שונאת לבשל. זה אומר שאני פגומה כאישה?
"אני לא מאמינה שבשנת 2013 אני צריכה להתנצל בפני בן הזוג שלי על שאינני יודעת לבשל. אפשר לחשוב שאני לא עושה כלום בבית. וחוץ מזה, מה הוא צריך אותי, הוא לא יכול לבשל בעצמו?! רוצה בישולים - שיעשה גוגל וימצא מתכון". עדי רם על מותה של עקרת הבית
לפני שבוע ישבתי עם חברתי מ' הנסערת, רגע לאחר הריב האחרון עם בן זוגה. מ', קרייריסטית בנשמתה, נאלצה להתמודד עם חבר שדורש ממנה לתת יותר תשומת לב לכלכלת הבית. "הוא מצפה ממני שאהיה יותר עקרת בית. שאתחיל לבשל, שיהיה לי יותר זמן לנקיונות וכביסה ושבאופן כללי יהיה לי יותר אכפת מתחזוק הבית השוטף".
עוד בנושא:
סיינפלד לא לבד: על פסילות דייטינג שטחיות
בואו להכיר גברים ונשים בפייסבוק של יחסים
"אני לא מבינה", היא אומרת לי, "זה שאני בת זוג אוהבת, תומכת, כייפית, עם תואר נחשב ועבודה טובה ומכניסה, לא מספיק טוב לו? אני לא מאמינה שבשנת 2013 אני צריכה להתנצל בפני בן הזוג שלי שאני לא עושה מספיק כביסות בשבוע! אפשר לחשוב שאני לא עושה כלום בבית. וחוץ מזה, מה הוא צריך אותי, הוא לא יכול לעשות כביסה או לבשל בעצמו?! רוצה בישולים - שיעשה גוגל וימצא מתכון!"
להרים סירים
מ' הזכירה לי את סבתי הפולנייה שהייתה אומרת: "אישה שלא יודעת לנקות בפינות לא תמצא בעל טוב". תמיד כעסתי על המשפט הזה שאולי היה נכון לתקופה שלה, בה רוב הנשים לא עבדו ועסקו רק בלשרת את הגבר המפרנס, אבל יסלח לי בן זוגי היקר – היום אנחנו חיים בתקופה אחרת, ומאחר שאני חוזרת בשמונה בערב מהעבודה, אני לא חושבת שאני גם אמורה להתחיל להרים באוויר סירים עם ממולאים.
ושלא תבינו אותי לא נכון, איני רואה בזה דבר שלילי. אני מעריצה את אותן נשים שיכולות לחזור מהעבודה מאוחר ולהתחיל לבשל סעודות לבני הזוג ולילדיהן. אני מעריכה את אותן נשים שאחרי שהן עובדות קשה כל השבוע הן עדיין מסוגלות לקום ביום שישי בבוקר ולהתחיל להבריק את הבית. באמת.
אבל סליחה שלי לא בא לעשות את זה וגם אין לי סיבה כרגע. אחרי יום עבודה מתיש בא לי להגיע הביתה ולהיזרק בטרנינג מול הטלוויזיה או לצאת אחר כך לשתות בירה עם חברים ללא דאגות. וחוץ מזה, למה בחורה צעירה ללא ילדים בימינו צריכה להתעסק במשך היום בכביסות וניקיונות? בשביל מה התאמצנו כל כך הרבה שנים כדי להשתלב באקדמיה, בתעשייה ובפוליטיקה?
אגב, אין ספק שבשנים האחרונות חל שינוי - יותר ויותר גברים הפכו לשפים חובבים המעלים בגאווה את תמונות המנות התורניות שלהם מהאינסטגרם, בזמן שהאישה לעומת זאת, רק הולכת ומתרחקת בצעדי ענק מהמטבח, הסמרטוט ושלא לדבר על כלי התפירה. אך מה שהכי מעניין זה שלמרות הנטייה הברורה של המגמה הזאת, גברים עדיין מצפים מאיתנו בסופו של יום, שנעשה את הכול. שנפתח קריירה אבל שלא נשכח שעלינו גם להיות עקרות הבית שלהם.
אין לי ילדים כרגע, תודה
"ומה יהיה כשיהיו לך ילדים?" היא שאלה שחלקכם וודאי שואלים. ראשית, כרגע אין לנו ילדים. אנו לא נשואות ולכן זה לא רלוונטי לזמן הקרוב. שנית, כשיש ילדים, הרצונות וסדרי העדיפויות משתנים כי נכנס משהו מאוד חשוב לחיים. כרגע זה לא קיים עדיין ולכן קשה להעריך. האם זה שניהול משק בית אינו בראש סדר העדיפויות שלנו היום, אומר שהוא לא יהיה כך בעתיד?
כשיהיו לנו ילדים כנראה שגם לא נצא לשתות שלוש פעמים בשבוע, לא נעשה ספורט פעמיים בשבוע ולא נעבוד כל יום עד 7 בערב. כנראה שבשעת הצורך נעשה את מה שדרוש, אבל כל עוד זה לא דרוש לנו עכשיו – האם יש סיבה לשים זאת בראש סדר העדיפויות שלנו?
בקיצור, אני מזדהה מאד עם תחושותיה של חברתי המתוסכלת. כשאני יוצאת עם בחור חדש תמיד הנושא הזה עולה שוב ושוב עם שאלות כמו: "אז את אוהבת לבשל?", "מה את יודעת לבשל?", "מתי את עושה לי ארוחה?" וכיוצ"ב, ותמיד הנושא שם אותי בעמדה מביכה. איני יכולה להתיימר להיות אחת כזו, כי השקר יתגלה במוקדם או מאוחר – הרי בינינו, כמה פעמים כבר אצליח לגרום לו להאמין שזאת אני שהכינה את המנה החריפה שבעצם הזמנתי מג'ירף?
ולכן, אני בדרך כלל מרכינה את ראשי בבושת פנים ומודה באמת המרה. "כן, כשצריך אתה יודע..." אני מגמגמת בחוסר ביטחון. תמיד אני פוחדת שלאחר השיחה אותו בן זוג ילך הביתה בתחושה שנפל על אישה עם פגם, כזאת שלא תהיה עקרת בית שתבשל ותנקה לו בעתיד.
לצערי, מטלות בית כגון ניקיונות ובישולים עדיין נקשרות אצל גברים ליכולות "נשיות" המשליכות על האישה - לפחות מבחינת הגבר - את יכולותיה לכהן כמטפלת ואמא עתידית. וברגע שעליי לבשר לגבר שאיני כזאת, אני מרגישה שאני מספרת לו שיש לי פגם בפוריות, כאילו באתי ואמרתי לו שאין לי יכולת ללדת או לעשות סקס.
מבשלים ביחד
לאחר החפירה הארוכה שלי ושל מ' על כך שנמאס לנו שמנסים להכניס אותנו לדמות האישה הישנה והפרימיטיבית שאופה חלה, מבשלת עוף, מכבסת מצעים ומנקה את המטבח עוד לפני שהיא מסיימת את הקפה של הבוקר, חזרה חברתי הביתה מוכוונת מטרה לפתוח בשיחה עם בן זוגה.
כשחזרה, האחרון הפתיע אותה עם מצרכים וספר מתכונים לעוגה. "מאמי, היום מבשלים ביחד ותראי שיהיה לנו כיף", אמר לה וקרץ. מ' נבהלה וכמעט שרצתה לצעוק עליו על הרמז הבוטה והמכוער הזה, אבל החליטה לזרום עם הרעיון של לעשות זאת איתו ביחד. בסוף הערב שלחה לי תמונות שלהם מחויכים עם קרם על הפנים ועוגה, שלמרבה הפלא, יצאה דווקא די בסדר. לפחות לפי הפילטר של האינסטגרם.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
ל"ערה?" – דף הפייסבוק של עדי רם
לפנייה לכתב/ת 
