מטוסים זעירים בשמי עירנו
בשנים האחרונות עוברים כלי הטיס הבלתי-מאוישים משדה הקרב לשימוש אזרחי, ובקרוב מאוד יתחילו להתעופף גם בחצר האחורית שלנו. האם מדובר בהתקדמות טכנולוגית מבורכת, או סדק נוסף בחומת הפרטיות המתפוררת שלנו?
חודשים ספורים לאחר שהבית הלבן רמז על שינוי מדיניותה של ארה"ב בכל הנוגע ל"מלחמות הכטב"מים" (כלי טיס בלתי מאויש) בפקיסטן, אפגניסטן ותימן, לא ניכר שינוי משמעותי בשטח: בחודש יולי בלבד, התבצעו יותר תקיפות כטב"מים בפקיסטן מאשר בכל חודש אחר מאז תחילת השנה, ונדמה שמגמה זו אינה עומדת להפסק בקרוב. ובעוד שבארה"ב המחאה הציבורית אודות השימוש ב"רובוטי רצח מעופפים" (הכינוי החביב לכטב"מי-תקיפה בתקשורת האמריקנית) הולכת וגדלה, השימוש במטוסים ללא טייס בשוק האזרחי והפרטי ממשיך לתפוח ולהתרחב, בארה"ב, בעולם בכלל וגם בישראל.
לפני כשבועיים, אישר לראשונה מנהל התעופה הפדרלי האמריקני (ה-FAA) את השימוש בשני סוגים של כטב"מים בשוק הפרטי האמריקני: ה- Scan Eagle X200, וה- PUMA. אלה שני כטב"מים קטנים יחסית במשקל של כ-25 ק"ג שמיועדים למטרות סביבתיות בלבד - זיהוי מקורות של דליפות נפט ותנועה של חיות בר באלסקה ובקנדה. אולם האישור מסמל מפנה משמעותי במדיניות האמריקנית, שעד כה הגבילה שימוש פרטי בכטב"מים בתוך ארה"ב למטרות מדעיות בלבד. נדמה שהצפת השמיים ברובוטים המעופפים הינה עניין של זמן בלבד: ה-FAA חוזה כי עד שנת 2020, לא פחות מ-10,000 כלי טיס בלתי מאוישים ישייטו בשמי ארה"ב, והיד עוד נטויה.
להציל את הקרנף הלבן באמצעות רובוט מעופף
במדינתו המאוימת, התרגלנו לחשוב על כטב"מים במונחים של מודיעין, ריגול ומכוניות מעושנות של מבוקשים, אולם בעולם הגדול, השימוש האזרחי בהם הינו נרחב ביותר. כך למשל, הכטב"מים הופכים במהרה לזרוע הקדמית של האדם בכל הקשור למלחמה באיתני הטבע, ושיפור איכות הסביבה. כטב"מי Global Hawk של NASA, נועדו לטוס לליבן של סערות טרופיות, ולהשאר באזורים מוכי סופות כ-30 שעות, על מנת לשפר את יכולת החיזוי האנושית למקום הופעתן של סופות עתידיות. פרויקט אחר של אוניברסיטת פלורידה נוקט שיטה אחרת, ובמקום להלחם בסופה, "רוכב עליה": מהנדסי הפרויקט יצרו כטב"מים זעירים שנועדו לפעול כנחיל, להשתלב בסופה ולאסוף עליה מידע חיוני.
המאמץ הסביבתי לא מסתיים בסופות. באפריקה, ארגון שימור חיות הבר WWF, בפרויקט משותף עם גוגל, מתכוון להשתמש בכטב"מים כדי לפקח על שמורות הטבע הגדולות של היבשת השחורה. אלו ישמשו לזיהוי ועצירה של ציד לא חוקי, אשר פוגע בחיות הבר הנדירות כמו הקרנף הלבן. מאמצים דומים להגנה על קוף האורנגאוטן מתקיימים באינדונזיה ומלזיה. בארה"ב, אוניברסיטת קולורדו משתמשת בכטב"מ ה-Raven על מנת לפקח על נדידת העגורים באזור.
חוסכים כסף ומצילים חיים
השימוש בכטב"מים מתרחב גם לתחומים בעלי משמעות כלכלית, כמו בחקלאות. מצלמות המותקנות על גבי כלי הטיס מסוגלים לנטר מחסור בחמצן בחלקים מסוימים בשדה או לזהות התקדמות או עיכוב בצמיחת היבולים. המשמעות היא חסכון בזמן וכוח עבודה יקר לחקלאי. הכטב"מים עסוקים לא רק בהצלת יבולים, אלא גם חיים: משטרת קנדה הצליחה לזהות לפני מספר חודשים את מיקומו פצוע של בתאונת דרכים קטלנית. בעוד שצוותי חיפוש המצויידים באמצעים לראיית לילה כשלו במשימה, הפצוע נמצא בזכות כטב"מ ה-X4-ES, החמוש בראייה תרמית מתקדמת.
השימוש הגובר בכטב"מים פותח גם שווקים חדשים ומבטיחים בעולם התעשייה, החומרה והתוכנה. כך למשל, חברת Airware מתמחה בבניית "מוחות" עבור כלי טיס בלתי מאוישים, וכן תוכנה מתאימה. החזון של החברה מתמקד בבניית פלטפורמת מערכת הפעלה לכלים, שתאפשר יצירה של תוכנות דמויות אפליקציות לסמארטפון, בהתאם לצורך של מפעיל הכלי. גם בארץ קיימת פריחה של התחום, עם חברות הבונות כטב"מים לשוק הצבאי והאזרחי כמו Urban Aeronautics, ו- Aero Sentinel. מחקרים בתחום מצביעים כי שווי שוק הכטב"מים האזרחיים צפוי להגיע לכ- 8 מיליארד דולר עד שנת 2018, והראשונות לגרוף את הרווחים יהיו המדינות המובילות בתחום: ארה"ב וישראל.
הויכוח: אמצעי חיוני או ריגול חטטני?
כיצד שמיים המלאים ברובוטים מעופפים בעלי יכולות חישה, תצפית ולעיתים גם תקיפה מתקדמות עומדים להשפיע על זכויות הפרט ועל זכותנו לפרטיות? האם המדינה צריכה לנסות להגביל את השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים במרחב האזרחי, או שמא מדובר בנסיון עקר לעצור את הקידמה הדוהרת? שאלות מעין אלו ואחרות נמצאות היום במרכז הויכוח הציבורי והמשפטי אודות הכטב"מים.
ארגוני זכויות אדם חוששים מכך שהכטב"מים, בשילוב יכולות ריגול מתקדמות נוספות כגון איכון סלולארי, או ריגול אחר רשתות חברתיות, נותנות לממשלות יכולת מוגברת לחדור לחייו של האזרח. כבר היום כטב"מים בארה"ב נמצאים בידיהן של עשרות רשויות אכיפת חוק שונות, ואלו מרגלות במרץ בתוך גבולות המדינות עליהן נוצרו להגן מלכתחילה. כך למשל, בשימוע בנושא הפרטיות שנערך לאחרונה בארה"ב, הודה ראש ה-FBI בשימוש "מינימלי ולא תכוף" בכטב"מים לצרכי ריגול בתוך גבולות ארה"ב. מסמך משפטי שדלף לכתב של רשת NBC, הראה כי ארה"ב מכינה תשתית חוקית לשימוש בכטב"מי תקיפה כנגד אזרחי ארה"ב החשודים בפעילות באל-קעידה מחוץ לגבולותיה, ופרשנים משפטיים קובעים כי אין סיבה לפיה השימוש לא יהיה תקף גם לגבולות ארה"ב עצמה.
פשע מאורגן ומעופף
ההתבטאויות והדעות בנושא שנויות במחלוקת. מחד, יש הקובעים כי אין דרך לעצור את השטף הטכנולוגי. כך למשל, ראש עיירית ניו-יורק, מייקל בלומברג, בתשובה לשאלה שנשאל אודות שימוש בכטב"מים על ידי ה- NYPD השיב: "זה מפחיד, אבל מה ההבדל בין כטב"מ בשמיים לבין מצלמה על בניין? (...) אתם עומדים להתקל גם בתוכנות זיהוי פנים. אנשים עובדים על זה (...) אתם לא יכולים לעצור את הגאות מלהגיע. אנחנו עומדים להתמודד עם הרבה יותר חשיפה והרבה פחות פרטיות. אני לא רואה כיצד ניתן לעצור את זה".
מאידך, ארגוני זכויות אדם קובעים כי לנסות להגביל את השימוש בכטב"מים בחקיקה: אחת מהצעות החקיקה העומדות על הפרק כיום בארה"ב הינה Preserving American Privacy Act, אשר תחייב גופים ציבוריים בצו משפטי טרם שימוש בכטב"מים בשטח פרטי, ובביסוס חשד סביר, טרם שימוש שכזה בשטחים ציבוריים.
אולם החשש מפני שימוש מסוכן של כטב"מים אינו מסתיים בממשלות וגופי האכיפה שלהן בלבד. פשטות התפעול והמחיר הזול של כטב"מי השוק האזרחי יהפכו אותם לנגישים במיוחד לגופים שזכויות אדם אינן בדיוק בראש סדר מעיינהן, כגון תאגידי-על, כנופיות פשע מאורגן או ארגוני טרור. כך למשל, בקולומביה, קרטלי הסמים משתמשים בצוללות זעירות ובלתי מאוישות על מנת להבריח קוקאין, ובשנה שעברה, פושעים בברזיל השתמשו בקוודרוקופטר נשלט מרחוק על מנת להעביר טלפונים סלולריים מעל חומותיו כלא מאובטח.
המצב בישראל
ישראל הינה מהמובילות בעולם בתחום מחקר ופיתוח של כטב"מים למטרות שונות, והיא היצואנית השנייה בעולם בתחום, אחרי ארה"ב. אולם מלבד מטרות מחקר פיתוח, גם בארץ חברות ציבוריות ופרטיות נמצאות בהליכי אישור שימוש בכטב"מים. בני דוידור, מנהל מחלקת כטב"מ ברשות התעופה האזרחית, קובע כי כרגע קיימות כשש חברות שנמצאות בהליכי אישור אלו, אשר צפויים להסתיים בחודשים הקרובים. השימושים הינם מגוונים, החל מניטור עומסי תנועה על ידי משטרת ישראל, בדיקת קווי מתח על ידי חברת החשמל, צילום פרטי ופיקוח ומדידה של אתרי בנייה. החברות שמפעילות את הכלים צריכות לעבור הליך של אישורים בטיחותיים שייתן להם את האפשרות להטיס באופן חוקי כלי טיס בלתי מאוישים בשמיים הצפופים ממילא של ישראל.
דוידור מדגיש, כי מלבד השוק החוקי, קיימות עוד מספר חברות שעוסקות בתחום באופן בלתי חוקי ולכן מסוכן. חברות אלו משכירות שירותי כטב"מים בלי ידע מספק אודות הסכנות הכרוכות בכך, ובלי לעבור את הליך האישורים הדרוש. הבעיה לפי דוידור, מתחילה כאשר אנשים מתחום הטיסנאות עוברים באופן בלתי מודע לעולם הטיסה, ואז מתגבר החשש לתאונות: "קיים מתח רב בין הרצון להרוויח כסף לבטיחות", הוא קובע. "החברות הללו עושות דברים שלא היו מאושרים במידה והיו עוברים את תהליך האישור של מנהל התעופה האזרחי. הן צריכות ללמוד את סטנדרט חוקי התעבורה, וכל עוד הן לא עושות זאת, מתגבר החשש לתאונות".
מה באשר להגנת הפרטיות של האזרחים מפני המצלמות המשוכללות של הכטב"מים? לכאורה, חוקי הגנת הפרטיות להם כפופות רשויות הביטחון למיניהן אמורים להגן על פרטיותם של אזרחי ישראל מפני ריגול אווירי. אולם בפועל, מדובר בשטח לא ממופה, שגם בארה"ב מתקשים להיאבק בו מבחינה חוקית. מן הראוי יהיה כי המחוקק ישית את תשומת ליבו אל עבר השמיים, לפני שיהיה מאוחר מדי.
