אז מי כאן המקופח? על זכויות הגבר הגרוש

כבר מראשית דרכה, דאגה מדינת ישראל להגן בחקיקה על זכויותיהן של הנשים. בשנת 1951, כשרק מלאו 3 שנים למדינה הצעירה, התקבל חוק שיווי זכויות האישה, אשר הוגש לאספה המכוננת ע"י הממשלה הראשונה. חוק זה נועד להגן על זכויות האישה ולמנוע קיפוח שלה בתחומי החיים השונים לעומת הגבר. במרוצת השנים נוספו לחוק תיקונים אחדים, כולם למען רווחת הנשים והגנתן.

עוד בנושא:

גירושין: איך תשפיע ועדת שניט על החיים שלכם?

גרוש, דע את זכויותיך. המדריך לפרוד הטרי

נקודת התורפה של הגירושין: משמורת הילדים

בואו לשוחח על גירושים בפייסבוק של ערוץ יחסים

בתחום דיני המשפחה והגירושין, נודע לאישה מאז ומתמיד יתרון על פני הגבר, וזאת כמעט בכל נושא רלוונטי: משמורת ילדים, מזונות וחלוקת הרכוש. סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות למשל, העניק לאם עדיפות על פני האב בקביעת משמורת ילדים, בקבעו כי בעת פירוד בין ההורים ובהעדר סיבות מיוחדות להורות אחרת, ילדים עד גיל 6 יימסרו למשמורת אימם.

למעשה, ילדים בכל הגילאים ומשני המינים היו נמסרים כדבר שבשגרה למשמורת האם. די בכך שאחד הילדים היה למטה מגיל 6, כדי שגם יתר אחיו יימסרו לאם - לפי העיקרון שאין להפריד בין אחים. גם לאחר שחלפו שנים והילדים גדלו, בתי המשפט לא היו ששים להעביר את המשמורת, באומרם כי הילדים הסתגלו למצב הקיים וייפגעו משינויו.

בתי המשפט היו עד כדי כך לא פתוחים לאפשרות של אב משמורן, עד שאפילו כאשר בני זוג היו מגישים הסכם גירושין שבו הסכימו מרצונם החופשי על משמורת משותפת או על משמורת בידי האב, אזי בתי המשפט היו דורשים ביזמתם מבני-הזוג לקבל תסקיר סעד או חוות-דעת מקצועית, על מנת להוכיח שסידור כזה לא יפגע בטובת הקטינים.

יוער כי גם בבתי הדין הרבניים ילדים עד גיל 6 נמסרים לאימם כנדרש לפי ההלכה, אך מעבר לגיל זה נמסרים בד"כ הבנים לאב על מנת שילמדם תורה. ככלל, בתי הדין הרבניים היוו תמיד זירת התדיינות נוחה יותר עבור הגברים, אך המהפכה שתידון להלן מתרחשת בבתי המשפט החילוניים דווקא!

כפועל היוצא מכך שדיני ההלכה הדתית הוחלו בארץ על פי חוק, לא רק שהאישה עצמה זכאית לקבל מזונות מבעלה, אלא שהוטלה חובה על האב לפרנס את ילדיו. כיון שהילדים התגוררו כאמור עם האם, מטבע הדברים האב חויב תמיד, במשך עשרות שנים, לשלם את מלוא מזונות הילדים לידיה.

וכך, במשך עשרות בשנים, הייתה במידה רבה ידן של הנשים על העליונה בעת ניהול הליכי גירושין. הילדים התגוררו תמיד עימן, המזונות שולמו להן, ואף הרכוש נמסר במחציתו לידיהן (שלא לדבר על זכותן לגבות את סכום הכתובה מהבעל). מדינת ישראל נשארה נאמנה לקו המבכר לחזק את זכויות האישה גם בתחום שיתוף הנכסים, המאפשר לאישה נשואה לתבוע מחצית מהנכסים הרשומים ע"ש בעלה. דווקא כאן, לא מצא החוק לנכון ללכת בעקבות ההלכה הדתית, אשר מקנה לבעל זכויות שונות בנכסי האישה (נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל), אלא בחר בדרך ההפוכה - להעניק לאישה נשואה זכויות ברכושו של הבעל.

עם זאת, בשנים האחרונות מתחוללת בבתי המשפט לענייני משפחה "מהפכת שיווי זכויות הגבר", אשר שיפרה ללא היכר את מעמדם של הגברים המתגרשים, וזאת בשני היבטים: משמורת הילדים ומזונותיהם. כיום, בבואם לבחון לאיזה הורה למסור את משמורת הילדים, וזאת בכל גיל, בנים ובנות כאחד, בתי המשפט לענייני משפחה מתייחסים לאבות כמועמדים שווים לאימהות. תמיד נבחנת בכובד ראש האופציה של משמורת משותפת, ולא אחת מקבל האב אף משמורת בלעדית, בעוד שהאם תקבל ביקורים בלבד.

נשים עדיין מקופחות ברוב תחומי החיים

בתחומי חיים אחרים, הנשים הן עדיין המקופחות, ולא בעלות זכויות היתר. כך למשל, הכנסותיהן של הנשים הן נמוכות ברוב המקרים מאלה של בעליהן. לפיכך, נדירים המקרים של חיוב נשים במזונות הילדים - גם כאשר הילדים נמצאים במשמורת בלעדית של האב. מקום שנעשו חיובים – הם היו לרוב בסכומים נמוכים.

במצב שהפך לשכיח יותר ויותר של משמורת משותפת לשני ההורים, קיימת פסיקה סותרת. מחד, ישנה הלכה מחייבת של בית המשפט המחוזי, אשר קובעת כי על הגבר לשאת ב-75% מצרכי הילדים וב-100% מעלות מדורם, וזאת גם אם הילדים גרים איתו 50% מהזמן.

עם זאת, בקרב שופטי בתי המשפט לענייני משפחה (שהוא ערכאה נמוכה יותר מבית המשפט המחוזי) ניתן למצוא החלטות סותרות, אף באותו בית משפט עצמו וממועדים סמוכים זל"ז, כאשר האחת קובעת כי אין לשלם מזונות כלל כאשר המשמורת משותפת (מדובר היה בחלוקת זמני שהות בה האב מחזיק בילדים זמן רב יותר מהאם, והכנסות האם גבוהות משלו), והאחרת קובעת כי הלכת המחוזי הנ"ל על כל חלקיה בעינה עומדת.

מדוע התחולל שיוני דרמטי שכזה? האם החוק שונה? לא ולא. בתי המשפט סוללים דרכם באופן עצמאי, כשהם מבססים החלטותיהם על מסקנותיהן של שתי ועדות ציבוריות – ועדת שניט, שדנה בין היתר במשמורת קטינים, וועדת שיפמן – שעסקה במזונותיהם. כאמור, מדובר כרגע בהצעות חוק בלבד, אשר טרם התקבלו, ונוסח החוק הסופי שיתקבל עלול להיות שונה מהן באופן מהותי.

ועדת שניט המליצה לבטל את סעיף 25 הנ"ל, המכונה "חזקת הגיל הרך", ואילו ועדת שיפמן המליצה לקבוע דין חדש בסוגיית מזונות קטינים, אשר יחלק את הנטל בין שני ההורים, בהתאם להכנסותיהם ולפרקי הזמן בהם שוהים הילדים עם כל אחד מהם. מעניין לציין כי בתי המשפט אימצו למעשה את דעת המיעוט בועדת שניט, אשר המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך מבלי לקבוע חזקה חלופית, שתנחה את בית המשפט במקרה שכישורי ההורות של ההורים זהים, ותקנה עדיפות להורה אחד על פני משנהו.

דעת הרוב בוועדת שניט דווקא ביקשה להמיר את החזקה הקיימת, אשר מוגבלת עד גיל 6 שנה, בחזקה חדשה, "חזקת ההורה המטפל העיקרי", אשר תעניק עדיפות בקביעת המשמורת להורה אשר טיפל בפועל בילדים עד הלום, וזאת ללא הגבלת גיל הילדים.

שנאת המן או אהבת מרדכי?

בעבר, גברים מעטים בלבד היו תובעים משמורת על ילדיהם, אולי כיון שרק לעתים נדירות היה לתביעה כזו סיכוי להתקבל. כיום, רבים האבות שנלחמים על זכותם לשמש כהורים שווי זכויות. יש לקוות כי הם עושים כן בתום-לב, מתוך רצון כן לקחת חלק משמעותי בגידול צאצאיהם. אך יתכן שחלקם עושים זאת "לא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן", על מנת לנגח את גרושותיהן, או להקל את עול תשלומי המזונות.

לסיכום, הגישה הפרו-גברית החדשה בבתי המשפט לענייני משפחה באה לידי ביטוי לא רק בקביעת משמורת לראשונה, אלא גם בתביעות של גברים להעברת או שינוי המשמורת, לאחר שזו נקבעה בעבר בהסכם גירושין או בפסק-דין קודם. יש לזכור כי נושא המשמורת הוא לעולם ועד פתוח להתדיינות חוזרת בבית המשפט, הכול על פי עקרון טובת הילד.

אין ספק כי אנו ניצבים על פרשת דרכים, בעיצומה של מהפכה בדיני המשפחה והגירושין. כעת הכול ממתינים לגיבושן של ההמלצות והמסקנות של שתי הוועדות בחוק. מעת שהכנסת תוציא תחת ידיה חוק מחייב, יהא על בתי המשפט לכוף ראשם וליישמו.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

• הכותבת עוסקת בדיני משפחה, גירושין וירושה