לא למדנו דבר מרצח רבין
להעלות זכרונות ולדבר בשבחו של יצחק רבין זה לא העיקר. את הלקחים יש ליישם בבלימת החקיקה האנטי-דמוקרטית
עוד בערוץ הדעות של ynet:
דור האשליות / גיא קצוביץ'
"בית לחם" כבש אותי / נסים קלדרון
בסוף השבוע נציין מלאת 18 שנים להירצחו של יצחק רבין ז"ל בסיומה של עצרת המונית שהתכנסה תחת הסיסמה: "כן לשלום - לא לאלימות". בנאומו האחרון באותה עצרת קרא רבין: "אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית". נורא לחשוב שהקריאה הזאת אקטואלית מתמיד, גם היום. כאילו לא למדנו כלום מאז.
להעלות זכרונות על רבין ולספר בשבחי האיש המיוחד ההוא זה לא העיקר בשימור זכרו. העיקר הוא במאמץ להבין עד תום את שאירע לנו, לעשות הכול כדי שמעשה שפל ומזוויע כזה לא יתרחש עוד במקומותינו.
רצח רבין היה פוליטי. מי שמנסה לטשטש זאת - פוגע בזכרו של רבין. הרצח של רבין היה מכוון לחסל את ההכרעה הדמוקרטית של העם. לרצוח לא רק איש, ולא רק דרך, אלא גם את התהליך הדמוקרטי עצמו. מי שמנסה לטשטש זאת - פוגע בזכרו של רבין. לרצח רבין ולפשע הנורא של מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר בניו יורק על-ידי אנשי בן לאדן יש שורש משותף - פונדמנטליזם דתי קנאי. השורש המשותף - ציות עיוור לכוהני דת מטורפים, אכולי שנאה.
גם רוצחו של רבין הודה בחקירתו במשטרה: "ללא פסק הלכה או פסק דין רודף שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח. אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחורי אנשים רבים נוספים, לא הייתי פועל".
רבין היה קורבן של פונדמנטליזם יהודי דתי-לאומני קנאי, אשר שנאתו ל"אחר" מעבירה אותו על דעתו. יהודים דתיים רבים, שדמות היהדות וערכי הדמוקרטיה יקרים ללבם, מלאי חרדה אף הם מפני התגברות הפונדמנטליזם הקנאי, המעוות את היהדות ומסכן את הדמוקרטיה. השנאה ל"אחר", לבן העם הזולת, מתגלגלת עד מהרה לשנאה אל בני עמך ומכפילה את עוצמתה, במיוחד כלפי אלה שאינם שותפים לשנאת הנוכרי, ועשרת מונים כלפי אלה שמצדדים בפיוס עם בני העם הזולת. אלה מוכתמים מיד כבוגדים. לא אנחנו המצאנו זאת.
בחדרו של רוצחו של יצחק רבין נמצאו ספרי קודש רבים ורק שני ספרי חול. אחד מהם "נשיא על הכוונת" מאת פרדריק פורסייט, תיאר את ניסיונה של המחתרת הלאומנית הימנית הצרפתית, בספטמבר 1961, לרצוח את נשיא צרפת, הגנרל שארל דה-גול. שני אלמנטים בלטו: הניסיון לרצח המנהיג בהשראה של צו דתי פונדמנטליסטי והשנאה לזר, ל"אחר" - לאלגירים, שהגיעה עד כדי ניסיון לרצח.
רבין נרצח משום שהסיתו נגדו כי הוא אוהב פלסטינים ומוכן למכור להם את המולדת. רבין נרצח משום שהסיתו נגדו שהוא ראש-ממשלה של הערבים, כי הוא מוכן לקבל גם את תמיכתם. זמן לא רב לפני רצח רבין מצאתי לנכון להזהיר את הכנסת מפני התוצאות של ההסתה הרצחנית. בשעתו גוללתי בפני הכנסת את פרשת רציחתו של נשיא פולין, גבריאל נארוטוביץ, ב-1922 שרוב היהודים תמכו בו. ססמת ההסתה האיומה שנוהלה נגדו ואשר הובילה לרצח הייתה "נארוטוביץ - נשיא של יהודים".
אחד הלקחים הדחופים מרצח רבין הוא שעלינו לבלום את גל החקיקה האנטי-דמוקרטית בכנסת. לחזק בכנסת את כל מי שמתייצב להדוף את הגל העכור הזה. יש לחזק מחוץ לכנסת את כל הארגונים והעמותות שפועלים להגנת זכויות האזרח. ובעיקר - לבנות גשרים של אזרחות משותפת ושווה לאזרחים הפלסטינים של מדינת ישראל.
יאיר צבן, לשעבר שר בממשלת ישראל. צבן נמנה עם הנואמים בעצרת המרכזית לציון 18 שנה לרצח יצחק רבין שתתקיים במוצ"ש הקרוב
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
