שירה: "גם אני מתי בנפשם של אחרים"

פס פס נמחקתי יודית

סִלְחִי לִי יְהוּדִית בַּרְאֵל שֶׁהֶעֱלֵיתִי אוֹתָךְ מִן הַמֵּתִים

אֶל חֲלוֹמִי. מִשּׁוּם מַה דַּוְקָא אַתְּ נִבְחַרְתְּ

לָלֶכֶת אִתִּי לְאֹרֶךְ הַגָּדָה בַּסָּגֹל הַמְּעֻלָּף

שֶׁל הַוְּרָדִים.

גַּם אֲנִי מַתִּי בְּנַפְשָׁם שֶׁל אֲחֵרִים

בִּמְהִירוּת שֶׁל עֵצִים קוֹרְסִים מֵחַלּוֹן מְכוֹנִית

וְהַכַּף שֶׁלֹּא הִנַחְתִּי בָּהּ נַפְשִׁי

סוֹטֶרֶת עַכְשָׁו.

פַּס פַּס נִמְחַקְתִּי, יוּדִית

(בֵּין הַשָּעוֹן לַדֹּפֶק הִפְרִידָה רַק זְרוֹעַ בָּשָׂר וָדָם)

עִם שִׂמְלַת הַמִּלִּים, בִּגְדֵי הַמַּלְכָּה הַיְּשָׁנִים שֶׁלִּי,

וְהָעֵט הַמְּכֻנָּף מַכְחִיל מֵאָז כְּמוֹ אֶצְבַּע מֵתָה

בְּכַף יָדִי.

לָכֵן דָּחוּף הָיָה לִרְאוֹת בַּרְבּוּר

מַרְכִּין רֹאשׁוֹ אֶל הַמַּיִם, מַשְׁלִים עִם בָּבוּאָתוֹ

צוּרָה שֶׁל לֵב

רוֹמֵז שֶׁלֹּא לַיֹּפִי אוֹ לַכְּאֵב

כִּי אִם לְזֶה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאוֹת

לָזֶה אֲנַחְנוּ קָדוֹת.

הלב פועם אבל נח תוך כדי מנוקד

כְּשֶׁיָצָא לִמְעוּפוֹ הַיַּנְשׁוּף שֶׁל מִינֶרְוָה

(אוֹתָם כּוֹכָבִים, אוֹתָהּ חֲשֵׁכָה)

כְּבָר הָיָה לִי בָּרֹאשׁ סִדּוּר פְּרָחִים

שֶׁהֵגֵן עָלַי מִכָּל רַע

וְיָדִי הַיְּמָנִית

שׁוּב לֹא הִכְּחִילָה עַל יָדִית הַמְּכוֹנִית

כְּמוֹ יָדָהּ שֶׁל מֶרִיל סְטְרִיפְּ בְּסוֹף הַגְּשָׁרִים

שֶַׁל מְחוֹז מֶדִיסוֹן.

אֲבָל כְּשֶׁנִּרְדַּמְתִּי בְּלִי לִשְׁמֹר בְּשֵׁם

בְּלִי לִסְגֹר חֲלוֹנוֹת וְלִמְחֹק

אוֹ לִמְחֹק לְתָמִיד -

תִּקְתְּקָה בִּי אִמִּי כְּמוֹ פְּצָצָה

וַחֲלוּמִים זָרִים שֶׁנָּגְעוּ לִי

בְּפִרְחֵי הָאַל-תִּגַּע-בִּי

דַּוְקָא בִּגְלָל שְׁמָם

הִתְעַקְּשׁוּ לָדַעַת

לָמָּה לָמָּה שָׁפַכְתִּי

אֶת הַתִּינוֹק

וְעָלָיו גַּם אֶת הַמַּיִם

וְאֵיכָה תַּגִיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף -

לא אוכל לפרט

לֹא אוּכַל לְפָרֵט מָה אָרוּז

בְּכָל דִּמְעָה בְּשָׁלוֹשׁ אַרְבַּע

לִפְנוֹת בֹּקֶר כְּשֶׁהִתְחִילָה שְׁרִיקָה

מִפִּיָּה עֲקֻמָּה שֶל קוּמְקוּם אוֹ

תַּן אוּלַי כְּשֶׁהָלְכוּ לִי

כָּל הַפִילְטֶרִים שֶׁל הַצַּעַר-עוֹלָם אֲבָל

אִם יִשְׁאַל הַמַּלְאָךְ אֲסַפֵּר לוֹ

עַל אֵלֶּה שֶׁגַּרְדוֹם הוּנַף מֵעַל לִבָּם וּמֵאָז אֵינָם

מַפְסִיקִים לִמְחֹק אֶת כָּל מָה שֶׁכָּתְבוּ

אִם כִּי לֹא אוּכַל לְפָרֵט מִי בַּמַּיִם

מִי בָּאֵשׁ וּמִי בַּחַשְׁמַל

שֶׁבֵּין הַמִּלִּים

רַק לָשִׂים

נוֹצָה מִתַּחַת לַנָּחִיר לִבְדֹק

אִם אֲנִי נוֹשֶׁמֶת עַכְשָׁו

כְּשֶׁכָּל הַנָּשִׁים הַתְּחוּחוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת

לַצַּד הַשֵּׁנִי.

שירים אלו לקוחים מתוך ספר שיריה ה-16 של המשוררת אגי משעול, "ערה", שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.