שתף קטע נבחר

הבעל תבע את המאהב של אשתו - ונדחה

החברות בין שני גברים נקטעה אחרי שנחשף רומן בין אחד מהם לבין רעייתו של השני. הבעל הנבגד פנה לבית המשפט אבל הפסיד בשתי ערכאות. שופט העליון קבע: "הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג"

שני חברים נישאו לשתי אחיות והמשפחות הפכו קרובות ונהגו לבלות יחד. תקופה זו הגיעה לקיצה כאשר התגלה שאחד הבעלים מנהל רומן עם אשת חברו. בעקבות זאת לא רק שהחברים הסתכסכו, אלא שבני הזוג כמעט התגרשו. בסופו של דבר, הם חזרו לשלום בית.

 

 

לימים הגיש הבעל הנבגד תביעה נגד חברו בטענה שגרם לו נזקים נפשיים בכך שהביא את אשתו להתאהב בו. לדבריו, בעקבות הרומן הוא שקע בדיכאון חמור וסבל מנכות נפשית.

 

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו, והוא ערער לעליון. המערער טען בין השאר ש"המשפחה היא ערך עליון בחברה יהודית ודמוקרטית", ומשכך אין לשלול מעשיו של חברו, אשר קשור ישירות לחטאה של בת זוגו ולנזקיו-הוא.

 

דחיית תביעתו, הוסיף, מהווה "זילות בערך המשפחה, בקדושת האדם, בכבודו ובכבוד המשפחה". לטענתו, חברו התרשל כלפיו שכן ידע שאסור לו לבוא במגע עם אשתו.

 

ההתחייבות שלא לנאוף 

השופט יצחק עמית, אשר נחשף ליומנים פרטיים של האישה ולקלטת שבה היא נצפית מקיימת יחסי מין, הדגיש בתחילת דבריו שהדבר מהווה לכאורה עבירה פלילית מכח חוק הגנת הפרטיות. לגופו של עניין קבע השופט עמית שהמחוקק בחר לא להכיר בעילת ניאוף בין בני זוג וכך גם כלפי צד שלישי המעורב במעשה. התחייבותם של בני הזוג שלא לנאוף מצויה במישור החברתי-מוסרי-דתי, ויש להשאירה שם.

השופט: "ההליך המשפטי אינו תרופה לכל מכאוב" (shutterstock) (shutterstock)
השופט: "ההליך המשפטי אינו תרופה לכל מכאוב"(shutterstock)

"הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה 'הנוסע השלישי' הנחבא בין הסדינים בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש", כתב השופט.

 

מעבר לרתיעת המשפט מהתערבות בתחומי הרגש והאינטימיות, ישנם גם שיקולי יעילות. מאחר שבגידה היא תופעה נפוצה, עשויה קבלת תביעה בנושא להביא

להצפת בתי המשפט "ולמשפטיזציה של חיי הנישואין... האם המערער חושב שהליך משפטי זה, אשר עוסק בחיטוט בפרטי הפרטים של הבגידה, יתרום לשלום הבית בינו לבין אשתו או יועיל לילדיהם המשותפים?", תמה השופט.

 

"ובכלל, ראוי לציבור המתדיינים בארצנו, אשר הולך וגדל עם השנים, להפנים כי ההליך המשפטי אינו תרופה לכל מכאוב".

 

משכך נדחה הערעור והוחלט שאין להכיר בעילת תביעה בנזיקין של ניאוף ובגידה. המערער חויב בשכר טרחת עורכי דין של 15 אלף שקל.

 

פסק דין זה עולה למעשה בקנה אחד - ואף משלים - פסיקה קודמת שניתנה, הקובעת כי בפקודת הנזיקין לא ניתן למצוא עילה נזיקית פרטיקולארית המתיישבת עם עילת הניאוף או הבגידה. בכך מנהיג בית המשפט מדיניות שיפוטית, שלפיה "ניאוף" או "בגידה", על אף היותם בלתי מוסריים, אינם מהווים עילה נזיקית במשפט הישראלי, וזאת בניגוד לולשון הרע.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים