הדור האבוד: הפסקנו להאמין במונוגמיה

אחד מכל שלושה זוגות נשואים בארץ מתגרשים. היות והסטטיסטיקה הזאת תקפה לכל סוגי האוכלוסייה כמעט, יוצא שאחד מכל שלושה חברים שלי גדל בבית עם מודל זוגיות דפוק, ולכך יש לא מעט השלכות בתקופת חיים מבולבלת זו בה אנו, ילדי הדור האבוד, נמצאים.

עוד בנושא:

נשבע לך לא בוגד: האם מונוגמיה היא דבר טבעי?

כל המרבה הרי זה משובח?

אנחנו לא חיים בסרט פורנו, רק חיים קצת אחרת

מדברים על מונוגמיה גם בפייסבוק של יחסים

לא פעם שמעתי חבר (כן, זה לרוב הגברים) מכריז בקול רם משפטים שנויים במחלוקת כגון: "אני לא מאמין בזוגיות ארוכת טווח" או "אין אהבה שנמשכת לנצח", והחברים שלי כבר ילדים גדולים. מדובר על חבר'ה שמגרדים את ה-30 מלמטה ומלמעלה, ולצערי, הם החלק הפחות רדיקלי של התופעה.

הדאונגרייד הגברי

לפני שאמשיך, בוא נסתכל רגע על מה עבר על הגבר בחברה המערבית בעשורים האחרונים; עד לפני 50 שנה נגיד, נשים טיפלו בבית ובילדים, בישלו וכיבסו, בזמן שהגבר - כל מה שהיה עליו לעשות זה "לצוד" כסף ולהביא אותו הביתה.

לאט-לאט, החלה המגמה של שחרור האישה - נשים החלו להשתלב בשוק העבודה, להזדקק ליותר עזרה בבית ובגידול הילדים, והופ - הגבר הלך ואיבד שני דברים מרכזיים שליוו אותו לאורך ההיסטוריה: את העליונות שנבעה מתלותה הכלכלית של המשפחה בו, ואת הלוקסוס של המנוחה אחרי העבודה הקשה.

למעשה, כשמסתכלים על הדברים באופן הזה, קשה לי להאשים את המין הגברי על שהוא מורד בנו בחזרה, כי מבחינה אובייקטיבית - גברים חוו הרעת תנאים רצינית תוך מספר עשורים בלבד. הגברים שלנו, או בעצם - ילדי הדור האבוד, הם מודרניים, משכילים, חושבים וחופשיים. רבים מהם ראו את הזוגיות של ההורים שלהם מתפוררת להם בפרצוף והם פשוט לא רוצים את זה.

אבל רגע, אנחנו מדברים על גברים. "לא רוצה" זה ביטוי ילדותי, ואם בגברים חכמים עסקינן, אין פלא אם כן שסביב כל העניין נוצר לאחרונה שיח תרבותי עם ז'רגון ספציפי, כשעכשיו יש לתופעה גם הגדרה ושם לכל דבר. "אני פוליאמורי!", יכריז אותו גבר חכם, משפט שטומן בחובו את ההבנה שהוא אכן רוצה אותי, אבל גם מעוניין להמשיך ולזיין אחרות.

בתום כל הכרזה שכזאת אני תמיד אשאל: "אתה רוצה בסופו של דבר תא משפחתי?" והתשובה תמיד תהיה "כן" נחרץ וישיר. אז גברים יקרים, מה בעצם אתם רוצים? כי אנחנו, הנשים, פחות מתלהבות מכל סיפור הפוליגמיה הזה. וגם אם בחרתם מילה יותר יפה כמו "פוליאמוריה" - אנחנו עדיין רוצות את הגבר שיהיה שם תמיד בשבילנו, שיקים אתנו משפחה ושיישאר לקחת חלק בגידולה על בסיס יומיומי.

באמת שאני לא מצליחה לדמיין אישה עם שני ילדים קטנים אומרת לבן זוגה: "זה בסדר, היום תלך לעזור לאישה השנייה שלך". עם זאת, אינני שוללת את האופציה שאולי, אבל רק אולי, מדובר בבומרנג שאנחנו חוטפות עכשיו בפרצוף על כל מהלך שחרור האישה.

• לכל כתבות הדור האבוד
  

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק