היפה שלי כבר לא שלי. היא המשיכה הלאה

כמעט בכל פעם שאני הולך להסתפר אני רואה אותה. אני מזהה אותה מהעורף והפעם היה קשה לפספס את הבלונד הארוך עם הדירוג והפוני המהמם. כשאני נתקל בה אני עוצר, אומר שלום מנומס, עוד כמה דקות של "מה שלום ההורים?", ומסיימים בדקה וחצי של ד"שים.

עוד בנושא:

אל תתחתן אח שלי, אני עשיתי טעות

השקרים הגדולים של זוגות נשואים

יותר קרה מוודקה שנשכחה במקפיא

משהו קורה שם, היא לא מגלה לי וגרוע מזה - היא אדישה אלי. ידידה שלי אומרת שכל הנשים קנאיות, אפילו אם הן כבר לא מאוהבות, רק צריך לתת להן סיבה. אז אני חייב להצליח בגדול, לעשות משהו בומבסטי, מעשה הרואי, משהו יותר משמעותי מלהציל לוויתן שנתקע על חוף הים, למנוע פיגוע ולהציל חיי אדם, אבל היא לא רואה חדשות!

אז אולי השתתפות בתוכנית כמו ה'אח הגדול' או רומן מתוקשר עם הביקיני התורן וזכייה במיליון הן אופציות יותר כדאיות עבורי. ואז היא כבר תקרא עלי ועל האהבה החדשה שלי במדורי הרכילות שהיא קוראת בשירותים. היי, לזכות במיליון עוד יש לי סיכוי. אני הרי מזרחי, חצי יתום, רגיש, ספונטני ובעל חוש הומור, אבל למצוא מישהי יותר יפה ממנה, מצחיקה ממנה וכו'? זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית.

היא מתחתנת בקרוב. אתם מכירים?

שנינו עובדים באותו התחום, רצה הגורל ולמחרת היום שנפגשנו קיבלתי טלפון ממפיקה שעובדת על הפקה חדשה. היא סיפרה לי על התוכנית והתפקיד וקבענו להיפגש. כשהיא נתנה לי את הכתובת לפגישה, הבנתי שזה המשרד של הבלונדינית עם הדירוג והפוני. שאלתי אותה אם היא מכירה אותה והיא ענתה, "בלונדינית עם דירוג קל בפוני וקעקועים? מותק כזו? כן, היא מתחתנת בקרוב, אתה מכיר אותה?".

וזה היה הרגע שהרגשתי שאני מקבל את הבשורה הכי מרה בחיי. התשובה שלה גרמה לי ליפול מהכיסא, לשפוך את הקפה הרותח על הג'ינס, להתיישב ולהמשיך לדבר כרגיל כאילו שהרגע לא נשפך עלי קפה רותח. הכל נהיה שחור, לא שמעתי כלום, לא על הקו, לא במשרד, דממה. העולם נעצר, הכל עמד פתאום דום ואני הרגשתי איך החץ של קופידון דוקר אותי בצד הכואב של הלב. אני חושב שאפילו לא הצלחתי לנשום.

הייתי המום ובלב צעקתי את מה שרציתי לשאוג בקול "בטח מכיר אותה! מכיר אותה הכי טוב! אף אחד לא מכיר אותה כמוני! גם לא הזין הזה (אמן ויש לו קטן) שמתחתן איתה. את יודעת מי אני? מה היא בשבילי? מה הייתי בשבילה?'", אבל העדפתי להגיד, "תראי, זו אחלה הצעה, אבל לא נראה לי שזה יתאים לכמה אנשים במשרד, אני הגרוש של...", ואז היא קלטה (תודה באמת), ומיהרה להגיד: "אוי, איזה אידיוטית אני, אתה אלכס! בטח! שמעתי הרבה עליכם ועליך. אוי אני כזו סתומה".

הרגשתי שעלה לי החום. לא הרגשתי טוב, רציתי ללכת הביתה, איזה הביתה, לעזריאלי, אולי יתנו לי לקפוץ משם, אבל היו לי פגישות בעבודה שלא יכולתי להחמיץ. איך ממשיכים מפה? איך זה קרה? אולי בגלל זה לא חזרנו? ומה לעזאזל יש לו שאין לי? בטח הוא מצליח יותר, אבל אני ממש מקווה שהוא לא מצחיק אותה כמוני, או חלילה וחס - יותר טוב ממני במיטה, כי את זה אני לא מוכן לסבול ומסרב להאמין שזה נכון. הרי היא אמרה חזור ואמור שאני הכי טוב שהיה לה ונהגה להגיד דברים שהשתיקה יפה להם, אבל המחמאה מאוד נאה להם.

ואז נזכרתי שבתקופה האחרונה של הקשר, הייתי קצת גרוע. איזה זין, הייתי צריך להשקיע יותר. אחרי שהאגו סיים לריב עם המוח נרגעתי וחשבתי לעצמי שהרי אני כבר לא אוהב אותה, אין לי ציפיה שנחזור, ובכלל, אף פעם לא ממש הסתדרנו, פשוט מאוד אהבנו והשתדלנו שזה יעבוד. באמת שאני מאחל לה הצלחה. אבל איך?! איך?! סעמק! בקושי עברה שנה וחצי מאז שהתגרשנו, איך היא התגברה עלי? ואז שוב המוח צריך להזכיר לאגו שהוא מגזים ולא הכל קשור אליו.

שמלה לבנה ובר רפאלי

שוב לא יכולתי להתגבר על הסקרנות וסימסתי לה שהציעו לי לעבוד במשרד שלה, שאני יודע שדבר כזה לא יכול לקרות, אבל הייתי חייב לאשר איתה את עניין החתונה. היא הגיבה ב"באמת? אתה רוצה לעבוד פה? אתה חושב שזה רעיון טוב? מוכשר שכמוך, בטוח יש לך עוד הצעות".

נו ברור שזה רעיון גרוע, אבל אני רוצה לדעת אם את אכן מתחתנת או שאני סתם הוזה ועוד רגע אתעורר מהסיוט ובמקום זה עניתי "סתם, אמרתי לה שזה לא מתאים. מה חדש אצלך?", היא ענתה שכלום. בת זונה, משקרת.

אז כמה לשים בצ'ק של החתונה של הגרושה שלי? אם הייתי רוצה להיות מהגרושים הנקמניים האלה הייתי בא לחתונה שלה עם שמלה לבנה ועם בר רפאלי. אני חייב לחדש את הקשר עם ציון ברוך ולהכיר את בר.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק