כשיש לך חברה, הבר הופך לאורגיית פיתוי אסורה

הכבד שלי במצוקה. עד לפני מספר חודשים הוא היה רגיל לספוג לתוכו מדי כמה ימים ליטר או שניים ולפעמים קצת יותר של משקאות אלכוהוליים בצורתה של בירה לרוב, אך עם תחזוק של כל מני רעלים אחרים מחיטה, שעורה וצמחי תבלין, שבחיים לא תוסיף למרק. רעלים שגורמים לך לגלות בלוטות חדשות בגרונך שלא ידעת שהן קיימות. בלוטות שיודעות בעיקר להגיד "איי" ו"הצילו".

עוד בנושא:

בסופו של יום, גם הרווק התל אביבי מחפש אהבה

רווק באילת, מה הסיכוי למצוא פה זוגיות?

עוד על רווקות מול זוגיות בפייסבוק שלנו  

כשאתה רווק, רבים מלילותיך עוברים בפאב השכונתי הוותיק או בבר החדש ההיפסטרי לא-מגניב-אבל-הכי-מגניב-כזה שפתחו לא מזמן. יש שעושים זאת בשביל להטביע את בדידותם, הרי ידוע שבדידות שוקעת היטב באחוזי אלכוהול גבוהים. אחרים עושים זאת בתקווה שמעברה השני של כוס המשקה, בעיוות של זכוכית וצבע כרמל-חיטה, ה"קונפה" בקצה השני של המסבאה תיראה לא רע בכלל או לפחות סבירה (העיקר שתיראה).

הבלאגן של החיים הקודמים שלך

הרומנטיים חסרי התקנה שבינינו, מאמינים שיום אחד נרד עם הכפכפים החגיגיים לאותו פונדק ושם נפגוש את הנסיכה שלנו. היא, במקרה, תיגרר באותו הערב על ידי חברותיה, ואתה והכפכפים שלך תפגשו אותה בדיוק באותו יום בו החליטה לצאת לשתות במקום לצפות בסרטים זרים ללא תרגום. נו כן, כשאנחנו רווקים אנחנו מאמינים בייאושנו בהרבה מאד שטויות.

פעם גם אני האמנתי או רציתי להאמין, אבל לא פגשתי את חברה שלי בפאב, פגשתי אותה בפיק אפ הכי גדול – ממש פה, באינטרנט. אבל עד שנפגשנו, הייתי יוצא לפאבים ושותה לא מעט. הבעיה היא שמאז שפרצה הזוגיות, אחת לכמה שבועות משדר הכבד שלי אותות מצוקה, צימאון גדול. אני לוקח את חברה שלי לשתות בירה, וזה לא אותו דבר.

זה כמו להיכנס לדירה שפרצת אליה והפכת אותה, ויגעת וחיפשת ולא מצאת, ולצאת ולסגור את הדלת, ואז להיכנס שוב בשקט-בשקט, לדפוק כמה נקישות בזהירות, לפתוח את הדלת לרווחה, להדליק את האור ולומר: שיט, איזה בלאגן! חביבי, זה הבלאגן שאתה השארת. הבלאגן של החיים שלך ממקודם.

והבלאגן הזה כולל יותר מדי מבטים מחפשים, קורט של צחוק בריא, שיחה בלתי נגמרת בקולות רמים, רכילות שקטה וכל מני פעולות שניתנות לפרשנות פלרטטנית, מינית ושובבה, ואתה, אתה פשוט יושב לך עם כוס הבירה הישנה והמרה ועם חברה שלך והבירה דובדבן המטופשת שלה, ובואו נאמר את שצריך להיאמר אחת ולתמיד: בירה דובדבן זה לא בירה! זה שטויות במיץ דובדבנים.

איכשהו, כל הרעיון של לצאת לשתות נשפך החוצה. אסור לך לראות את המבטים, ואתה צריך להתעלם מהאצבעות, ואתה לא יכול להציץ למחשופים וזה הכי חבל, כי הם מפספסים את הייעוד שלהם בחיים (מחשופים נולדים וגדלים בשביל לחשוף).

היי שלום, טיפה מרה

אם בתור מבוגר בג'ימבורי הדבר שהכי בא לך זה לקפוץ לבריכת הכדורים פשוט כי זה כיף, אבל אתה לא יכול פשוט כי אתה לא מספיק צעיר, אז בזוגיות אסור לך להשתתף באורגיית הבר השכונתית, פשוט כי אתה לא מספיק רווק!

אז אני מוותר על הטיפה המרה. מחר בערב אקח את חברה שלי לערב בינגו. הפרס למקום הראשון – טוסטר משולשים. מחרתיים יש הרצאה על משהו שקשור לעירוניות ומרחב וסביבה וכלכלה ופלסטינאים ומוסר, ועוד כל מני דברים חשובים שרק אליהם יש לי כוח להקשיב אחרי יום עבודה ארוך ומהנה.

אולי נשחק אותה עד הסוף ונלך למוזיאון, אם רק אזכור איך מגיעים לשם. יש תערוכה של אמן הודי ממוצא צ'יליאני שעושה מיצגים בסגנון אורבני, ובעצם מנהל שיח מודרני עם העולם הישן. מאוווד מעניין.

או שפשוט נלך למופע מחול ובמתלה של המעילים בכניסה אני אקח פתק ואשאיר למשמרת את הגבריות שלי. העניין הוא שאחרי כל אחת מהפעילויות האלה, כדי לחזור לעצמי ולהתאושש, אני אהיה חייב איזו כוס בירה. או שתיים.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק