"אני לא עושה דייטים בסקס ראשון"

לאחרונה נתקלתי במשפט המתחכם: "אני לא עושה דייטים בסקס ראשון", משפט שמאפשר נקודת הצצה לתפיסה הקיימת באשר לקיום יחסי מין והקשר שלהם אל מונוגמיה, חיבה ואולי אפילו תקשורת בינאישית. משפט זה מציין שההקשר בין הרצון להיכרות לבין קיום יחסי מין הוא מקרי בהחלט, ואם פעם היינו מדברים בעזרת המחשבה, השפה והלשון, אזי שהיום אנו מדברים בעזרת איברי המין.

עוד בנושא:

מכורים לסטוץ: לא רוצים זוגיות אבל משוועים לחיבוק

למה גברים רוצים סטוצים ונשים רוצות דייטים?

איך אתם מרגישים בבוקר שאחרי סטוץ?

מדברים על סקס בפייסבוק של ערוץ יחסים

מהפכה מינית ומתירנות

אבל אתם יודעים מה? בואו נחזור רגע אחורה, אל שנות ה-50 של המאה הקודמת: כתוצאה ישירה ממלחמת העולם השנייה, שנות החמישים הניחו את הבסיס למעמדה של המשפחה הגרעינית. רוח התקופה הכתיבה את הכלל שגברים ונשים יצאו זה עם זה למטרות מציאת שותף למוסד הנישואים.

לצד האקטיביזם החברתי, התעורר לו גם דור ילדי פרחים אשר נשא את בשורת החופש וכמובן, איך לא, את המתירנות המינית. וכאשר מדברים על המהפכה המינית, מתייחסים אל שבירת ערכים והתנהגויות אשר הגדירו מיניות "תקניות" והטרו-נורמטיביות.

עם זאת, במבט לאחור, "המהפכה המינית" לא באמת שינתה את תמצית תפישותיה הדכאניות של החברה המערבית אודות מיניות, ויש השואלות אודות מחירו של החופש המיני והשלכותיו על הנשים. כך או כך, אין ספק שדבר מהותי אחד השתנה, והוא יחסינו כלפי המין המזדמן.

דור האני

המסר החוזר ונשנה היום בכל פלטפורמה שיווקית, הוא שסקס - כמה שיותר מגוון וכמה שיותר זמין - הוא שנותן את הטון עבור נחשבות חברתית. כבר לפני עשור וחצי כתבה נעמי קליין אודות הריקון מתוכן שעשו התאגידים והמיתוג עבור מושגים כמו חופש ואלטרנטיביות בספרה המונומנטלי No Logo. קליין שאלה עד כמה בחירה חופשית באמת נותרת בידנו, כשמגוון החטיפים העצום בסופר הוא של אותו משווק תאגידי?

ולכן השאלה שעולה היא האם תודעת הסקס המזדמן אשר מוקרנת אלינו מכל מסך טלוויזיה ומוצר בחנות מתחת לביתנו, עדיין יכולה להיתפש ככלי לגיבוש עצמיות חתרנית? האם החופש והמיידיות של המין, אשר רווחים כיום בכל בית ספר תיכוני, בכל בר וסצנה עירונית, הם בכלל אקטואליים בעידן שבו יש להצמיד סימני שאלה זועקים למה שהתרבות הפופולרית מסמנת עבורנו?

אינכם מה שבבעלותכם

ואם בצרכנות עסקינן, יש להתייחס למימד נוסף וחשוב המקיים את הקשר בין קפיטליזם לניאו ליברליזם. קוראים לזה אני וסיפוק מיידי. דהיינו, עיצוב רצונותינו וזהותנו על ידי צרכנות. חכמים הטביעו את המשפט "אינכם מה שבבעלותכם" (You are not what you own). אך נראה שמשפט זה כבר איבד כל קשר עם המציאות המטריאלית של רובנו.

פעם היינו צריכים לעבוד קשה. אם רצינו משהו, היינו יוצרים/עובדים עבורו. אין ספק שתהליך זה יצר ערך מוסף עבור מה שברשותנו.

כיום, מה שאנו רוצים אנו פשוט קונים ולכן הקפיטליזם הוא האב הקדוש של תרבות האינסטנט. ובתרבות הזו הפכנו בהכרח, לעצלנים שמכורים לסיפוקים מיידיים. הרי למה שניתן מעצמנו עבור דבר שהוא לא וודאי?

סקס סואן במטרופולין זקן

וכעת אבאר את עיקרי הדברים: לא ניתן להפריד בין האישי והפוליטי, כי מה שקורה בחוץ, קורה בפנים, ומה שקורה בפנים הוא מראה לחוץ. לעתים נדמה שפעולות איבדו ממשמעותן. לא אנקוט גישה פוריטנית המוקיעה מין מזדמן, ואני סבורה שלמין מסוג זה יתרונות מסוימים כמו מחקר עצמי. חוץ מזה, מה הם החיים אם לא לקט ניסיונות וחוויות מאירות וגם מאכזבות?

השאלה היא האם זהו הדבר הנכון עבורכם? אני מבקשת שתעצרו רגע ותבדקו עם עצמכם ועם הרצונות שלכם. אין זו בושה להגיד לא ולהציב לעצמכם גבולות. ולא רק - יותר ויותר אני סבורה שדווקא אי ציות למיניות הליברלית והקפיטליסטית החדשה הוא האמצעי להשגת החופש.

אז הרשו לעצמם לשאול שאלות, לבחון אפשרויות ולחקור אלטרנטיבות תקשורתיות. כיף וחופש נמצאים היכן שהתשובה אינה ניתנת מראש.