שתף קטע נבחר

מחזירות את הלילה. מפסיקות את האלימות

העולם מציין היום את יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים. באנגליה קבוצת פוטבול מקומית תצעד על עקבים, באוסטרליה ינסו לגייס כספים למעון לנשים מוכות ובישראל תתקיים הצעדה המסורתית. והנתונים? הם עדיין מדאיגים

היום מציינים ברחבי העולם את יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים. זהו יום שהוכרז על ידי האו"ם ב-17 בדצמבר 1999 בהחלטה 54/134, אשר קראה לממשלות העולם לארגן פעילויות להעלאת המודעות הציבורית לסוגיית האלימות נגד הנשים בחברה. התאריך נקבע ל-25 בנובמבר לציון רצח האחיות מיראבאל, שלוש פעילות פוליטיות ברפובליקה הדומיניקנית שנרצחו בשנת 1960 בהוראת הדיקטטור רפאל טרוחיו.

 

ברחבי העולם מציינים את היום הזה בדרכים שונות ומגוונות: בעיר Redditch שבאנגליה, יצעדו הגברים של קבוצת הפוטבול המקומית בעקבים, באיטליה מצטלמים שחקנים ומוזיקאים עבור כרזות לקמפיין שנקרא noino, ובאוסטרליה תתקיים ארוחת בוקר מפוארת שמטרתה לגייס כסף עבור מעון לנשים מוכות.

 

 

שוברות את קשר השתיקה

כאן בישראל יצויין היום בצעדה שתצא מכיכר רבין שבתל אביב ותסתיים ברחבת הסינמטק, שם תתקיים עצרת בהנחיית לינוי בר גפן שתכלול בין היתר, הופעה של הזמרת אסתר רדא. המצעד הוא המשך של צעדה שהתחילה בארצות הברית בשנת 1975, לאחר שאישה נדקרה למוות עת הלכה לבדה הביתה. המצעד, שמכונה "Take back the night", כשמו כן הוא - מבקש "להחזיר את הלילה" לנשים ולאפשר להן להסתובב בביטחון.

 

האירוע הינו יוזמה משותפת של המרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בת"א, רוח נשית, ועיריית ת"א – המחלקה לקידום מעמד האישה. במקביל, על מסך ענק ברחבת הסנימטק, תוצגנה תמונות של הפרויקט "הפנים של השינוי". המשתתפות והמשתתפים בפרויקט יוצאים בפנים גלויות, ומבקשים להביע את תמיכתם במאבק באלימות נגד נשים. המשמעות של הקמפיין היא לשבור את קשר השתיקה, שכן נפגעים רבים לא מספרים ולא מוציאים החוצה את מה שעברו, והרעיון הוא להראות בפומבי את פניהם של האנשים התומכים במאבק.

 

בדף הפייסבוק של הקמפיין ניתן למצוא את תמונותיהן של נטלי עטיה, מירי נבו, שירז טל, טלי ליפקין שחק, חברות הכנסת תמר זנדברג ומיכל רוזין ועוד רבות אחרות. אחת ממובילות האירוע היא מרים שלר מתל אביב, מנהלת מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב זה תשע שנים.

 

בראיון שקיימתי איתה השבוע, סיפרה מרים כי המרכז מקבל כעשרת אלפים פניות בשנה מנפגעים מכלל שכבות האוכלוסייה – נערים ונערות, נשים וגברים, דתיים וחילוניים, וזה רק בתל אביב. המספרים הארציים מדברים על מעל 40 אלף פניות בשנה. מבחינה סטטיסטית, הנתונים מדאיגים מאד: אחת מתוך שלוש נשים תעבור פגיעה מינית בחייה, אחת מתוך חמש תעבור אונס ואחד מתוך שישה בנים מתחת לגיל 12 יחוו פגיעה מינית.

 

החברה מפקירה את הנפגעים

המרכז פועל בשני מישורים עיקריים, כאשר הראשון הוא טיפול באותם נפגעים. לדבריה של מרים, "החברה כיום מפקירה את הנפגעים ואין תשתית ראויה לטיפול ושיקום. ישנם מקרים בהן נפגעות נאלצות לחכות שנה ואף שנתיים על מנת לקבל טיפול, וגם מערכת המשפט לוקה בחסר. אמנם נראה בתקשורת כי יש תלונות ומקרים רבים שנחקרים, אך המציאות בשטח שונה לחלוטין. רק כדי לסבר את האוזן: פחות מ-20% מהנשים שפונות למרכז בכלל מגיעות למצב שהן מגישות תלונה. מתוכן, 70% מהתיקים נסגרים ללא הגשת כתב אישום.

 

"ישנו פער גדול בין השפה המשפטית ובין המציאות בשטח, כאשר פעמים רבות קשה להוכיח אשמה ואז התיקים פשוט נסגרים, וכל זאת בלי להזכיר את אותם נפגעים שבכלל לא פנו לעזרה. כך יוצא, שאחוז קטן מאוד מהמקרים נגמרים בהרשאה, וזה תורם לשימור המצב הקיים. מדוע שהנפגעים יתלוננו אם בסוף זה מה שקורה?"

 

כדי לתמוך בנפגעים, המרכז מפעיל שני קווי חירום הפתוחים 24 שעות ביממה – אחד לגברים ואחד לנשים, וכן קו לדתיים הפתוח במהלך ימי השבוע. מעבר לכך מפעיל המרכז קבוצות תמיכה, שיחות סיוע פרטניות, ליווי למשטרה, לבית החולים ועוד. המרכז מפעיל את כל הפלטפורמות הללו אך מאפשר למטופלים לבחור את האופן שבו ירצו לקבל סיוע כדי שהשליטה והבחירה באופן הטיפול יהיה בידיים שלהם. כמובן שהשאיפה היא שכלל הטיפולים יהיו נגישים לכל ללא צורך בתשלום, אך לעיתים נאלצים לגבות תשלום סמלי היעדר תקציבים ותמיכה ממשלתית ראויה.

 

המישור השני בו פועל המרכז הוא המישור החינוכי והחברתי, במטרה להעלות את המודעות בחברה על רוחב התופעה. במהלך השנה מתקיימות סדנאות רבות, בין היתר בחטיבות ביניים ותיכונים. על כך אומרת מרים, כי "לא ייתכן שבכל מערכת החינוך והרפואה נמצאים מורות, גננות, אחיות, רופאים, פסיכולוגים ועוד אנשי מקצוע רבים, שלא יודעים להתמודד ולזהות מצבים כאלו".

 

 

והיא מסבירה: "פעמים רבות גברים ונשים שנפגעו לא מדברים על מה שעברו. המיתוס הנפוץ על אישה שהולכת בלילה ופתאום נאנסת ברוב המקרים לא תקף. ב-87% מהמקרים הפגיעה נעשית על ידי אדם מוכר כגון קרוב משפחה, שכן או מכר והנפגעים מפחדים לדבר על הפגיעה דווקא בשל הקרבה הזאת.

 

"ישנם סימנים מובהקים לזהות פגיעות, ואנו עובדים על כך שאנשי מקצוע יעברו קורסים וסדנאות שיעזרו להם בכך. למשל, השנה הכנסנו קורס בנושא של פגיעה מינית עבור סטודנטים של עבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב".

 

לסיכום, אומרת מרים, ש"הטיפול במצב היא אחריות של החברה כולה. המימדים של התופעה גדולים לעומת תשומת הלב שאנו מקדישים לה, וככל שאנו ממשיכים לשתוק ולהתעלם, המצב רק הולך ומחמיר".

 

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

 

לדף הפייסבוק של עדי רם

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דודי חסון, באדיבות: דקל בן ציון
מצטרפת למאבק. נטלי עטיה, תמונה מתוך הפייסבוק של "הפנים של השינוי"
צילום: דודי חסון, באדיבות: דקל בן ציון
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים