בתוך משפ' פליסיאן: "אמא, ואם הייתי הומו?"

במשך כמעט ארבע שנים לא היה בידי המשטרה קצה חוט בחקירת הרצח בברנוער. עד שעד המדינה מסר את הסיפור המטלטל על היחסים האסורים, הנקמה העיוורת. במרכז הפרשה עמדו בני משפחת פליסיאן מפרדס כץ, הנאשם ברצח חגי, אחיו בנימין והסובבים אותם. הצצה נדירה לחייהם מראה עוד צד לסיפור המטלטל. 

במשך חודשים תיעדו עיתונאי חדשות 10 דורון הרמן ומאור צור את המשפחה והקרובים, והערב (יום ג') ישודר בערוץ 10 הסרט "הפליסיאנים ומסע הרצח בברנוער". הם מציגים גילויים חדשים, עדויות ומסמכים מהחקירה הממושכת - בין היתר על בקשת המשטרה לקבל לידיה שמות ממאגר נשאי האיידס במשרד הבריאות.

המכתב עם הבקשה לקבל שמות נשאי HIV

עוד עולה ממסמכי החקירה כי המשטרה עצמה כמעט וסיכלה את המבצע החשאי. מעט לפני שנחשף, עד המדינה נשלח לאחד מניסיונות ההקלטה של חבריו החשודים בביתם בפרדס כץ - וממש בסמוך לשם נעצר על-ידי ניידת פיקוח עירוני ובה שוטר, שלא ידע דבר על המתרחש.

במסמך שמופיע כאן מתאר אחד מהשוטרים הסמויים את המעקב אחר עד המדינה ואת התקרית המסוכנת, אך לא את מלוא חומרתה: לפי כתבי ערוץ 10, השוטר שבדק את העד חשף את ציוד ההאזנה שהחביא על גופו - לפני שהסמויים הבינו את האסון שעלול להתרחש, והשתלטו על העניינים. 

המצלמה בסרט תיעדה את התמודדות המשפחה עם מעצר האח החשוד ברצח ואת מערכת היחסים שנוצרה בין האחים בעקבות חשיפת הפרשה. במרכז ההתרחשויות עומדת האם רבקה, שמתמודדת עם המעצרים, ובהמשך עם נפילתו הטראגית אל מותו של בנה הצעיר, בן 16.

 באחד משיאי הסרט, בנימין - שלפי האישום נאנס בידי שאול גנון, מנהל הברנוער - שואל את אמו: "אמא, אם הייתי הומו, היית מקבלת אותי?".

עוד חלק בסיפור הוא יעקב פליסיאן, עבריין מורשע שמעיד על עצמו כי נטש את עולם הפשע לאחר שהיה מעורב בקרב יריות ועתה הוא מרוכז רק בניסיון להבין מה התרחש בברנוער; כן מתעדת המצלמה את סיפורם של קרובי משפחתו של עד המדינה שמקיימים יחסי שכנות וחברות הדוקים עם בני משפחת פליסיאן ועתה קרועים בין הצורך לתמוך בקרוב משפחתם עד המדינה, לבין תביעתה של החברה שבה הם חיים לגנות את מעשיו; וגם מביאה את סיפורו של רזיאל זהר בן 23, אחד הצעירים שנפצעו קשה במסע הרצח ושב באומץ על כיסא הגלגלים שלו למועדון שבתל אביב לאחר ארבע שנים.