למחזר את המחזוֹר: קארי החדש יחדש לנו?
סיפור ההתבגרות והנקמה הטראומטי של קארי חוזר למסך הגדול - הפעם עם קלואי גרייס מורץ ("קיק-אס") במקום סיסי ספייסק, ובמאית "בנים אינם בוכים" במקום בריאן דה פאלמה המהולל. האם יש להן מה להציע מעבר למתיחת רשת מעולה? לירון סיני אופטימית
אמא'לה, מחזור! במובן מסוים, שתי המילים האלה - כולל סימן הקריאה - מסכמות בתמצית התמצות את "קארי", הספר של סטיבן קינג, ואחר כך גם הסרט של בריאן דה פאלמה. קארי היא לא רק נערה עם כוחות טלקינטיים שנדחפת אל הקצה - היא קודם כל נערה מתבגרת עם אמא משוגעת, בעולם בו התבגרות מינית ורגשית עלולה להיות אירוע טראומתי.
זה, ולא רק כוחותיה העל טבעיים, מהווה את יסוד האימה והמשיכה של הסיפור שיצא לאור לראשונה ב-1973. קארי היה הרומן הראשון של קינג, הסופר שמשלב ברומנים שלו סיפורי התבגרות, מערכות יחסים כושלות ומחסומי כתיבה של סופרים שיכורים עם כוחות רשע - אנושיים או על טבעיים - מסתורין ואימה.
קריאה חוזרת בספר שפורסם לפני 40 שנה מגלה עלילה שניצנים בוסריים של סגנון הכתיבה של קינג שזורים לכל אורכה. הספר נע מתיאור מחשבותיהן של הדמויות השונות, לגזירי עיתונים פיקטיביים וציטוטים מתוך ספרי מחקר על המקרה של קארי, ופרוטוקולים של ועדת חקירה. הוא כתוב כמו טרגדיה עם סוף ידוע מראש, כשברור שקרה משהו נורא בסופו - אך התשובות לשאלות כיצד התרחש ומה היו ממדי הקטסטרופה, נחשפות בהדרגה.
הטריילר לגרסה המקורית של "קארי". נעליים גדולות
יחסית לספריו הבאים, שחלקם הגיעו למימדים מפלצתיים של יותר מ-1,000 עמודים, 218 העמודים של קארי בגרסה העברית נקראים בזריזות. רומן ההתבגרות המדמם מתחיל בסצנה בה קארי מקבלת את המחזור הראשון שלה, בגיל מאוחר - 16, לעיני כל הבנות, במקלחות המשותפות בבית הספר.
הנערות לועגות לבהלה של קארי, שאמה הדתית והמעורערת כנראה לא סיפרה לה מה זה מחזור, משליכות עליה טמפונים ותחבושות וקוראות לה בשמות גנאי. לצד הסבל האישי שלה, מתואר באופן מציאותי להחריד וחסר חמלה כיצד היא מושכת אש. אפילו המורה מתקשה לחבב אותה.
קארי כתובה באופן אמין מאוד בתור הילדה הדחויה שיש כמוה בכל שכבה - זו שגם הילדים הכי נחמדים בכיתה נהנים לרדת עליה, כי כולם יורדים עליה. במהלך הקריאה אפשר לחוש הזדהות איתה, כי כולנו פחדנו להיות דחויים מתישהו, אבל גם לנוע באי נוחות בכיסא - כי כמעט כולנו היינו גם בצד השני, המתעלל, המעליב, רק כי "נו, היא מוזרה".
סצנת המחזור קיימת גם בתחילת סרטו של בריאן דה פאלמה מ-1976. על אף שסגנון העריכה המקוטע, בעיקר של הסצנות המזעזעות בנשף, נראה קצת מיושן היום ואותם קטעים בטח יזכו לטיפול עדכני, הסרט עדיין עובד. גם מבחינת המשחק: ברור למה סיסי ספייסק ופייפר לורי היו מועמדות לאוסקר על יחסי האם והבת המעוותים שלהן. אפשר לראות שם גם את ג'ון טרבולטה בתפקידו הקולנועי הראשון כבילי נולן, הבריון השכונתי והחבר של הנערה המרושעת מכולן.
למעשה, הסרט עדיין נהנה ממעמד קאלט ברמה כזו שקינג בעצמו לא הבין למה בכלל צריך גרסה חדשה. לפי הניו יורק פוסט, הסופר שכבר רגיל לכך שכל ספר שני שלו זוכה לעיבוד קולנועי או טלוויזיוני, תהה מה הסיבה לעשות עיבוד מחודש דווקא כשהמקור ממש טוב לטעמו.
היא מצדה מבהירה שהיא רוחשת כבוד גדול לגרסה של דה פאלמה. דווח שהיא אף נפגשה עימו וקיבלה את ברכתו לעשיית הסרט. בבכורה בהוליווד היא אמרה לכלי התקשורת שיש מקום לשני הסרטים: "דה פאלמה עשה סרט אדיר, ואני חזרתי לרומן של סטיבן קינג, שיש בו דמות מדהימה וסיפור נקמה טוב, כמו שכולם אוהבים".
חלק מהחששות נובעים מכך שלסרט היה סרט המשך שנפל בהרבה מהמקור, עיבוד תמוה למיוזיקל (שחזר באחרונה לבמות) ורימייק נשכח לטלוויזיה מ-2002. אף אחד מהם לא התעלה על המקור או השתווה לו, אז למה שפירס תצליח?
יש כמה סיבות אפשריות שמגדילות את סיכויי ההצלחה של הגרסה הזו של "קארי". בתור התחלה, "בנים אינם בוכים" הוא סרט שטיפל ברגישות גדולה בסוגיות של מגדר, ובדמות אמיתית שחריגה מהנוף עד כדי כך שהיא שילמה על כך מחיר בחייה.
קלואי גרייס מורץ מספרת בראיון על המפגש הראשון שלה עם "קארי"
הנשיות של קארי כל כך אמינה שניתן לחשוב שקינג ישב עם כמה נשים שהסבירו לו בפרטי פרטים על גיל ההתבגרות מנקודת מבט נשית. או זה, או שהוא ניחן ברמות אמפתיה יוצאות מגדר הרגיל, אמפתיה שניתן לשער שיש לפירס, בהסתמך על "בנים אינם בוכים", וכן עבודתה ב-"The L Word".
מעבר לצורך של העיבוד החדש להיות רגיש מספיק בהקשר למיניות ונשיות, כדי לא להיות סתם עוד סרט אימה שבו מישהי זוחלת בבגד צמוד ואולי קצת שקוף ומרוח בדם, הוא צריך להיות רגיש למקור הספרותי וכן הקולנועי. הטריילר של קארי החדש מכיל קטעים שגובלים בספוילרים, למי שלא מכיר אותו, ובכך גם קורץ למי שכבר ראה את המקור ואוהב אותו. ברור שהסרט מסתמך גם על כך שחלק גדול מהצופים הולך לבחון אותו לעומת המקור.
ג'וליאן מור מגלמת את מרגרט ווייט - האם הנוצרית האדוקה והמשוגעת של קארי. היא זכתה לגרסה קולנועית נאה יותר בשני הגלגולים מאשר בספר. שם היא מתוארת כדמות קשת יום ועבת בשר, שפניה היפות מוסתרות מתחת למשקפיים.
בבכורת הסרט בהוליווד אמרה מור לכלי התקשורת שהיא מעריצה של הספר, ושמדובר בסיפור על ההשפעה שיש לבידוד חברתי על האדם - ועל רקע פרשיות ההתעללות ברשתות חברתיות שנחשפו בשנים האחרונות ונגמרו בהתאבדות, העיתוי לסרט כזה נראה הולם. פירס אף עשתה שימוש דומה ברשתות החברתיות בסרט: בהיבט העדכני, הבנות לא מסתפקות בהשלכת טמפונים על קארי ובקריאת קריאות גנאי. הן גם מצלמות אותה בטלפונים ומעלות את הזוועה לפייסבוק.
הטיפול של פירס בסצנת המקלחת אמור להראות עד כמה קארי סובלת מהבנות האחרות מחד, אבל גם להבהיר למה הן לא מחבבות אותה. "בחזרות אמרתי לשחקניות לחשוב איך הן ירגישו ויגיבו אם מישהי היתה מורחת אותן בדם מחזור. זה דוחה, לא משנה כמה את פמיניסטית", אמרה בראיון לניו יורק פוסט. "אנחנו אמורים להזדהות גם עם הנערות שמתעללות בה. קארי מוזרה, היא לא משתלבת, היא חלשה, והבנות הופכות ללהקה של חיות מתעללות".
הקידום הוויראלי של "קארי". מה שלא יהיה, לפחות זה יצא מוצלח
קלואי גרייס מורץ, שמגלמת את קארי, אמרה בראיון לטלוויזיה הצרפתית שלמרות שהסרט עודכן תקופתית, הם השתדלו לא להציף אותו באזכורים של רשתות חברתיות. "אני מכירה הרבה צעירים בני גילי שלא ראו את הגרסה של דה פאלמה ולא קראו את הספר. מצד שני, אנחנו לא רוצים לגרום למי שכן ראה וכן קרא להרגיש מטופש. שילבנו צילום בווידאו בטלפון, אבל השתדלנו לא למקם את הסרט במדויק דווקא ב-2012".
מורץ עשויה להיות זו שתהפוך את הסרט להצלחה, או תרסק אותו. הרבה נשען על כתפיה של בת ה-16, אך כבר היה לה תפקיד עם רבדים דומים ב"קיק-אס". היא גילמה בשני הסרטים את היט גירל, דמות שגדלה להיות גיבורת על "אמיתית", כזו שמסתמכת על כישורים פיזיים שהושגו באימונים קשים ולא על טלקינזיס. היא גודלה על ידי אב משוגע ופרנואיד (ניקולס קייג' בסרט), גם אם לא מטורף כמו הדמות של מרגרט ווייט.
ב"קיק אס 2" היט גירל מגיעה לתיכון, מנסה להיות נערה נורמלית וסופגת השפלות שמזכירות, בקטנה, את ההתעללות שסופגת קארי. גם במציאות מורץ מתארת את עצמה כעוף מוזר בין בני גילה. כשחקנית מגיל צעיר, היא סיפרה גם בראיון ל-ynet בעבר שרוב חבריה הם אלו שהכירו אותה לפני שהפכה לסלב.
על המראה החיצוני שלה היא אמרה שגם סיסי ספייסק לא ממש תואמת את התיאור של קארי בספר. ואכן, ברומן קארי לא רק מוזרה בהתנהגות שלה, היא גם נראית רע - היא שמנמנה, בעלת "עיני עגל" ומלאה בחצ'קונים. ולא ספייסק ולא מורץ לא עונות להגדרה של מכוערות. עם זאת, לשתיהן יש מראה מעט חריג בנוף. ספייסק על עיניה הענקיות, ומורץ על פניה הרחבות - ויופיה הלא שגרתי.
הכיעור או היופי של קארי מובעים בעיקר דרך תיאורים של המספר ושל האנשים הסובבים אותה בספר. רק בשלב מאוחר יותר, כשמתחילים להתייחס אליה כאל בן אדם ולא כאל יצור, גם התיאור של המראה החיצוני שלה עובר מטמורפוזה והופך למעודן ומחמיא יותר.
לדברי מורץ, ספייסק כבר הצליחה להתגבר על כך שהיא לא נראית כמו קארי הספרותית, ובכל זאת הצליחה לייצר דמות איקונית, ומוסיפה: "אני לא מנסה לחקות את ספייסק, והבמאית אינה מנסה לחקות את דה פאלמה". לצולמרות הכבוד שהן מביעות ליצירות הקודמות, ברור שיש כאן שאיפה רצינית לייצר משהו חדש וראוי.
עוד נקודת זכות אפשרית היא התסריטאי: רוברטו אגירה סקאסה כתב עיבוד קומיקס של "העמדה" של סטיבן קינג, והוא אחד מהמפיקים והכותבים של "Glee". השילוב הזה מוכיח שיש לו הבנה גם בשפה הסטיבן קינגית, וגם בעולמם של בני נוער - בתקווה, גם כשהם לא שרים.
עוד נקודה היא שז'אנר האימה זוכה כבר זמן מה לעדנה. קחו לדוגמה את ההצלחה של סדרת "פעילות על טבעית", או של סרטי "לזמן את הרוע" מהחודשים האחרונים. ובכלל, כולם אוהבים סרטי נקמה טובים. מצד שני, סרט הנקמה המטריד "I Spit on Your Grave" עובד גם הוא מחדש ב-2010, והוא ממש לא זכה להצלחה מסחררת.
בשורה התחתונה נראה שהסרט הזה נעשה עם הרבה כוונות ושחקניות טובות, ומתיחה ויראלית משובחת אחת לפחות. נשאר רק לחכות ולראות אם כל החלקים הטובים יתחברו לשלם הגדול מסך חלקיו, או שמשהו בתסריט או במשחק לא יעבוד ונקבל אסון ברמה של נשף בתיכון.
קארי המקורית. שוב תשטוף בדם את בתי הקולנוע
מומלצים
