ההלכה נגד כפיית גט על אנסים? הגיע זמן לשינוי
בתי דין רבניים מסרבים לכפות גט על אבות שהתעללו מינית בילדיהם, וטוענים שההלכה בנושא חתומה - למרות שאפילו הרמב"ם גילה גמישות בנושא. עו"ד אייל עוז תוהה מדוע הדיינים כיום מחמירים מאי-פעם, וסבור שהגיע הזמן לשינוי
לפני מספר שבועות פורסם מקרה בלתי נתפס: אישה שבעלה הורשע באונס בתם המשותפת, נתקלה בהתנגדות בית הדין הרבני לכפיית גט על בעלה. כל זאת בזמן שהבעל, שכבר מרצה עונש מאסר בפועל לאחר שהודה במעשים, מתנה את הגט בוויתור על הכתובה.
בפסק הדין נקבע כי האישה תקבל את כתובתה והבעל יחויב לגרשה, אך לא ניתן יהיה לכפות עליו את הגט. למרות מעשיו הנפשעים, כתבו הדיינים, במקרה של התעללות מינית או סטיה מינית בתוך משפחה - לא מתקיימות העילות הנדרשות בהלכה לכפיית גט.
מהי כפיית גט?
על פי הדין היהודי, גירושין יכולים להתקיים רק מתוך רצון הדדי של שני בני הזוג. אם אחד מהם מתנגד, בית הדין הרבני לא יכול לכפות עליו גירושין למעט במקרים העונים לדרישות ההלכה.
במשנה ובתלמוד מציינים מספר עילות לכפיית גט. דחייה פיזית, למשל אם הבעל מוכה שחין או מדיף ריח רע כתוצאה ממחלה או מעיסוק, הרי אז האישה מואסת בבעלה בצדק. סכנת חיים, כלומר אם אחד מבני הזוג מאיים על חייו של השני. וכמובן - מקרים של עקרות או נישואין אסורים - בין כהן לגרושה, למשל.
ומה הדין במקרה של בעל אלים או הבוגד באשתו, מהמר, בטלן או חס וחלילה סוטה מין שפוגע בילדם המשותף? אלו אינן עילות לגירושין. זאת משום שבתי הדין הרבניים לא רואים דרך הלכתית, או לא מוצאים לנכון לפתוח את מה שמבחינתם נחתם מזמן.
מה בין כפיית גט לחיוב גט?
כאשר בית דין רבני כופה גט על בעל סרבן, הוא מוסמך לנקוט בהליכי כפייה אקטיביים עד שיגרש את אשתו. בימים עברו, נקטו אף באמצעים אלימים כמו מלקות. בימינו משתמשים במקום בשלילת חירות - מאסר בכלא.
ומה פוסק בית דין כשעילת הגירושין של האישה מוצדקת איך לא תואמת את דרישות ההלכה? במקרים אלה הבעל מחויב בגט, אבל לא נכפה. במקום מפעילים כנגדו סנקציות "פאסיביות". הרב יעקב בן-מאיר (רבנו תם, 1171-1100) קבע בזמנו שהקהילה תימנע מליצור קשר עם הבעל הסורר ותוציא אותו אל מחוץ לחיים הקהילתיים, עד שיתרצה ויגרש את אשתו. כלומר הוא לא יוזמן למניין, לא יבקרו אותו על מיטת חוליו, ולא יקיימו איתו מגע מסחרי או אישי עד שיסכים לגט.
בימינו, בתי דין רבניים משתמשים בסמכויות אחרות להגבלת תנועתו של סרבן: שלילת רישיון נהיגה, הגבלת חשבון בנק, איסור יציאה מהארץ וכדומה.
עילת "מאיס עלי" - בין חיוב לכפיה
"מאיס עלי" היא טענתה של אישה המבקשת להתגרש מבעלה, ועשויה להתייחס לאינספור תסריטים אפשריים: בעל מוכה שחין, שניתן לכפות עליו גט - הרי שאשתו טוענת שהוא מאוס עליה מן הבחינה הפיזית. בעל הבוגד באשתו עם נשים נוספות - "רועה-זונות", שאינו חייב בכפיית גט - תטען אשתו שהוא מאוס עליה מן הבחינה הנפשית.
הרמ"א (רבי משה בן-ישראל איסרליש, 1572-1520) קובע שלושה תנאים על מנת לכפות על בעל "רועה-זונות" גט: הבעל לא מקיים עם אשתו יחסי-אישות, הוא מבזבז את כספו על נשים אחרות ולא מכלכל את אשתו, ומקלקל בהתנהגותו את ברית האמונים עם אשתו. אם הוכחו שלושת התנאים לעיל, רשאי בית הדין לכפות גט, למרות שלא מדובר בעילת כפייה המצוינת בהלכה. משמעות הדבר היא שבעבר הדיינים הפעילו שיקול דעת בעניין כפיית הגט גם במקרים שלא צוינו בהלכה.
ומה על בעל האונס את בתו וגורם למשפחה כולה פגיעות נפשיות קשות? האישה טענה שבעלה מאוס עליה מאיסות גמורה. הדיינים טענו כנגדה, כי דין בעלה הוא כדין רועה-זונות, אבל רק מן הבחינה שקלקל בהתנהגותו את ברית הנישואים ואת האמון שנתנה בו. לכן אין בידם לכפות עליו גט, אלא רק לחייבו לגרשה.
ומה אמר הרמב"ם?
בתי דין רבניים בארץ נרתעים מכפיית גט כאשר עילת הגירושין לא מצוינת מפורשות בהלכה, בשל החשש שהגט יחשב כגט כפוי או מעושה, ועל כן פסול. כלומר, אם הבעל אינו מוכה שחין או עקר - אפסו הסיכויים לכפות עליו את הגט, גם אם הוא מאוס על אשתו מסיבות מחרידות כמו אונס בתם.
בהיסטוריה ההלכתית קמו פוסקים שהרחיבו את רשימת עילות הכפייה. הרמב"ם (1204-1135) לדוגמה, קבע כי אין לראות ברשימה שבמשנה ובתלמוד כסגורה, וסבר שאם קיימת עילה אובייקטיבית הגורמת לאישה למאוס בבעל, ניתן לכפות על הבעל גט. גם לדעת רבי שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ, 1444-1361), מאיסות גמורה של אישה בבעלה - שמצערת אותה ברמה קשה - חמורה עוד יותר מבעל המדיף ריח רע. לכן יש לכפות עליו גט.
אלא שלמרבה הצער דעתם של אלה לא התקבלה על דעת רוב חכמינו, ולכן לא נלקחה בחשבון באותו דיון שהתקיים בשנת 2013. הקביעה הנחרצת והכוללת הנהוגה היא, שלא ניתן להוסיף מקרי כפייה נוספים, שכן אלו לא צוינו על-ידי הפוסקים הראשונים.
קול זועק
לאור ריבוי מעשים נפשעים וסטיות בתוך המשפחה, הגיע העת לעדכן את עמדת בתי הדין הרבניים בכל הקשור לכפיית גט. הגיע הזמן לפסיקות חדשות של גדולי התורה. כי האימוץ עקשני של עילות ההלכה, גם במקרים בהם אפילו הרמב"ם היה מתיר את הכפייה, גורם לצער רב ולפגיעה נוספת באלו שכבר נפגעו.
במקום לאמץ את גישתם של הפוסקים הנאורים, הדיינים בוחרים להסתגר בחומת הביצורים של הבינוני, שהיא מידתו של כל אדם. מצב זה ראוי להיעלם מהעולם, ויפה שעה אחת קודם.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אייל עוז
עוסק בדיני משפחה
לפנייה לכתב/ת 
