.8 מיליון שקל. על כך המועצה ומפעילת החניון הגישו ערעור לביהמ"ש העליון.
בערעור טענו כי מדובר בחוף אשר מוכרז כאסור לרחצה. מכאן שעל הנופשים בו בכלל ועל הורי הקטינים בפרט, להישמע להוראות השילוט שהוצב במקום. לדבריהן, החוק אוסר עליהם להציב שירותי הצלה בחוף ולמנוע את כניסת הרוחצים למים. המערערות גם הדגישו כי בפסק דינו של המחוזי, אשר קבע כי הן אחראיות ב-70% למאורע המצער, יש משום מסר לציבור לפיו אין להטיל אחריות על מי שמפר באופן גס את האיסור להיכנס למים.
גם ההורים אשמים
השופט צבי זילברטל דחה את הערעור. בפסיקתו קבע כי מפעילי החניון הפעילו במקום עסק מסחרי, וידעו שהמבקרים במקום אינם מצייתים לשילוט האוסר על רחצה. לפיכך גם אם לא ניתן להציב שירותי הצלה או לכל הפחות לחסום את הגישה למים, מפעילי החניון היו חייבים לנקוט באמצעי זהירות בנוסף על השלטים - על מנת לשמור על שלומם ובטחונם של הנופשים במקום.
לסיום, השופט ציין כי הטלת אחריות על מפעילי החניון לא מסירה את אחראיות ההורים לשמירה על ילדיהם. וכך על ההורים הוטל אשם תורם ל-40% מהאירוע. לא נפסקו הוצאות.
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
