לצאת מהבינוניות / טור

לנבחרת ישראל יש מספיק כישרון כדי לעלות לשלב הבא, אבל הגיע הזמן לשבור את ניהול המשחק השבלוני והשמרני

עידו אשדפורסם: 03.09.13 , 09:49

ההכנות לאליפות אירופה הקרובה, העלו זכרונות מקיץ 2009. גל מקל על משבצת נעדר ה־NBA (כספי לא הגיע אז אחרי שנבחר בדראפט) ואלכס צ'וברביץ' על תקן הגבוה שנשאר בבית בשביל עוד גארד/פורוורד שלא יעשה את ההבדל (אז היה זה רוברט רות'בארט שנופה לפני הנסיעה).

הנבחרת באליפות אירופה - כל הדיווחים:

מנהל האגף המקצועי באיגוד היה חייב להורות למאמן הלאומי לקחת את צ'וברביץ' (בלי קשר לפציעה של אלכס טיוס), אבל אריק שיבק ממלא את שני התפקידים, כמו צביקה שרף באליפות ההיא, כהמשך לכשל הארגוני והמבני. הנבחרת של 2009 סיימה ב־3:0 קצר וכואב, ועם קווי הדמיון, הכאוס הנוכחי באיגוד ומצב הרוח של חלק מהשחקנים, נדמה שהפעם יש לנבחרת תנאי פתיחה אפילו גרועים יותר.

זכרונות מ-2009. גל מקל ועומרי כספי(צילום: עוז מועלם)

למרות שהתפנקנו לקבל את עצם העלייה לכל אליפות אירופה כמובנת מאליה (קל וחומר באליפות של 24 נבחרות), התרגלנו גם לבינוניות ההופעה שם, לחזרה המוקדמת הבייתה, ובעיקר לחוסר המקוריות: הרכבים קלאסיים לא מתאימים, תרגילי התקפה אנמיים ומיושנים, ניהול משחק

טור אישי

מלחמת ששת הימים

אריה מליניאק

חיל אוויר לא מנצח, אבל ללכת למלחמה בלי מטריה אווירית זו התאבדות. אלכס טיוס הוא נכס, סוללת יירוט בודדת. אריה מליניאק על הבעיות של נבחרת ישראל לקראת היורובאסקט

מלחמת ששת הימים / טור

שבלוני ושמרני. גם לעובדה שאף כוכב לא פורץ קדימה באופן מפתיע, ובוודאי לא מתגלה. ככה זה כשלשחקן הכי צעיר בנבחרת קוראים עומרי כספי (כבר בן 25). אבל זו כבר בעיה אחרת. ואולי לא?

זה מתחיל להרגיש קצת קלישאתי ושחוק, אבל מה יש בה, במשרת המאמן הלאומי (וזה נכון גם בכדורגל), שגורם למאמנים טובים, שעשו עבודה מצוינת בקבוצות שלהם, להפוך לאפרוריים, הולכים על בטוח ושוחרי כסת"ח? בוודאי שנבחרת לאומית היא לא קבוצת ליגה, ולכן הפוליטיקה ומסגרת הזמן והדינמיקה שלה שונות בתכלית. ובכל זאת, לא נהיה אלופי אירופה, ולא נרד לדרג ב'. אז מה עם קצת מעוף? כנראה שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, או שהתפקיד מקדש את האמצעי.

הכי צעיר בסגל. כספי(צילום: ראובן שוורץ)

כשבוחנים את ההרכבים על הנייר, ברור שיש לשחקני הנבחרת מספיק כישרון כדי לנצח לפחות שלושה משחקים, אבל צריך לגרום להם לשחק יחד ולחשוב קודם בתוך הקופסה. למשל, לשחק בהרכב פורוורדים עם פניני, אליהו וכספי כגבוהים, עם חילופים אוטומטיים או איזורית לוחצת. ללחוץ באופן קבוע על כל המגרש ולהשתמש ברגליים הטריות והשוות על הספסל. לבנות בראש את סדר העדיפויות ההתקפי: כספי ואליהו אופציה ראשונה, אחריהם כל השאר. זה אומר שמוותרים על האגו ומחפשים אותם בכל הזדמנות. בלי 45 נקודות שלהם יחד לא נגיע ל־80 במשחק ולא לשלב הבא. הניצחון על גיאורגיה, כשכספי על הספסל, עלול רק להטעות ולהוליך שולל.

ואם נוציא את המקסימום מהקופסה, אפשר להתחיל לחשוב מחוצה לה. למשל, על העובדה שכספי ואליהו למעשה רגילים להשלים שחקנים אחרים, ולא להיות שחקני מטרה. אז אפשר לשחק תרגילים דווקא בשביל האחרים, אבל כשבראש המחשבה שהאופציה העדיפה בסופו של דבר היא להוציא לכספי כדור לשלשה עם הפנים לסל או גויאבה ריחנית של אליהו, כשהשומר שלו זז לעזור. צריך לעשות את הדברים הנכונים, אבל גם לעשות נכון את הדברים.