היורה שזוכה מסתתר, אובמה: 'טרגדיה לאמריקה'
בערים ברחבי ארה"ב נערכו הפגנות במחאה על זיכויו של ג'ורג' זימרמן, שירה למוות בנער השחור טרייבון מרטין. שלא כמו לפני 22 שנה, הפעם נשמר השקט, אך זימרמן חושש לחייו. אובמה מנסה להפנות את האש לכיוונים אחרים
זימרמן זוכה מאשמת רצח, אבל אחיו רוברט אמר לכלי התקשורת שנגזר עליו לחיות בפחד, ו"להסתכל לאחור מחשש שיתקפו אותו". יתכן שמדובר כבר במת מהלך. זימרמן קיבל אינספור איומים על חייו בעקבות הריגת מרטין בפברואר בשנה שעברה.
בפעמים הספורות שנראה בפומבי הקפיד ללבוש אפוד מגן ומיד לאחר הזיכוי נעלם מעין הציבור. עורכי דינו אמרו לכתבים לאחר הזיכוי שכמה ארגוני שוליים סימנו אותו כמועמד להוצאה להורג. "זה דבר שילווה את ג'ורג' זימרמן לעולם ועד", אמר דון ווסט מצוות ההגנה.
ואילו אובדנו של מרטין ילווה את משפחתו, ופרשת מותו – את אמריקה כולה. בעיני רבבות שיצאו להפגין נגד הזיכוי בוושינגטון, בניו יורק ובערים אחרות בארה"ב, זימרמן שלף אקדח והרג שלא לצורך נער בן 17 רק בגלל צבע עורו. מפגינים מחוץ לאולם בית המשפט צעקו "אין צדק, אין שלום". בעיני שחורים רבים זהו המשך סיפור הריגתו של רודני קינג בידי שוטרים בלוס אנג'לס ב-1991. אלא שהצעירים השחורים של היום לא יוצאים להתפרע ברחובות כפי שהיה לפני 22 שנים.
הנשיא אובמה פרסם אתמול הצהרה שבה כינה את מותו של מרטין "טרגדיה לאמריקה" וקרא לאמריקנים לכבד את החלטת בית המשפט וניסה להפנות את הרגשות הקשים לכיוון אחר. הוא אמר כי על כל האמריקנים לשאול את עצמם אם הם עושים כל שביכולתם להיאבק באלימות שבה מעורב נשק חם.
משפחתו של מרטין לא נכחה באולם בית המשפט בעת הזיכוי והיא שוקלת הגשת תביעת פיצויים אזרחית על הריגת בנם. זימרמן הודה באחריות לירי שהרג את הנער ונטל ההוכחה במשפט אזרחי נמוך מזה הנדרש בתביעה פלילית. בן ג'ילוס, נשיא האגודה האמריקנית לקידום שחורים NAACP דורש ממשרד המשפטים לעמוד מאחורי תביעה נגד זימרמן על בסיס הערות גזעניות שלו בעבר.
בקרב שחורים בארה"ב מורגש חוסר אמון במערכת המשפט וחשש עמוק מחוסר יכולתה להגן עליהם. הנשיא אובמה העיר בתחילת הפרשה שטרוויון מרטין הוא כמו הבן שלא היה לו – הערה המעידה על כך ששחורים, גם בעלי מהמעמד הגבוה, חשים שילדיהם אינם מוגנים.
תאונת הרכבת של התביעה
מלכתחילה לא היתה כל כוונה של המשטרה ומערכת המשפט בפלורידה לטפל בהריגה של טרייבון. זימרמן נעצר רק לאחר שישה שבועות, אחרי הפגנות ודרישה ציבורית למצות עמו את הדין. התביעה הגישה כתב אישום בלחץ ציבורי וניסתה לבנות לזימרמן פרופיל של עבריין. אולם מספר נקודות שיחקו לרעתה.
במשפט העידו 56 בני אדם והוצגו 200 מוצגים אבל רק אדם חי אחד היה עד ראייה למתרחש – ג'ורג' זימרמן עצמו. חוץ מעדותו, לאף צד לא היו ראיות פיזיות רבות, שכן ההרג התרחש בליל גשם חשוך וייתכן שהגשם שטף חלק מהראיות הפוטנציאליות.
רייצ'ל ג'נטל, עדה שדיברה עם מרטין בטלפון רגעים לפני שנורה, והייתה אמורה להיות עדת מפתח של התביעה, סירבה בתחילה להעיד ואחר כך מסרה עדות מתוחה שנמשכה יומיים. כשהסנגור קרא תיגר על עדותה והעלה את האפשרות שמרטין תקף את זימרמן אמרה "זה מפגר". היא גם סיפרה שמרטין אמר לה כי מישהו הולך אחריו ותיאר אותו תוך שימוש בסלנג שעלול להיתפס כפוגעני כלפי לבנים ממעמד נמוך. מומחה שתיאר את יום עדותה ל-CNN אמר: "זה היה אסון. היא הייתה העדה המרכזית... זו הייתה תאונה רכבת".
ראיה נוספת שהייתה עשויה לעזור אך לא הועילה הייתה הקלטה של שיחה למוקד החירום 911 בליל המוות, שבה נשמעות צרחות. אם מרטין הוא שהשמיע את הצרחות הרי שזימרמן היה התוקף, ואם זימרמן הוא שצרח הרי שמרטין היה התוקף. אלא שכל אחת משתי האימהות, זו של מרטין וזו של זימרמן, עלתה על הדוכן והעידה באופן נחרץ וחד משמעי, כי בהקלטה נשמע קולו של בנה, המשווע לעזרה.
זימרמן חלם להיות שוטר. הוא שלף אקדח ושיחק את השוטר הרע מול הנער השחור, ולמרבה התדהמה אקדחו הושב לו, עכשיו משזוכה. אך המושבעות לא קבעו שזימרמן "חף מפשע" אלא רק שהוא "אינו אשם". "ההליך המשפטי לא עוסק בהכרח באמת כל הזמן", הסבירה ל-CNN התובעת לשעבר פיית' ג'נקינס, "השאלה היא מה אתה יכול להוכיח בבית המשפט".
לפנייה לכתב/ת 
