ילדים, היום (לא) נדבר על הזמר והקטינות

אף שפרשת המין שבה מעורב הזמר המפורסם מעסיקה מן הסתם ישראלים וישראליות בכל גיל, וחרף העובדה שבבירור מעורבות בה תלמידות בית ספר, משרד החינוך החליט לא לדון בנושא באופן יזום או לכלול אותו במערכי השיעור. "לא צריך להפוך את זה לסוגיה חינוכית", אמר אתמול (יום א') ד"ר דור הררי, פסיכולוג חינוכי מסמינר הקיבוצים.

ואם התלמידים מעלים את הסוגיה ושואלים את המורים?

"יש להתייחס לכך ברצינות ולענות באחריות. בני נוער עוסקים בזה לא פחות מאיתנו. מדובר במושא הערצתם ומעורבות בזה תלמידות בגיל שלהם. אני מאמין שאנחנו צריכים לענות על כל שאלה שמפנים אלינו ילדים, בכל גיל. מדובר בעמדה חינוכית שבעיניי נכונה תמיד".

פרשת הזמר והקטינות - כתבות נוספות ב-ynet:

• הזמר והקטינה: וואטסאפ ניצח, אנחנו הפסדנו
• המשטרה: סביבת הזמר "צדה" נערות
• "הזמר לא ידע שאנחנו קטינות, אבא שלו כן"
• עוד אין אקדח מעשן: "גובר החשד נגד האב"
  

"להשאיר את הנושא בשיחות החצר" (צילום: דנה קופל, ידיעות אחרונות )

לפי ד"ר הררי אין הבדל בין ילד בן חמש ששואל מדוע נרצח ראש ממשלה לבין נערה שתוהה לגבי סוגיית הזמר והקטינות. "כמובן שאפשר גם

לפתח מזה דיון, אבל זה כבר תלוי במורה עצמו וברצון שלו לעשות זאת", הוא מוסיף. "זה בהחלט מאתגר מבחינת המורים. אם זה כבר עולה מצד התלמידים, אל תחששו להתייחס לזה. אם זה לא עולה - הייתי משאיר את השיח בסוגיה זו לשיחות חצר ורשתות חברתיות".

אתמול נמשך בימ"ר תל אביב הליך גביית העדויות מהנערות, שעל פי החשד קיימו יחסי מין עם הזמר המפורסם. אבל גם לאחר שבידי המשטרה כבר עדויות של כעשר נערות שמעורבות בפרשה, עדיין מבקשת הפרקליטות שמלווה את התיק מקרוב עדות חד-משמעית לכך שהזמר אכן ידע שהוא מקיים יחסי מין עם נערות קטינות.

"אנחנו מנסים להגיע לאמת, לא מחפשים בכוח להגיש כתב אישום", מזכירים במשטרה כל העת. על פי גורמים המקורבים לחקירה עולה כי נכון לעכשיו גובר החשד דווקא נגד אביו של הזמר, שהיה זה שהביא על פי העדויות את הצעירות למפגשים עם בנו.

ההתפתחויות הללו מעסיקות כמובן גם את התלמידים במערכת החינוך. מורה לאזרחות ממרכז הארץ ששוחח עם ynet נתקל בימים האחרונים בשאלות רבות מצד תלמידיו. "חלקם מסנגרים על הזמר ואחרים סולדים ממנו", הוא מספר. "הם שואלים שאלות, תוהים לגבי זהות הילדה. ברגע שהנושא עלה מצדם, מובן שניהלתי איתם שיח. בתור מורה לאזרחות ניתבתי את השיחה לכך שכל עוד לא הוכחה אשמתו של הזמר צריך להיות זהירים מאוד. גם הסברתי להם שיש חשיבות לפרטיות של הילדה".

זה צריך להיות חלק משעת חינוך

אבל יש מי שסבור שמערכת החינוך צריכה לנקוט יוזמה ולהיות אקטיבית יותר בהעלאת הנושא לדיון. ד"ר ציפי בר-אל, פסיכולוגית ויועצת חינוכית מהמכללה האקדמית בית ברל, טוענת שהדבר אמור להיות חלק משיעורי החינוך בבתי הספר. "אחרת", היא מדגישה, "זה להתנהל במנותק מהחיים".

איך ניגשים לשיחה כזאת?

"לא בדרך של הטפת מוסר, כי בני נוער לא אוהבים שמטיפים להם מוסר. יועצים ומורים יודעים כיצד לפתח נושא לדיון אמיתי ולהעלות דעות מגוונות. כשנותנים לתלמידים לדבר, הקול ההגיוני והבריא שלהם עולה. גם אם מישהו מעלה דעה יותר קיצונית, חשוב שהיא תישמע. בעיניי שיח כזה יכול להגיע למקומות טובים של 'איך להיזהר',

ולכך שלעתים הערצה בגיל הזה יכולה לגרום להתנהגות קיצונית מאוד שאחר כך יכולים להצטער עליה".

לימור קרלינסקי, מנחת קבוצות הורים ומטפלת משפחתית ממכון אדלר, סבורה שיש לשוחח עם הילדים על הסוגיה המדוברת לא רק בבתי הספר אלא גם מחוץ להם. "זה כמובן מאוד תלוי בגיל", היא אומרת, "לא ארצה ליזום שיחה כזאת עם בני 7-6, אבל כן עם ילדים וילדות בני 12 ומעלה. הם בלאו הכי משוחחים על כך עם חבריהם וחשוב שיהיה מבוגר אחראי שינתב את המחשבות".

מה תגידי לילדים בשיחה ביתית?

"לא אגיד 'אוי ואבוי לך' כי זה ייצור הפחדה והם לא ירצו לשמוע עוד את מה שיש לי להגיד. אני בעד לנהל שיחה, לשאול מה הם חושבים, לא לבוא מראש עם תשובות, אלא להקשיב, להסביר את הסכנות ואת המשמעויות. ברגע שאני מנהלת דיון אמיתי זה מכריח את המתבגר שלי להקדיש לזה טיפת מחשבה. אם הם כבר חשופים לזה מהחדשות והרשתות החברתיות, אני ארצה לתת להם כלים לחשיבה הגיונית".