"האישה הטובה": מתחילה להזיע
לא קל להיות סדרה טובה לאורך זמן, ויוצרי "האישה הטובה" יורים בתותחים הכבדים שלהם כדי להוכיח שגם בעונה החמישית היא עדיין אותה תוכנית חכמה ומרגשת. לפעמים המאמץ הזה מוגזם - תשאלו את המינגווי
כל סדרה באשר היא צריכה להוכיח את עצמה בכל פעם מחדש, מדי עונה. וככל שהיא טובה יותר - כך גם האתגר גדול יותר. "האישה הטובה" החלה את עונתה החמישית (הפרק הראשון שודר אתמול, א', ב-yes Drama) בקצב מהיר ובלי שום סבלנות לאקספוזיציה מיותרת. חובת ההוכחה יושבת לה על הכתפיים.
ביקורות טלוויזיה נוספות ב-ynet:
"הסקס של מאסטרס": שיעור חינוך מיני
"בני ערובה": סדרת מתח בישראלית שוטפת
"בלו נטלי": מעלה שאלות על כסף קל וזנות
העונה הרביעית הסתיימה עם בחירתו של פיטר פלורק למושל אילינוי ועם ההחלטה של אלישיה לחבור לקארי ולעזוב את משרד עורכי הדין לוקהרט-גארדנר. העונה הנוכחית ממשיכה בדיוק מאותה נקודה, ובזריזות, כאמור. עכשיו אלישיה צריכה להתמודד עם הבגידה המקצועית בוויל - וכמובן, לא קל לה. בינתיים צריך לשמור קצת על שקט ולעבוד על תיק חשוב מאוד - הצלת נידון ממוות. כן, התסריטאים יורים בתותחים הכבדים מבחינת העיסוק המשפטי והולכים על תיק הארדקור, כזה שיש בו קורבן ורודפי צדק והרבה אקשן משפטי. במהלך כל הפרק הראשון עורכי הדין רצים מנקודה לנקודה, מדברים בסלולרי ומשתמשים בכל טריק אפשרי כדי להציל את הלקוח שלהם. דרמות אישיות בצד, טחנות הצדק עובדות עכשיו.
בין לבין אנחנו מתוודעים למשרדו החדש של פיטר ולמעמדו כמושל. מנהל הקמפיין איליי גולד לא מרוצה מאחת העובדות - היא יפה מדי, ועדיף שלא תסתובב בין הרגליים. איליי יודע על מה הוא מדבר: פיטר כבר נתפס בעבר עם נשים אחרות, וכל תמונה שלו עם אשה יפה, מקצועית ככל שתהיה, יכולה להעיב על הקריירה שלו. ויכול להיות שהוא גם פשוט לא סומך עליו. וכך, בליווי מצג של היגיון קר ואכזר, אנחנו מתמודדים עם עוד שאלה מוסרית על הדרך.
עוד עניין שעולה בפרק הראשון הוא הפיכתה של גרייס, בתם המתבגרת של אלישיה ופיטר, לאשה יפה שמושכת תשומת לב. בשביל אלישיה, בחורה פרנואידית בכל הנוגע לילדים שלה, המשמעות היא סכנה. אשה יפה מדי בעבודה, בת מושכת מדי לגילה - עושה רושם שהסדרה ממשיכה לדון בייצוגים נשיים שונים ולהעלות שאלות, והפעם לא רק באמצעות הדמות הראשית (שכבר עברה תהליך מסוים והוכיחה חוסן), אלא גם באמצעות דמויות המשנה.
איזון עדין
כסדרת משפט ממשיכה "האישה הטובה" מסורת ארוכת שנים ומהווה עוד חוליה באבולוציה של הז'אנר הזה. היא אימצה את העיסוק הרציני בחוק (ראו ערך "פרקליטי אל.איי" ו"הפרקליטים") לצד ההומור (ששייך לסדרות מסוג "אלי מקביל" המטופשת), ושמרה על עדכניות בעזרת עיסוק ברשתות חברתיות, בוויראליות ובאזכורים של דמויות כמו שרה פיילין והילרי קלינטון. גם בעונה החמישית הכותבים דבקים במציאות עדכנית מוכרת - השם סנודן יקפוץ בהמשך.
זו סדרה אינטליגנטית שהצליחה לשמור במשך ארבע עונות על תמהיל נכון של דרמה ומתח. היא עוסקת הרבה בחוק ובפוליטיקה, אבל משאירה גם לא מעט מקום לדרמות אנושיות ולמערכות יחסים, שומרת על חזות רצינית עם קריצות של הומור פה ושם. זה איזון עדין שקשה להשיגו - ועוד יותר קשה לשמור עליו.
וכאן אנחנו חוזרים לעניין חובת ההוכחה. מהפתיחה של העונה ניכר מאמץ רב, כאילו היוצרים אומרים לנו, "אנחנו כאן,
ואנחנו מבריקים מתמיד". המאמץ הזה גורם לטפטופי זיעה, וזיעה היא (בדרך כלל) עניין לא מושך בעליל. המהירות, הפתלתלות המשפטית, התחכום - הכל נראה מעט מאולץ ומעיק על הצופה. פיטר פלורק משווה באחד הפרקים בין הסופרים דן בראון לארנסט המינגווי, ונדמה שמישהו פה מנסה להוכיח שהוא לא דן בראון. אבל היי - בשביל להיות המינגווי צריך הרבה יותר מעלילה זריזה ופלפולים משפטיים.
מצד שני, הדילמות שעולות והמתח שנוצר בפירמה מייצרים עניין והזדהות, והשחקנים ממשיכים לעשות עבודה טובה ומשכנעת. נראה שלפנינו עוד עונה מוצלחת - בתנאי שמישהו יוריד קצת את הרגל מהגז.
