"תכלס, עוד לא עשיתי כלום"
לא מסתנוורת מהניצחון על פטרובה, לא שוכחת את התקופות הקשות, לא מפסיקה לפרגן לבן הזוג (וגם לשחר פאר). יוליה גלושקו מוכנה למשחק מול האמריקאית סאשיה ויקרי היום בסיבוב השני: "אני צריכה לעבוד על יציבות"
בגיל 23, אחרי שנים שבהן התקשתה להסתגל למעבר החד מצמרת דירוג הנוער העולמי לטורנירים קטנים ורחוקים בסבב הבוגרות, דברים מתחילים להסתדר ליוליה גלושקו.
גלושקו של השבועות האחרונים מציגה טניס משובח. היא ממוקדת יותר, ההגשות שלה מדויקות יותר, היא שידרגה את התנועה על המגרש, את העוצמות ואת ההחזרות ומגלה יכולת נפלאה מהקו האחורי. המשחק שלשום מול נדיה פטרובה, המדורגת 23 בעולם, יותר מ־100 מקומות מעליה, היה תצוגת תכלית של טניס ברמה גבוהה, וגם כשהרוסייה ניסתה להתקרב גלושקו לא השאירה לה שום סיכוי תוך הפגנת משחק רגוע וכמעט נטול שגיאות.
"אני מרגישה שדברים עובדים לי יותר טוב בתקופה האחרונה, אבל אני עדיין לא מוציאה מעצמי את הטניס הכי טוב שלי", אומרת גלושקו
היום היא תתמודד מול סאשיה ויקרי, האמריקאית הכישרונית בת ה־18, שמדורגת 238 בעולם. על פניו, משוכה הרבה פחות מאתגרת מאשר בסיבוב הראשון, אבל יהיה לא פשוט להירגע מהמשחק הכי גדול בקריירה ולהגיע הפעם כפייבוריטית. "אני לגמרי לא מרגישה בעננים אחרי המשחק מול פטרובה, חשוב לי לשים דברים בפרופורציות. בתכלס, עוד לא עשיתי כלום. הפערים בין השחקניות בטופ העולמי מאוד קטנים, וכל אחת ואחת היא שחקנית מסוכנת. בעיקר בטורניר ענק כמו זה, כשכולן מגיעות עם המון מוטיבציה ובטח שחקנית מקומית שזוכה לעידוד הקהל".
סבסטיאן ואני
את גלושקו מלווים בטורניר המאמן לירן קלינג ובן הזוג שלה, סבסטיאן לוי, טניסאי ניו־זילנדי המדורג 1,194 בעולם. הוא צעיר ממנה בשנתיים, הם כבר שלוש שנים ביחד, אביו ישראלי לשעבר, ויש לו משפחה בארץ. בחגים הם גם יגיעו לישראל לביקור. "העובדה שהוא טניסאי עוזרת לי מאוד בכל אספקט", מספרת יוליה. "קודם כל, מעצם זה שאני לא לבד ואנחנו יכולים לדבר על טניס, ולא רק על טניס. הוא מרגיע אותי לפני משחקים ומוסיף לי הרבה ביטחון. מעבר לזה, אנחנו יכולים לשחק אחד מול השני באימונים בעוצמות גבוהות ולירן יכול לצפות מהצד. זה נותן לכולנו עוד פרספקטיבה".
עוד ב-ynet ספורט:
הניצחון יקפיץ אותך קרוב לטופ-100.
"אני משתדלת לא להתייחס לזה, כי כבר הייתי במקום ה־105 לפני כמה שבועות ואז התחלתי לחשב מה צריך לקרות כדי שאתקדם בדירוג, ובסופו של דבר זה שיגע אותי. אחרי הכל הבנתי, שאם אני לא אשפר את הטניס שלי אני ממילא לא אהיה שווה דירוג גבוה, אז למה בכלל להסתבך בחישובים? אני מנסה לבנות מומנטום ממשחק למשחק, וליהנות מהדרך".
והדרך הזו לא הייתה פשוטה, היו תקופות שחשבת לפרוש.
"נסעתי המון לבד. זו הייתה תחושה מאוד קשה של בדידות, בלי מאמן ובלי אף אחד, והיו רגעים שנשברתי והיה לי קשה להאמין שיהיה יותר
טוב. איבדתי את השמחה שלי. לא רציתי להתאמן יותר, לא יכולתי אפילו להסתכל על המחבטים שלי. זה נראה לי מאוד רחוק עכשיו. פעם לא נהניתי כל כך להתאמן, היום אני נהנית מכל רגע ואוהבת את התהליך עצמו, לא רק את הניצחונות והרגעים הנחמדים. אני מרגישה בת מזל שיש לי את האפשרות לעסוק במשהו שאני אוהבת ושכל כך מעניין אותי".
איך היחסים עם שחר פאר?
"שחר חברה טובה, אנחנו מאוד קרובות. יש לה קריירה נפלאה, למדתי המון ממנה. היא בן אדם מדהים, היא באה לפני המשחק מול פטרובה ודיברה איתי עליה מניסיונה. אין בינינו שום קנאה. כלום. מצידי? אני הכי אשמח אם כל העשרים הראשונות בעולם יהיו ישראליות".
לפנייה לכתב/ת 
