אל"מ שריה עופר נרצח 40 שנה בדיוק לאחר שאחיו הטייס נפל במלחמת יום הכיפורים

40 שנים בדיוק מפרידות בין שתי הטרגדיות: ב-11 באוקטובר 1973 נהרג רב-סרן יצחק עופר כשמטוס הסקייהוק שלו נפגע בשמי רמת הגולן, במהלך מלחמת יום כיפור. בצירוף מקרים מצמרר נרצח הלילה (יום ו') 11 באוקטובר 2013 אחיו אלוף-משנה במילואים שריה (יאיא) עופר (61) בביתו בברוש הבקעה שבצפון בקעת הירדן. בצבא ובמשטרה אמרו כי מדובר ככל הנראה בפיגוע שביצעו פלסטינים, אך לא נפסל הרקע הפלילי. כוחות הביטחון עצרו חמישה פלסטינים בחשד למעורבות ברצח.

קצין בכיר, ששירת עם עופר, סיפר ל-ynet כי הוא הושפע מאוד מאחיו הטייס שנפל במלחמה "במסלולו הצבאי ובחייו האישיים".

זירת הפיגוע בצפון בקעת הירדן

שריה (יאיא) עופר הוא בנו של ניצב דוד עופר ז"ל, שהיה מפקד משטרת תל-אביב. הוא גם אחיינם של סמי ויולי עופר. שריה שירת במספר רב של תפקידים בצה"ל ובין היתר היה מפקד סיירת שקד ומפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה.

במלחמת לבנון הראשונה לחם כמפקד גדוד שקד בחטיבה המזרחית בדרום לבנון, ולאחר המלחמה מונה לפקד על צוערים בבה"ד 1. מי שהכירו עוד כצוער בבה"ד 1 הוא תא"ל במיל' יהודה דובדבני, מפקד חטיבת גבעתי (המחודשת, שהוקמה מחדש ב-1983) הראשון.

בשיחה עם ynet סיפר דובדבני שחיכה בקוצר רוח שעופר יסיים את תפקידו בבה"ד 1, "כי ידעתי שאני רוצה שימונה לסגני בחטיבה ויחד נקים מחדש את גבעתי. הוא היה כל כך מוכשר, אמיץ וישר שמינו אותו עוד כסגן משנה לתפקיד של מ"פ בשקד. לאחר מכן הוא פרש מהצבא, אך חזר אחרי שכנועים ולחצים רבים מצדי. היו לנו הרבה חלומות כיצד תיראה חטיבת גבעתי, איך יהיו הלוחמים והמפקדים ולילות כימים שכנענו קצינים שהשתחררו לחזור לצבא כסגל לחטיבה".

דובדבני תיאר את עופר: "עזר כנגדי. יחד עיצבנו את התג של היחידה. רציתי שיהיה גם המנון ושלחתי אותו לחפש אפשרויות. הוא בדק עם משוררים וכל פעם שחזר עם משהו, לא רציתי, עד שיום אחד הוא הגיע בהתלהבות עם טייפ לנגמ"ש שלי, רגע לפני שהתחיל תרגיל חטיבתי גדול. הוא השמיע לי את 'מי שחלם גבעתי', ומייד אהבתי, אבל החלטנו לשאול גם את הלוחמים: העברנו את כל נגמ"שי החטיבה לתדר החטיבתי במכשיר הקשר, השמענו להם לראשונה את השיר, וכולם אהבו. כך נבחר ההמנון המיתולוגי".

דובדבני ציין עוד כי בתפקידו הבא של עופר, כמפקד גזרת עזה, הוא "שילב בצורה נבונה בין בעיות האוכלוסייה הפלסטינית לצורכי כוחות צה"ל. הוא היה אדם משכמו ומעלה, כריזמטי וציוני אמיתי שהחל לאחרונה בהתיישבות בבקעה וניסה להקים את אתר הנופש במחנה ברוש בו שירת כמפקד בסיירת חרוב. זה לא היה קל אך בימים האחרונים נרשם כיוון חיובי, ונקווה כעת שהחלום הזה כן יתגשם".

על הקשר של עופר עם אחיו יצחק הטייס אמר דובדבני ש"שהיה בינהם קשר מיוחד ואחרי נפילתו של האח הוא תמיד חשב, 'איך יצחק היה רוצה שאהיה ואיך אשרת', וניסה לפעול בהתאם. הוא השפיע עליו מאוד".

עופר הגיע לבקעת הירדן בשנות ה-90' של המאה הקודמת. הוא שאף להקים מיזם תיירות והשקיע מיליוני שקלים ממניע ציוני, כדי לפתח את הבקעה ואת המקום. בשנים הראשונות המקום היה מקור גאווה לתושבי בקעת הירדן. בעקבות האינתיפאדה השנייה הפעילות במקום הלכה ודעכה. לפני שש שנים בנה עופר כפר תיירות ולפני חצי שנה התחתן שוב.

הבית שבו התגוררו בני הזוג(צילום: עידו ארז)

בבקעת הירדן סיפרו כי עד לפני כמה חודשים הייתה שמירה על רכוש לא ביטחוני באזור, אך לפני כמה חודשים היא הורדה. גורמים בבקעה אמרו כי הוא ביקש כמה פעמים עזרה באבטחה, אך בסופו של דבר הוא לא קיבל את מבוקשו.

על-פי האתר של ברוש הבקעה מדובר בבסיס צבאי ירדני לשעבר. באתר נכתב כי המדינה פנתה לשריה עופר, שהקים את סיירת חרוב, בבקשה להכניס "אור ישראלי" לחלקה הצפוני של הבקעה. הוא ראה בהקמת כפר נופש שליחות ציונית וזכר לבקעה, לנופיה הקסומים ולאווירה המיוחדת שיש בה ונענה לבקשה. בזמן הרצח הלילה היו במקום רק עופר ובת זוגו מוניק.

(צילום: עידו ארז)

(צילום: גור דותן)

(צילום: עידו ארז)

(צילום: עידו ארז)

פינה את צחי הנגבי מימית

שריה עופר היה בין מפקדי כוחות צה"ל, שפינו את ימית ב-1982. בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2002, לרגל 20 שנה לנסיגה, הוא הופגש עם ח"כ צחי הנגבי, שהיה בין המתבצרים על פסגת האנדרטה בעיר שבסיני במשך ימים רבים. "פינוי חצר אדר היה משימה קשה, הוא שיחזר. "אחרי שכל האפשרויות המוזרות האחרות נפסלו, הוחלט שהפינוי יתבצע בעזרת כבאית בעלת מנוף שגובהו 32 מטרים", הוא שיחזר. "היו רק שתיים כאלה בארץ ושתיהן גויסו למבצע. שלושה מאיתנו עלו על הסל שבקצה המנוף - אני ושני מפקדי הפלוגה גיל אסט ובני קניאק. החלטנו ששניים יירדו לקצה האנדרטה, יגררו שני מתבצרים החוצה, והשלישי יגרור אותם פנימה לסל, יוריד אותם וחוזר חלילה".

עופר, הנגבי ועודד טירה משחזרים(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

על פינוי הנגבי עצמו, סיפר עופר: "כשהגענו למעלה פגשנו את צחי.

בהמשך פנה עופר לעסקים והיה בעליה ומנהלה של חברת הדלק ד.ג.ש. ב-2003 הוגש נגדו כתב אישום בעבירות של זיוף שוברי בלו והתחמקות מתשלום מס על הבלו בהיקף של 13 מיליון שקל. בית המשפט השלום בתל-אביב זיכה אותו מכל אשמה.