האהבה שלנו התחילה בציוץ של 140 תווים
היא פחות פופולרית מפייסבוק ולמעשה כוללת קהילה די קטנה אך עקבית מאד של אנשים – נשואים, רווקים ואלמנים. אז מה הופך את טוויטר – הרשת החברתית הכי מינימליסטית ברשת, לחממה מגובשת למציאת אהבה?
עיצרו רגע וענו על השאלה הבאה: איפה לדעתכם תפגשו את אהבת חייכם? אפשר לפגוש בני זוג פוטנציאלים בכל מקום בעצם, אבל רובנו מאמינים שנמצא אותם במסגרת משותפת כמו לימודים ועבודה, באתרי הכרויות, דרך הכרות בתיווך חברים ומכרים, ואפילו בפייסבוק או בבר. ותגידו, כמה מכם מאמינים שתפגשו את אהבת חייכם בטוויטר?
עוד בנושא:
מתבייש לשים תמונה שלך? אל תצפה שנכיר
רווק או רמאי: על נוכלי רשת באתרי היכרויות
איך לקבל כמה שיותר פניות באתרי היכרויות?
פוגשים רווקים ורווקות בפייסבוק שלנו
לכאורה, אין מקום גרוע יותר להכרות רומנטית מאשר טוויטר. רבים מהיוזרים משתמשים בכינויים ללא שמות אמיתיים וללא תמונה; הפלטפורמה מאפשרת מסרים ("ציוצים") בעלי 140 תווים (אותיות, סימני פיסוק ורווחים) בלבד; כל הציוצים וההתכתבויות הינם פומביים וכדי לשלוח הודעה פרטית (שגם היא בעלת 140 תווים בלבד) - על הנמען לעקוב אחריך בחזרה.
ולמרות זאת, הבדיחה הנפוצה בקרב קהילת טוויטר בישראל היא שכולם יצאו עם כולם, ומספר ההכרויות בטוויטר שהובילו לחתונה הוא לא מועט בכלל בהתחשב בגודלה הזעיר של הקהילה.
מודה ומתוודה, גם לי היו מערכות יחסים שהחלו בטוויטר, כאשר האחרונה שבהן הסתיימה בחתונה. בעוד שבועיים יתחתן זוג נוסף בטוויטר - איציק (32) ומרינה (27). ניסיתי להבין ביחד איתם מהם הגורמים המאפשרים לאהבה להתפתח במקום בלתי אפשרי לכאורה.
לא חיפשתי אהבה, מצאתי אותה במקרה
הרשו לי להתחיל עם עצמי: הפעם הראשונה ש"דיברתי" עם נמרוד היתה בשעת לילה מאוחרת. כבר עקבנו זה אחר זו בטוויטר מזה שבוע, אך ללא אינטרקציה בינינו, ובאותו הלילה החלטתי להשיב לציוץ שכתב.
לאחר מספר ציוצים פומביים עברנו להודעות פרטיות, וכך שוחחנו במשך כל הלילה בהודעות של 140 תווים. השיחות בינינו המשיכו במשך מספר שבועות. שוחחנו על עצמנו, על החיים ועל תפישות העולם שלנו. לא חיפשתי אהבה, כך שראיתי אותו כידיד נפש בלבד. פה ושם יצא לי לפגוש אותו במסגרת אירועים חברתיים.
באותה התקופה הייתי טוויטריסטית "כבדה", שנמצאת בטוויטר בכל שעות היממה - מהמחשב או מהסמארטפון, ומבלה עם חברים שפגשתי בטוויטר, שהפך עבורי לסוג של קהילה. לכל אותם מפגשים הוא הגיע במקרה, לאחר שבירר וגילה שאהיה שם, וגם בהם שקענו לשיחות של שעות. עם הזמן התפתח בינינו קשר רגשי עמוק עד שלבסוף נפגשנו בארבע עיניים, וכל השאר היסטוריה.
במקרה של מרינה ואיציק, ההיכרות היתה ארוכה בהרבה. הם שוחחו במשך כשמונה חודשים עד שנפגשו לראשונה. מרינה מספרת: "איציק התחיל לעקוב אחרי לפני שנתיים. בשלב כלשהו התחלנו להתכתב בהודעות, בעיקר על ציוצים ועל תככים בטוויטר. לאחר מכן, כשהוא עבר תקופה קשה בנישואין, תמכתי בו בקטע ידידותי. רק כשהם נפרדו באופן סופי, השיחות התחילו ללכת לכיוון רומנטי".
"עברנו לשיחות סקייפ יומיומיות, כאשר היה ברור לשנינו שאנחנו מעוניינים אחד בשני ולא רק כידידים. בסוף החלטנו להיפגש, היה לנו דייט כייפי עם פיצה ובירה ומאז אנחנו ביחד. גרתי אז בבאר שבע כי למדתי שם, אבל כבר אחרי חודש הוא זרק שהוא רוצה שנעבור לגור ביחד, כך שעברתי אליו מיד לאחר סיום הלימודים".
אינטימיות תחילה
במובן מסויים, קשרים שמתחילים בטוויטר הופכים על פניו את תהליך ההתהוות של הקשר. במקום להתרשם ממראהו החיצוני והתנהגותו של השני ואז להתחיל לבסס היכרות אמיתית, אנחנו מתחילים קודם כל בהכרות האינטימית. השיחות הוירטואליות משמשות ככלי להיכרות לפני המפגש החזיתי היחסית שטחי, בו כל צד, באופן טבעי, מתנהג בצורה לא טבעית כדי להרשים את השני. מאחר שלא מדובר בפלטפורמה המיועדת למציאת אהבה, היא מאפשרת לנו פשוט להיות מי שאנחנו.
עם זאת, לאנונימיות בטוויטר יש חיסרון ברור: אינך יכול לדעת אם האדם הרהוט, המצחיק והרגיש שעל המסך אינו אלא קריפ מחוצ'קן עם חרדה חברתית עמוקה. וברוב המקרים, צר לי לומר, הוא באמת כזה. הטעות מתבררת כבר בפגישה הראשונה, אך לפחות זוכים בפרס ניחומים - שלל חומרים משעשעים לצייץ אודותם.
לאנונימיות הזאת יש גם יתרון גדול, כפי שמתארת מרינה: "בגלל שלא חשפתי את השם שלי בטוויטר, הייתי יותר חופשיה בציוצים ובדברים שהעזתי לשפוך החוצה, הייתי מאד כנה וללא פילטרים ומסיכות. בגלל זה הרגשתי שאוהבים את האדם שאני רק מתוך הדברים שאני כותבת, לפני שרואים איך אני נראית. גם אני כבר הכרתי ואהבתי את מי שהוא, ואז רק היינו צריכים לראות אם יש כימיה".
חיזור גורלי: הפומביות של הפלרטוט
הפומביות של טוויטר עלולה להוות גורם מכשיל. אם פלרטוט בפייסבוק משמעו לייקים ותגובות על הוול של מושא הפלרטוט, הרי שבטוויטר הכל מתרחש בפיד הגלוי לעיני כל. אינטרקציה גוברת בין שני אנשים אינה משתמעת לשני פנים, ומשמעה ששני אנשים מעוניינים זה בזה או שהם כבר בקשר.
אולם החיזור דרך הרשת מוסיף נדבך להתרגשות ולהתלהבות של תחילת הקשר, בעיקר אם אינכם עדיין זוג רשמי. אתם עוברים על הציוצים של הצד השני ומנסים להבין אם הם נכתבו עליכם, מגלים שהוא צייץ בדיחה פרטית שרק את והוא מבינים או הקדיש לך שיר עם רמזים מוסתרים. וזה גורם לך להרגיש מיוחדת. כך, למשל, צייץ איציק מהדייט הראשון עם מרינה "מי ידע שיש דברים כאלה ב-08?" בידיעה שרק שניהם מבינים למה כוונתו.
השילוב של הפומבי יחד עם הצורך להסתיר, הוא המקבילה של ימינו למזמוז על המיטה של ההורים שאמורים לשוב הביתה בכל רגע, ומרגש באותה המידה. אחרי הכל אנו חיים בעידן הסמארטפונים, בו הדבר הכי פרוע שאנחנו יכולים לעשות הוא לצאת מהבית עם 5% בטריה.
שובה של מדורת השבט
ויותר מכל, טוויטר הוא קהילה, כפי שמרינה מתארת: "קהילת הטוויטר בארץ מיוחדת במינה. אנשים כותבים דברים אישיים ותומכים אחד בשני בתקופות קשות. בגלל שיש שם מעט אנשים, זה לא מובן מאליו לגלות עוד מישהו שאוהב את הרשת החברתית הזאת. יש קסם ב-140 תווים שמאפשר לך להכיר ולהתאהב במישהו הרבה לפני שאת פוגשת אותו".
טוויטר הוא אכן קהילה בכל מובן המילה. קהילה סגורה ומצומצמת שקשה להיכנס לתוכה, עם כללים ברורים של התנהלות וסנקציות כלפי מי שמפר אותם. דינו של מי שהעתיק ציוצים או הטריד בחורות הוא סקילה פומבית בכיכר העיר, והשמועות בו מתפשטות מהר יותר מאשר בקיבוץ. כולם יודעים הכל על כולם - מי יצא עם מי ומי רב עם מי, ובמידה ונפרדתם אפילו לא ניתן לעשות לו "בלוק".
אבל טוויטר הוא קהילה גם במובן של שיתוף, תמיכה והיכרות עמוקה בין החברים בה. מקום בטוח להתנהל בו ללא שיפוטיות. לא משנה במה אתה עובד או איך אתה נראה, רק מה אתה אומר. מתוך המקום הבטוח הזה קל יותר ליצור קשרים חברתיים בכלל ורומנטיים בפרט, מתוך מקום של שיחה במקום ניסיון להרשים.
בניגוד לתפישה הרואה רשתות חברתיות כאיום על תקשורת בין אישית, אני סבורה כי השפעתן עשויה להיות הגברת האינטימיות, אם משתמשים בהן בתבונה. כי אם יש דבר שחסר לנו בעידן המודרני הוא תחושת הקהילתיות.
הרשתות החברתיות מאפשרות לנו אינטרקציות אינטימיות מרובות משתתפים, מעין שיבה אל מדורת השבט, אף על פי שאת אורה של האש מחליף אורו המרצד של המסך. הדבר שמסייע לאהבה להתפתח הוא לא פלטפורמה טכנולוגית כזו או אחרת אלא היכרות עמוקה, אינטימית וכנה.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
