העוקץ והנשלטת: על הזוגיות של שירלי וברוס

"לא איכפת לי שתעשי ציפורניים בזמן שאני עושה לך את זה". לא ברור על מי לכאוב יותר: על שירלי שנאלצת לשמוע הזמנה כל כך לא רומנטית לסקס, או על ברוס שמוכן לסקס בכל מצב?

שירלי ברנר, שחקנית בת 36, מתגוררת בהוליווד עם בעלה ברוס ושתי בנותיה. לתודעה הישראלית היא זכורה בעיקר מהסדרה "רמת אביב ג'". את בעלה, ברוס רובינשטיין בן ה-55, תסריטאי ומפיק, אמן ומעצב, פגשה על סט צילומי סרט בהפקתה והוקסמה ממנו. הם התחתנו ברוב פאר בקיסריה וחזרו ללוס אנג'לס.

לכאורה מדובר באהבה הוליוודית. שניהם עובדים באותה תעשייה בתפקידים משלימים: היא שחקנית, הוא מפיק ותסריטאי, היא בתחילת דרכה והוא מבוסס באמצע הדרך, ושניהם מאוהבים זה בזה. מה עוד אדם יכול לבקש לעצמו? ובכן, כלום, חוץ מאשר שלצ'ק יהיה כיסוי.

עוד בנושא:

ופרויד היה אומר: על הזוגיות של ליאור דיין

נדב אבקסיס והזוגיות המיוחדת עם מירה

אז הנה ציטוט אחד של דיאלוג שהתקיים בין בני הזוג ההוליוודים: "הצטלמתי, נהניתי בזמן הצילומים ואז חזרתי (הביתה) ואני שוב מרגישה ריקה מפנים, ואני פשוט מרגישה מדוכאת שוב".

הכאב ששירלי חושפת נעשה מול עיני בעלה, אלא שהעיניים שלו מופנות אל משחק הפוטבול המשודר בטלוויזיה. "אתה יכול להפסיק לצפות במשחק? אתה לא מרוכז בשיחה", היא אומרת לו. -"לא, לא, אני איתך. טאצ'דאון. יש!!!!".

טוב, כמובן שלא פותחים בשיחה עם גבר שצופה במשחק בטלוויזיה. ובוודאי לא כשמדובר בשיחה על רגשות. זו טעות של שירלי, אז ניקח ציטוט אחר מעוד יום מוצלח שהיה לה ובסופו הונחו עשרות תמונות שלה על השולחן: "הן כולן אותו דבר", אומר ברוס לאחר סקירה חטופה (מאוד).

- "למה? הם דווקא מאד שונים. זה אחד חייכני."

- "זאת מוכרחה לעוף."

- "למה? מה רע בה?.....זה החיוך שלי."

- "זה צריך הרבה עבודה."

- "אתה יודע מה? אתה סתם מרושע..."

שירלי הביאה הביתה 300 תמונות (יפיפיות) שמתוכן היא הייתה צריכה לשלוח אחת. אחרי ה"עזרה" שנתן לה בעלה, לא רק שהתמונה הטובה ביותר לא נבחרה אלא שגם הביטחון העצמי שלה התרסק. אם הייתי בקיאה במקצוע אחר הייתי אומרת מה שרבים מאיתנו אומרים: 'הוא שואף למצוינות ולכן הוא קשה איתה'. אבל אני בקיאה בתחום היחסים הרומנטיים ולכן אין כאן מקום לא לעיגול פינות וגם לא להפתעות.

שירלי הופתעה כשברוס אמר לה שהיא יפה. "אף פעם לא אמרת לי את זה", היא נמסה אל מול המצלמה. ושתבינו שאנחנו מדברים על משהו כמו 10 שנות נישואים עם אחת הנשים היפות שעל המסך שלנו. אני אגב, לא הופתעתי מהעדר המחמאות ומהעקיצות הרבות של ברוס. בניגוד לשירלי, גם לא הופתעתי שהוא לא השתמש בתפקידו כמפיק ותסריטאי כדי לתת לה תפקיד מרכזי או אפילו תפקיד שולי. או סתם תפקיד.

שירלי ירדה מהאולימפוס כשנכנסה להריון וכעת היא צריכה לטפס חזרה למעלה ומהר, אבל בעלה, מפיק ותסריטאי – לא עוזר לה כלל, לא מראה מאמץ להשתמש בניסיונו הרב כדי לבנות לה תוכנית פריצה אחרי ההיריון שקטע את הצלחתה, לא מרים כמה טלפונים לשאול, לאסוף מידע או להשאיר אותה בתודעתם של אנשי המפתח.

לא. הוא עסוק לגמרי רק בעצמו ובמלחמת הקיום שהוא אחראי לה. לשירלי הוא צועק "go fuck yourself", ומוסיף לצעקה תנועות יד להבהרת הכוונה. האם להתייחסות הבוטה הזו קיוותה שירלי כשהם התחתנו או שהצ'ק חזר? "אני מיואשת ואני לא יודעת ממה. איבדתי את הניצוץ שהיה אני", אומרת שירלי. נדמה לי שהצ'ק חזר.

זוגיות לא שוויונית. שירלי וברוס(צילום: עידו ארז)

דבר החוקרת

התהליך שעברה שירלי בחיי הנישואין שלה דומה לתהליך שרבים מאיתנו עוברים, עברו או יעברו. שירלי נכנסה לזוגיות שבה הבעל הוא בעל הדעה, המאה והמקפצה. זוגיות אי-שוויונית עם בעל דומיננטי מאוד, בוטה מאוד, עצבני מאוד, ביקורתי, עוקצני וחסר רגישות למצוקותיה. בוודאי יש בו תכונות יפות אך הן פחות חשובות לזוגיות בריאה.

ולמה? מפני שזוגיות אמורה למלא צרכים פסיכולוגיים כמו תמיכה רגשית, עזרה ממשית, חיזוק החולשות, חיזוק ההערכה העצמית והביטחון העצמי. בזוגיות בריאה הרגשות הם של קן מחבק לעומת קן הצרעות שבחוץ, עוגן יציב אל מול ההוריקן שבחוץ, הבית שבו אפשר להוריד את המסכה שאיתה הסתובבתי בחוץ. מה מאלה יש לשירלי? במקום תמיכה רגשית הוא צופה בטלוויזיה, במקום עזרה ממשית ממנו היא מחפשת עזרה מגורמים חיצוניים (כמו ריצ'ארד למשל), ובמקום חיזוק הביטחון היא שומעת מבעלה שהתמונה החייכנית שלה זקוקה להרבה מאד עבודה.

באחד הראיונות הכתובים עם שירלי ברנר היא מספרת שכשהם הגיעו לארץ להשקה של "מחוברים+" – המזוודה הכי חשובה אבדה בטיסה. של מי הייתה המזוודה? -של ברוס. אז הכתובת כתובה על הקיר, אם כי לא בעברית אלא בשפת סימני האוהבים.

יש אגב, לא מעט נשים כמו שירלי שנשארות בזוגיות כזאת לאורך שנים, כי היא כוללת גם לא מעט יתרונות: הגבר אחראי על הפרנסה, והנישואים מביאים עמם בית גדול עם עוזרת צמודה, ואפשרות כלכלית להתפנות לגדל את הבנות, לשמור על גזרה נאה, להתחכך בין כוכבים, לנצל את זמן הסקס לשיוף ציפורניים ולהתמלא בבוטוקס לכשיגיע הזמן.

תחושת ההחמצה המקצועית תמשיך לכרסם בהן, אבל עוצמתה תקהה בתמורה לנוחות. זה לא אומר שהן לא מרהיבות עוז לעמוד מול הבעל. שליטה וכניעה של היום הן לא חד ממדיות כבעבר, אבל תוצאותיהן עדיין כבעבר: הדומיננטי מנצח גם בוויכוח. בכל וויכוח. מילים כמו 'סליחה', 'לא הבנתי אותך', לא הייתי רגיש מספיק' לא מתגלגלות להם טוב על הלשון. רק על האוזן.

בקצה השני של רצף האפשרויות, יש גם כאלה שמתעוררים. נמאס להן (או להם) לפחד מבן-הזוג, להשתדל לרַצות את הסביבה ולהיות מישהי טובה יותר בתוך ביתן שלהן. הן למדו להכיר בערך עצמן (או להפחית מערך בן-הזוג) והזוגיות שהחלה כאי-שוויונית התאזנה מבחינתן. הן לא מוכנות יותר לתוצאות הידועות מראש של הוויכוחים ביניהם. ואז מגיע המשבר בנישואין.

תשמחו לדעת שהסיכויים לצאת ממשברים מהסוג הזה ולבנות זוגיות בריאה הם מהגבוהים שיש. מתלווים להם תנאים בדרך, כשאחד הבולטים שבהם הוא ההכרה של השולט במעמדו החדש והשווה של זה שהיה עד כה הנשלט.

רק אז, כששירלי תגיע הביתה זורחת עם שלל התמונות שלה, הוא לא ידכא אותה במין מיומנות מרושעת אלא ייקח את הזמן לבחור לה מתוך ניסיונו העשיר, את התמונה הטובה ביותר למשימה.

רק כשברוס יוכל לנהוג באופן רגיש לאשתו, הוא יגשים את ייעודה של הזוגיות – צמיחה של שני בני הזוג. זה יקרה רק כשהצד החלש ילמד לעמוד מול הפחדים שלו ולהתחזק, והצד החזק ילמד להכיל עוד אנשים לבד מאת עצמו. לזה הכוונה כשנאמר: "לא טוב היות האדם לבדו. אעשה לו עזר כנגדו".

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

הכותבת היא ד"ר אורלי בלומברג-מזרחי, מייסדת "בלב שלם", זיהוי הפוטנציאל בזוגיות, חוקרת בעיות בחיי נישואים.