שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תעשיית הבתולין: 100 נשים מספרות על הפעם ה-1
    למה "הפעם הראשונה" ואיבוד הבתולים עדיין כל כך מהותיים עבורנו, גם במאה ה-21? תרז שכטר, בימאית אמריקנית, נסעה לחפש את התשובה ברחבי ארה"ב. בדרך יצא לה מזה סרט בשם "איך לאבד את הבתולין" - וגם כמה תובנות על תעשיית הבתולין, סקס ואהבה

    הפעם הראשונה של תרז שכטר הייתה בגיל 23. בגלל הציפייה ל"אירוע המכונן" הזה, היא ציפתה לשמוע זיקוקים ולהתרגש בטירוף. בפועל, היה מדובר באקט מכני עד מעורר פיהוק, כהגדרתה, וזהו, "לא הייתי בתולה יותר", מספרת שכטר, בימאית הסרט הדוקומנטרי "איך לאבד את הבתולין".

     

    את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד   

     

    לצורך הכנת הסרט ראיינה שכטר 100 נשים מרחבי ארה"ב שסיפרו לה בגילוי לב על ההתנסות הראשונה שלהן. הראיונות הללו הפכו להיות הבסיס לסרט, ולבלוג ולדף הפייסבוק שבאו בעקבותיו. בראיון בלעדי ל-ynet, היא מספרת למה החליטה לעשות סרט על הנושא הכי מדובר והכי מושתק כאחד.

     

    "הבעיה שלנו כחברה, היא שאנחנו לא יודעים לדבר על מין ובטח ובטח לא על הבתולין, שעד עכשיו הוא נחשב לנושא נפיץ. החברה מתיימרת להיות פתוחה כלפי הנושא ושטופת מידע על מין, אבל מצד שני חוסר הידע וחוסר היכולת שלנו לתקשר בנושא המיניות שלנו הם עצומים. על זה עשיתי את הסרט: בואו נדבר על זה".

     

     

    עוד כתבות:

    בגיל 40 החשק יורד? 8 מיתוסים על סקס

    3 דקות זוז: כמה זמן לוקח לישראלים לעשות סקס?

    סקר: הנוער בארץ עושה פחות סקס מבאירופה

     

    למי שייכים הבתולים?

    "סיפורי הבתולים" בסרט נעים בין פתיחות מינית לבין שמרנות קיצונית, שקיימת למרבה ההפתעה או שלא, גם בעולם המערבי. כך למשל, בארה"ב נהוגים בשנים האחרונות "טקסי טוהר" בהן הבנות מתחייבות לאביהן לשמור על בתוליהן, עד שיינשאו וימסרו את הבתולים לבעל שלהן.

     

    "התופעה הזו הולכת ומתרחבת, וזה חלק מההגדרות שהחברה יוצרת סביב הבתולין. זה חלק מתפיסה פטריאכלית שעדיין קיימת ומנציחה את התפיסה כאילו הבתולים לא "שייכים" לאישה אלא לגברים שבסביבתה", מסבירה שכטר.

     

    לדבריה, החברה יוצרת מיתולוגיות ופרוצודורות רפואיות לגבי הבתולין כדי לשלוט בנשים. "הרי אין שום הגדרה מדעית לבתולין, יש רק הגדרה חברתית והפרשנות של החברה לקיומם או להיעדרם של הבתולים. וזה משהו שמשפיע גם על גברים וגם על נשים עד היום.

     

    "גם בחברה "המערבית" יש כל כך הרבה מיסקונספציות בנוגע לבתולין. נשים צריכות להבין, ואני מופתעת כל פעם מחדש שהן לא מבינות את זה, לפחות לא עד הגיל שזה כבר לא רלוונטי עבורן, שכל מה שקשור לבתולין הוא הבחירה שלהן", היא אומרת.

     

    אבל האם שיחות על "הפעם הראשונה" לא מחזירות את הנשים שנות אור אחורה?

    "בדיוק ההפך. מדובר בנושא פמיניסטי ממעלה ראשונה. הסרט וגם הבלוג, בו נשים יכולות לכתוב על ההתנסויות שלהן, מאפשרים לנשים הצצה לחיים של נשים אחרות.  ובעיקר על הדרך בה הן מנהלות את המיניות שלהן. חלק מהחינוך של כולנו הוא שלא מדברים על הבתולין או על המיניות, כי זה מביך, אבל בעצם כולן רוצות לדבר על זה".

     

    כמה עולים הבתולים?

    העובדה שהיחס אל הבתולין הם כאל מטבע עובר לסוחר, לא נעלמת מעיני שכטר, אבל היא בוחרת להתייחס לכך בהומור. "כי הומור זו דרך מעולה להתגבר על נושאים מביכים כמו זה למשל".

     

    שכטר בת ה-43, היא ילידת ישראל. בגיל 5 עזבה עם הוריה לקנדה ובשנות ה-20 לחייה עברה לארה"ב. היום היא מתגוררת בברוקלין עם בעלה ומעידה על עצמה שהיא מאושרת. במהלך הסרט היא מתכוננת לחתונתה וחושפת את החיפוש אחר שמלת הכלה, מה שלדבריה, גם היא חלק מתעשיית הבתולים.

     

    "השמלה הלבנה היא חלק מהזיוף של הבתולין. הרי לי בגילי (סוף שנות ה-30) אין מה ללבוש שמלה לבנה שמרמזת כאילו אני בתולה", היא אומרת בחיוך.

     

    היא מתייחסת בדבריה לכל "תעשיית הבתולין", כמו למשל תחתונים לבנים שנמכרים ברשת כ"תחתוני בתולין", נשים המציעות את בתוליהן לכל המרבה במחיר, כמעט בסלחנות. "מצד אחד, אנחנו רוצים שתהיה בחירה, מצד שני אנחנו מזדעזעים מהאקט הזה, כי אנחנו מייחסים לאובדן הבתולין כאל אקט משנה חיים".

     

    והוא לא?

    "כן ולא. נשים צריכות להבין שלמרות שמדובר באירוע לא חד פעמי. כי אם מתייחסים אליו רק כמשהו פיזי, אז אוקיי, זה חד פעמי וזהו. אבל אני מדברת כבר על השלב הבא, על קשר בין אנשים. התקשרות מינית לא נבנית מפעם אחת בלבד, אלא ממשהו מתמשך שיש לו ערך מוסף. נשים צעירות מתייחסות לאיבוד הבתולים כאל משהו מיתי, אבל צריך לקחת את זה בפרופורציות".

     

    אז בעצם מדובר בהגדרה של מה זה לאבד את הבתולים?

    "לגמרי. נשי רבות מייחסות את הבתולים לעניין החדירה. אבל האם כל איבוד בתולין נעשה ככה? נשים רבות וגם גברים לא מעטים מודים ואפילו בגלוי, שהפעם הראשונה שלהם הייתה בעצם הפעם הכי גרועה".

     

    האדם הנכון בזמן הנכון

     שכטר מתייחסת לעובדה שלמרות האינטרנט והזמינות "לכאורה של כל המידע באינטרנט", נשים וגברים לא יודעים יותר על מיניות. "מצד אחד הם רואים סקס בכל מקום, סרטי פורנו, פרסומות וסתם תמונות בפייסבוק, וזה מעוות את המציאות", היא אומרת.

     

    "אבל בצד החיובי של הדברים האינטרנט מלא מקורות מידע על סקס ומיניות, אני מקווה שגם הבלוג יהיה חלק ממקורות המידע שנשם בכל הגילאים ומכל העולם יוכלו להיעזר בו".

     

    "הרעיון בסרט וגם בבלוג שמזמן נשים מכל העולם לכתוב על ההתנסויות שלהן, הוא שנשים צריכות לדעת שיש להן זכות בחירה. הן צריכות לדעת שהן לא צריכות להידחף לעשות דברים שהן לא רוצות באף גיל. מה שנשים באמת צריכות זה האמונה בעצמן - ביטחון עצמי וזכות בחירה באדם הנכון בזמן הנכון".

     

    בכורת הסרט "איך לאבד את הבתולין" תשודר היום (29.8) בערוץ yes דוקו בשעה 22:00

     




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "תעשיית הבתולין: 100 נשים מספרות על הפעם ה-1"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תרז שכטר, בימאית הסרט. "נשים צריכות לדעת שזו הבחירה שלהן"
    אוסף של 100 ראיונות. "איך לאבד את הבתולין"
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים