שתף קטע נבחר

המדינה עומדת כקבצן המבקש כסף ששייך לו

הנה הפספוס הגדול של החוק לעידוד השקעות הון: מחלקים בחקיקה רשלנית עשרות מיליארדי שקלים כהטבות לחברות גדולות - וכשצריך לקבל מהן תשלומי מס - עושים שתדלנות ויחסי ציבור. דעה

כשהאמריקנים נותנים סיוע בטחוני לישראל, הם דורשים שרכישות הסיוע יבוצעו בארצות הברית. התהליך מגובש וסגור, כך שאף דולר לא חומק מתהליכי הבקרה המלווים אותו. המדיניות הזו מעודדת כמובן את התעשייה האמריקנית.

 

 

בישראל, לעומת זאת, לא מעט חוקים ובכללם החוק לעידוד השקעות הון, נקובים ומלאי פרצות המאפיינים את החפיפניקיות הישראלית. חוק עידוד השקעות הון מעניק למפעלים הטבות מס מרחיקות לכת, בתנאי שרווחיהם לא יחולקו כדיבידנד, והכספים לא יועברו לבעלי שליטה או לתאגידים שבשליטתם.

 

כתוצאה מכך, התברר עם השנים שהחברות נמנעות מחלוקת דיבידנד - כדי להימנע מוויתור על פטור המס שקיבלו. השיטה הזו גרמה לכך שחברות צברו עשרות מיליארדי שקלים - "הרווחים הכלואים", שאינם נוטלים חלק בפעילות הכלכלית במשק.

 

הפרצות שבחוק איפשרו לחברות להעביר את הרווחים לצדדים קשורים כהלוואות או תחת כינויים חשבונאיים אחרים, וגם לבצע תכנוני מס יצירתיים, שיאפשרו להם להוציא את הכסף הכלוא החוצה - ללא חבות מס. החברות הבולטות בתחום זה הן: צ'ק פוינט, טבע וכיל.

 

"פגיעה באינטרס הציבורי"

גם מבקר המדינה ציין כי בחברות שבדק משרדו איתרו פקידי השומה סכום של יותר מ-20 מיליארד שקל שמקורם ברווחים פטורים, שהעבירו חלק מהחברות הגדולות במשק לצדדים קשורים. המבקר הוסיף כי לא נמצאו מסמכים שמעידים על כך שרשות המסים העריכה את סך הרווחים הכלואים ששימשו לרכישת חברות בנות או את החזר המס שיתקבל מהוצאת שומות לחברות אלה.

 

"מתן הטבות בהיקף בלתי מוגבל, ללא בחינת העלות אל מול התועלת וללא בחינת חלופות אחרות הוא התנהלות לא כלכלית הפוגעת באינטרס הציבורי", קבע המבקר.

 

כדי להתמודד עם האבסורד נחקק בשנת 2012 תיקון 69 לחוק לעידוד השקעות הון, שפוקע היום (ב') בחצות, ולפיו חברות יכולות לממש את הרווחים ולשלם מס חברות בשיעורים מופחתים, על הכנסה שנצברה לחברה עד תום שנת 2011. זאת, החברה תתחייב להשקיע 50% מהרווחים בארץ במשך שנה.

 

המנגנון עובד כך שככל שחברה תבחר להפשיר חלק גדול יותר מהכנסתה, וכך תגדל הטבת המס שלה היא זכאית. עם זאת נקבע, כי בכל מקרה שיעור המס לא יפחת מ-6%. התיקון לחוק בא על רקע הערכת האוצר שבחברות הגדולות נצברו כ-120 מיליארד שקל שלא חולקו, ומהם ניתן יהיה לקבל כ-3 מיליארד שקל מס לטובת צמצום הגירעון התקציבי.

 

ואכן, הערב הודיעה טבע כי תשחרר כ-63% מכלל רווחיה הכלואים - 33 מיליארד שקל מתוך 52.5 מיליארד שקל שצברה בסעיף הרווחים הכלואים. על הרווחים הכלואים ששיחררה היא משלמת מס הכנסה מופחת בשיעור של 6%. אתמול הודיעה כיל כי תשחרר "רווחים כלואים" בסך 3.8 מיליארד שקל ותשלם מס בשיעור של 10% - כ-380 מיליון שקל.

 

שר האוצר התייחס להודעת כיל ואמר כי היא "תוצר של משא ומתן נחוש שנוהל בחודשים האחרונים. נמשיך לפעול בתחום כדי שהכסף מהרווחים הכלואים יגיע לידי בעליו האמיתיים, אזרחי ישראל".

 

עם זאת, נשאלת השאלה כיצד מגיעים למצב שהרשויות צריכות לנהל תהליכי שתדלנות ומו"מ כדי לשכנע את הנישומים לשלם את חובותיהם? האם זו פילנתרופיה? האם מנהלים את אותו מו"מ גם מול אזרחים שמשלמים מס במקור? ברור שלא. איך ייתכן שתיקון 69 של החוק לא נתן דעתו גם על נקודה יסודית זו?

 

כדאי לזכור כי ציונות הבאה לידי ביטוי באמירות "קיבלתם הטבות, הנחות ושיעורי מס אפסיים - וכעת הגיעה השעה להחזיר קצת מהכסף שהרווחתם לטובת הציבור", לא יכולה להחליף מדיניות. המשמעות היא שיש צורך בחקיקה קפדנית שסוגרת את כל הקצוות ודואגת גם לשלב האכיפה. ברור שאם המדינה תנהל עכשיו מאבק משפטי הוא יימשך שנים ותיווצר בעיה של חזרה או ביטול חוק שנחקק בעבר.

 

חד עם תשלום המס של טבע, כיל ועוד חברות חברות בינוניות פרטיות, מגיע סך גביית המס מרווחים כלואים לכ-3.6 מיליארד שקל. ועדיין, המס שחלק מהחברות הסכימו לשלם זניח לעומת המס המלא שהיו משלמות. אלמלא תיקון 69, המס היה עשוי להגיע לכ-25-30 מיליארד שקל. כך הממשלה עומדת כעני בפתח ומבקשת כסף ששייך למדינה. מגוחך ועצוב.

 

הכותב הוא מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים