סימן אזהרה: למה נעלמים הבזים האדומים מישראל?

הבז אדום מגיע לישראל בחודשי האביב כדי להקים משפחה חדשה ועם פריחת הגוזלים מהקן, הוא ממשיך במסלול הנדידה.

השטחים הפתוחים הרבים שהיו בעבר בישראל הולכים ונעלמים ואיתה גם אוכלוסיה של אלפי בזים שקיננה כאן בעבר בסוף שנות ה-70. על פי הדו"ח, ישנה ירידה של 20 אחוזים מאז שנת 2000 במושבות הבזים האדומים שדוגרים בישראל. אם לפני 13 שנה אותרו 527 זוגות דוגרים, השנה אותרו רק 364 זוגות דוגרים בלבד.

(צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

(צילום: אסף מירוז, החברה להגנת הטבע)

שבים מאפריקה ומקימים משפחה

איך מצליחים לאתר את הבזים בטבע? הבזים נחשבים לעופות שנוהגים להתלהק ועם שובם מאפריקה במהלך חודש מרץ, הם שבים בדרך כלל לאזורים קבועים הידועים לחוקרים מזה מספר שנים.  

צוות הצפרים ממרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, התמקד בבדיקת האוכלוסיות המשמעותיות של הבזים, כל אחד בשטחו, מאזור הגליל ועד הנגב, ממחצבות, יערות, שטחים פתוחים וגם ריכוזי בזים בערים וישובים כפריים.

(צילום: ד"ר אדיב גל, טנא - יעוץ סביבתי )

"הבזים מבססים את הקשר הזוגי שלהם עם החזרה לישראל, מקימים טריטוריה, מזדווגים ואז מתחילים בפעולת הקינון. הם מאוד בולטים בשטח, קולניים, מחזרים אחד אחרי השניה במרץ", אומר ל-ynet יואב פרלמן מהחברה להגנת הטבע ומי שחיבר את הדו"ח שנחשף כאן לראשונה.

הצפרים זיהו את זוגות הבזים במושבות ולאחר מכן שבו לאותו מקום כדי לראות אם הזוגות הצליחו במלאכת הקינון וכמה גוזלים פרחו מהקן, כך שכל אתר וזוג זכו לשני ביקורים בתחילת וסוף עונת הקינון. 

נוטשים את ירושלים וגוש דן

אם חשבתם שרק למשפחות בישראל יש קושי בהשגת דיור באזור המרכז, גם הבזים האדומים מעדיפים כנראה את אזורי הפריפרייה והישובים בעלי אופי כפרי.

בעוד שבירושלים, מדבר יהודה ומזרח גוש דן המושבות כמעט נכחדו לחלוטין, באזורי כרמל, הגלבוע והנגב הצפוני חלה עליה משמעותית בשנים האחרונות של בזים דוגרים.

נתוני הגירה שלילית מאפיינים את עיר הבירה של ישראל מבחינת תושבים על שתיים, אך גם הבזים האדומים מצביעים בכנפיים. מהמושבה המפוארת של 70 בזים בשנת 2000 נותרו 29 זוגות בלבד.

בית זה לא מספיק, אלא גם גישה מהירה לטרף פוטנציאלי. הבזים האדומים ניזונים מפרוקי רגליים, חרקים ומכרסמים אותם הם צדים בעיקר בשטחים פתוחים וככל שאלה מצטמצמים הם צריכים להשקיע משאבים רבים כדי להגיע אליהם. בדומה לישראלי שמבלה שעות בפקקים בדרכו לעבודה ובחזרה, הבזים חווים הליך דומה באזורים עירוניים צפופים.

"הסיפור של ירושלים הוא סיפור עצוב והפוך לגמרי מהמושבה הבזים הגדולה שיש בכרמל. אם באזור אלונה הם צריכים רק לפרוש כנף וכבר צדים מזון ליד הבית, בירושלים הם צריכים לעוף 20 עד 25 קילומטר בשביל לצוד חגב אחד", הוא מפרט.

 

"הם פשוט לא מצליחים לגדל כך גוזלים והאוכלוסיה פשוט קרסה. אם בעבר הבזים האדומים היו חלק מהנוף העירוני בירושלים, היום לא משנה כמה תיבות קינון יבנו למענם, הם פשוט לא שם. האוכלוסיה באופן מעשי כבר נכחדה למעט זוגות בודדים שעדיין מחזיקים אותה בטופרים".

 

(צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

 

(צילום: ארז ארליכמן)

 

קהילה תומכת: משגשגים באזור הכרמל

לדברי פרלמן, לב ליבה של אוכלוסיית הבזים האדומים בארץ נמצא באזור רמות מנשה והכרמל, שם נמצאו 161 זוגות לעומת 130 בשנת 2000.

 

"כמעט בכל קיבוץ או מושב באזור יש מושבה של בזים. כנראה שהבנייה הכפרית הנמוכה עם גגות רעפים ובלי הרבה בניינים גבוהים, עדיין מאפשרים להם למצוא חללים בגגות שאפשר להיכנס אליהם ולקנן", הוא מציין.  

 

"מסביב ליישובים הללו יש שטחים פתוחים, שמורות טבע ושטחי חקלאות לא אינטיסיבית ומתועשת כל כך, שמאפשרת להם להגיע תוך מספר טפיחות כנף לטרף. השילוב של אתרי קינון איכותיים ושטחי ציד ברמה גבוהה מאפשרים להם לשרוד ולהאכיל את הגוזלים בקלות רבה יותר".

 

(צילום: ארז ארליכמן)

(צילום: ד"ר אדיב גל, טנא - יעוץ סביבתי )

 

 

פרלמן מוסיף כי דווקא באזורים הללו קיימת מודעות רבה בקרב התושבים על הבזים האדומים, דבר שמביא ליצירת פרויקטים קהילתיים שמטרתם לתמוך בבזים האדומים לא רק בפעילויות חינוך והסברה, אלא גם בהקמת תיבות קינון בטוחות לבזים ואף התחשבות בשיפוץ גגות ובתים.

 

גם בדרום הופתעו החוקרים לגלות נקודת אור. בעבר הנגב הצפוני לא היה מקום משמעותי לריכוז של בזים אדומים וכיום נמצאו 98 זוגות לעומת 80 בשנת 2000.  

(צילום: אסף מירוז, החברה להגנת הטבע)

קינון בסיכון: מחצבות וליד כבישים מהירים

גם במזרח גוש דן היתה בעבר מחצבה באזור ראש העין שהיוותה בית ל-128 זוגות וכולם נעלמו. "המחצבות הן לא בית יציב לטווח ארוך מאופי העבודה במקום שכוללת פיצוצים, חציבה וחפירות. ברגע שמתחילות להתבסס שם מושבות,

במוקדם או במאוחר הן יחוו קטסטרופה", מדגיש פרלמן ועם זאת, אומר כי "למרות שבאזור הנגב הן פתחו אפשרויות לבזים לקנן שלא היו בעבר. אנחנו במגעים עם בעלי מחצבות כדי לנסות לשמור על המחצבות פעילות מבחינה כלכלית אבל גם נגישות לבזים לשנים רבות".

התקווה של החוקרים היא להרחיב את הפעילות הקהילתית ביישובים בהם ישנן מושבות בזים כדי לסייע לעופות הדורסים לשרוד. השנה הם מקווים להתחיל בסיוע של קרן דוכיפת למשדר בזים אדומים עם משדרי לווין כדי ללמוד על התנועה שלהם בעולם.