המפח שלה, המהפך שלו: כך התחלף הראש

שנתיים וחודשיים אחרי שהדהימה את עמיר פרץ ונבחרה לראשות מפלגת העבודה, הודחה שלי יחימוביץ' מהתפקיד אחרי הפסד לח"כ יצחק הרצוג. ההפסד צורב במיוחד נוכח העובדה שיו"ר מפלגת העבודה היוצאת הביעה ביטחון רב בניצחונה מול מי שמזוהה בשנים האחרונות עם היותו מספר 2, כשהיא מגובה ברבים מחברי הכנסת של מפלגתה.

למערכת הבחירות הנוכחית הגיעה יחימוביץ' כשהיא מותירה מאחוריה שובל ארוך של "מאוכזבים". עם כניסתה לפוליטיקה ב-2006 בסיוע מי שהפך לימים ליריבה המר, עמיר פרץ, נחשבה יחימוביץ' למטאור בשמי הפוליטיקה הישנה. היא בלטה בפעילות פרלמנטרית מגוונת, הייתה לשיאנית חקיקה, ולבין הראשונים שהחדירו את האג'נדה הכלכלית לשיח הציבורי.

ח"כ יחימוביץ'. הלכה עם האמת שלה - והפסידה(צילום: מוטי קמחי)

מצביעה. מנהיגות סדוקה(צילום: עופר עמרם)

בספטמבר 2011 תורגם כוחה להישג המשמעותי ביותר שלה - בחירתה ליו"ר מפלגת העבודה. יחימוביץ הכניסה משב רוח מרענן במפלגה הוותיקה, סחפה אחריה צעירים והצליחה לשקם אותה אחרי הפיצול בתקופתו של אהוד ברק, שהותיר את העבודה עם שמונה חברי כנסת בלבד. יחימוביץ' ביקשה להיות אלטרנטיבה שלטונית והצליחה לגזור קופון מהמחאה החברתית, שעה ששיבצה שניים ממוביליה - סתיו שפיר ואיציק שמולי - במקומות ריאלים ברשמית העבודה לכנסת.  

ככל שיחימוביץ' התעצמה, כך נסדקה מנהיגותה. עם הדיסוננס הזה היא ניגשה לבחירות והתיימרה לרוץ לראשות הממשלה, בניגוד לכל התחזיות. במפלגה מתחו ביקורת על היעדר הקו המדיני במצע וההתמקדות בכלכלי בלבד. בנוסף, נטען כי היא פועלת לבד ואינה משתפת בהחלטות. מתנגדיה טענו כי הקו אותו הנחתה יבריח מצביעים, ואכן בבחירות האחרונות לכנסת זכתה העבודה רק ב-15 מנדטים, למרות שמדובר בשיפור משמעותי לעומת נקודת ההתחלה.

הפריימריז הקודמים. הפעם בוז'י ניצח(צילום: צביקה טישלר)

עם עמיר פרץ. באה בעקבותיו לעבודה - והדיחה אותו(צילום: עופר עמרם)

במהלך כהונתה התעמתה יחימוביץ' עם כמה וכמה מבעלי בריתה. אולי הבולט שבהם הוא יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שגייס את מנגנון ההסתדרות לטובתו של הרצוג. ראש העיר תל אביב, רון חולדאי, החליט אף הוא להפנות לה עורף ויחד עם ראשי עיר אחרים הודיע על תמיכה בהרצוג.

הרצוג הפך ל"איש של אנשים"

כיום ניתן לומר שאת המרוץ שלו לראשות המפלגה החל ח"כ הרצוג עוד במערכת הבחירות האחרונה. בעוד היו"ר יחימוביץ' התמקדה בנושאים כלכליים, הוא דאג להבהיר שיש לשאת גם את הדגל המדיני ולא לזנוח אותו. הרצוג אף התבטא לא פעם בנושא ואמר כי בשביל להיות אלטרנטיבה שלטונית, העבודה חייבת לשים את השלום כיעד מרכזי במצע שלה.

הרצוג ידע שפיצול כוחות משחק לרעתו, ולכן פעל לאיחוד נגד היו"ר המכהנת. הוא הפעיל מכבש לחצים על איתן כבל ואראל מרגלית, שביקשו להתמודד, והצליח לשכנעם לחבור אליו. כך הוא נותר לבד מול יחימוביץ', שכלפי חוץ לא שידרה התרגשות מהמהלך. 

היו"ר הרצוג ואשתו מיכל, הבוקר בבית סוקולוב(צילום: מוטי קמחי)

הרצוג עם כבל, מיכאלי ומרגלית. יצר איחוד(צילום: מוטי קמחי)

היו"ר החדש של העבודה גם ידע לנצל את הטעויות של יריבתו. בכל מקום בו כשלה, הוא הופיע.

כך, למשל, בסניפים ברחבי הארץ שבהם נרשמה אכזבה רבתי מיחימוביץ', דאג הרצוג לאיחוד השורות. הוא נהג לסייר בשטח, לפגוש פעילים ומיתג עצמו כ"איש של אנשים", בניגוד לתדמית הסוליסטית של יחימוביץ'. בנוסף, קירב אליו את "מאוכזבי יחימוביץ' והמפלגה" ודאג לשוחח טלפונית עם פעילים, להיות זמין ונגיש ולתת למענה לכל בעיה שהתעוררה. את התוצאות ראו כולם בקלפיות, שם הביס את יחימוביץ' ב-17 אחוז ומנע ממנה את המשך כהונתה.

יחימוביץ' יכולה להתנחם בכך שהיא מצטרפת לרשימה מכובדת מאוד של ראשי מפלגת העבודה שלא מצליחה להיבחר בפעם השנייה ברציפות לתפקיד היו"ר. המודחים שקדמו לה הם בנימין בן אליעזר, אהוד ברק, עמרם מצנע ושמעון פרס.