עצור, אתה מטריד: איך לא להתחיל עם בחורה

לפני שבוע ישבתי עם חברות בבר השכונתי, כאשר שיחת גברים ערה התנהלה בשולחן שלידנו. כעשרים בחורים צעירים החליפו רשמים על מקרים בהם התברר להם, מעט מאוחר מהצפוי, שהאישה שלצידם במיטה לא קיבלה מחזור. ולא בגלל שהיא ילדה אלא בגלל שהיא גבר. החברות בדיוק הזמינו חשבון ואני, שלא יכולתי להפנות את גבי לשיחה כה משעשעת, הצגתי את עצמי וביקשתי להצטרף. התחייבתי בפניהם שלא אנקוב בשמות והנה, הצטרפתי למועדון הגברים הסגור, נחושה לשוב אליכם עם תובנות חדשות.

עוד בנושא:

מדוע לפנות לבחורה ברחוב זאת הטרדה?

פייסבוק: אתר היכרויות או שוק טורפים?

מהר מאד התחוור לי ששיחת הגברים מורכבת מבליל של קלישאות גבריות מאובקות ושחוקות. החל מ"איזה גבר אני, הכנסתי מישהי להריון", דרך "תאמין לי אחי, הכי טוב לנסוע למדינות עניות כי כל בחורה *$#&%^ איתך אם תביא לה כסף", וכלה ב"בחורה זורמת היא שרמוטה. גבר לא". ולחשוב שבשביל זה ויתרתי על רבע שעה מתחת לפוך. קמתי ונפרדתי לשלום ולא להתראות, כאשר אחד הנוכחים קרא לעברי "אפשר להגיד לך משהו?"

"לא, אי אפשר" היתה תגובתי האינסטינקטיבית. "ובכל זאת? זה סתם משהו קטן" ניסה לשכנע, ולאחר מספר סירובים נוספים התרציתי. מי יודע, אולי הוא עומד לחשוף בפני את החוליה החסרה, תרופה לסרטן או את פתרון תעלומת המפלצת מלוך נס.

״אהבתי את החוטיני הירוק שלך", כך אמר. בטח עניתי משהו, אבל בעיקר לעצמי, כי לפני תום המשפט כבר הייתי בקצה השני של הרחוב, דוהרת בצעדי ענק אל ביתי לקרצף את אזני באקונומיקה.

הרהרתי על המשפט הזה מכל היבט שהוא, ומכל אחד מהם הוא הפריע לי יותר. הפריע לי שהוא ניסה להקטין אותי, לבתר בחוד התער של הלשון את המכלול השלם שאני ולהפוך אותי ללא יותר מאוסף של איברים, להביך אותי ולתפוס אותי במערומי (או בתחתוני, שאותם לא היתה לי שום כוונה שיראו, למען הסר ספק).

את ומאה הנשים שקדמו לך

אבל מה שהפריע לי הכי הרבה היא העובדה שידעתי. ידעתי מראש שאם גבר אומר לי "אפשר להגיד לך משהו?" כדאי להגיד לו לא. איך בעצם ידעתי?

ידעתי בגלל שמי שיש לו משהו לגיטימי להגיד לא צריך את ההקדמה "אפשר להגיד לך משהו?" - הוא פשוט אומר את זה וזהו. הצורך במתן הרשאה מוקדמת לדברים הנאמרים, אמור להדליק נורה אדומה ולאותת שמדובר בתעודת ביטוח מוקדמת לתוכן שאינו לגיטימי.

מעבר לכך, כשמנסים לשכנע אותך לשאת את הדברים בניגוד לרצונך, כנראה שלדובר אין שום עניין ברצון שלך, רק בשלו, כך שאין כל סיבה להאמין שמפיו יצאו דברים שבאמת היית מעוניינת לשמוע. ואם נצא מהמקרה הספציפי אל התופעה הרחבה, הרי ש״אפשר להגיד לך משהו?״ הוא משפט שגור בקרב בחורים זרים שמנסים לדבר איתך באמצע הרחוב, יחד עם אחיו החורג ״אפשר לשאול אותך משהו?״. וגם במקרים הללו, בכל פעם שהשבתי בחיוב הצטערתי על כך.

מה פשרם של המשפטים התמוהים האלה? איזו מטרה הם נועדו להשיג? אומרים שחכמת ההמונים גדולה מחכמתו של היחיד, אז ערכתי משאל פייסבוק ובו שאלתי את המשתתפות מה בחורים זרים אמרו או שאלו אותן כאשר הן השיבו בחיוב. מהתשובות מסתבר שהמשפטים האלה משמשים לרוב, איך לא, כפתיח לפיק-אפ ליין.

"את יודעת שיש לך עיניים יפות שקראו לי לבוא לדבר איתך?" או "יש לך לוק אירופאי, כזה ממנהטן, הייתי רוצה להכיר את האישיות שלך" הן דוגמאות מייצגות. אם היה מדובר בבחור שהתאהב בך ממבט ראשון, ניחא, אבל ברור לכל בר דעת שמדובר במשפטים גנריים שנוסו על מאות בחורות לפניך, וזה לא ממש גורם לנו להרגיש מיוחדות.

כך, למשל, כריסטופר קולומבוס הצעיר אמר לה את אותם הדברים בדיוק בהפרש של שבועיים. בחורה אחרת מספרת על "ההוא שכל פעם שוכח שהוא כבר התחיל איתי בפינת הרחוב הספציפית הזאת מספר פעמים. הערתי לו שהוא כבר התחיל איתי כאן והוא אמר 'נו, אז אולי זה הגורל?.' (כן, הגורל שלי הוא שלא תצליח לזכור אותי...).

לא לכל הבחורים יש אומץ - או חוצפה - להתחיל בצורה ישירה עם נשים, קל וחומר כשמדובר באמצע הרחוב. לכן המשפטים האלה משמשים אותם כדרך לפתוח בשיחה. בחורה אחת מספרת שהמשפט שנאמר לה הוא "נכון שיש לך רקע באמנות?" ומבהירה " ברור שיש לי רקע באמנות. לכל הנשים יש רקע באמנות. או שהן חשבו על זה. או שהן לא חשבו, אבל סוף סוף בא הזר שהצליח לראות את הכישרון העצום שלהן בעיניים".

פתיחת שיחה אקראית היא דווקא טקטיקה טובה להכרות עם אדם, אבל כדי שהיא תהיה אפקטיבית היא צריכה להגיע בקונטקסט הנכון. אולי לא תתנגדי להחליף כמה משפטים עם אדם שמחכה איתך דקות ארוכות בתחנת האוטובוס, אבל לא תביני מה הוא רוצה ממך כשהוא עוצר אותך באמצע הרחוב. כך מסבירה אחת הנשים: "אם אני הולכת ברחוב, אני כנראה בדרכי לאן שהוא ובטח יש לי אוזניות עם מוזיקה וייתכן מאוד שאני ממהרת. אז אתה גם מעכב אותי וגם גורם לי להוציא את האוזניות. אחרי כל זה כדאי שיהיה לך משהו קולוסאלי בשנינותו להגיד לי, כי אחרת זאת התחלה ממש גרועה".

מי רוצה אותך בכלל?

נראה שחלק מהגברים בטוחים שנשים צריכות להכיר תודה על כך שהתחילו איתן, ולא מבינים שהאמירה נועדה לשרת את הדובר ולא אותנו, את הרצון שלו בשיחה ולא את שלנו, כי זה עשוי להטריד כשמנסים לכפות עליך שיחה. משפט נפוץ בקרב גברים מיד לאחר "אפשר להגיד לך משהו" הוא "לאן את בורחת?", למרות שהשאלה צריכה להיות "ממי את בורחת". והתשובה היא - ממך.

הנה דוגמה למה שקורה כאשר המציאות מתנהלת באופן שונה מהתסריט שבראשו של הבחור: "כאשר שאלו אותי אם אפשר להגיד לי משהו, זה לרוב היה על מנת לתת לי מחמאה, שנענתה ב'תודה' לא מחייב. הם תמיד נורא התאכזבו שהמחמאה לא נתפשה כאירוע מכונן וחד פעמי ולכן לאחר מכן תמיד היו שואלים, 'מה, זהו?' והייתי אומרת 'כן'. ואז הם היו קוראים לי 'מתנשאת'".

הסירוב הנשי לשמש כניצבת במשחק החיזורים החד צדדי לעיתים גורר תגובות קיצוניות יותר. האהובה עלי ביותר היא "למה מי רוצה אותך יא מכוערת?" שנאמרת רגע אחרי "בואנה איזו יפה. אפשר להתחיל איתך?". אין מה לעשות, המשחק הזה מכור מראש. אי אפשר לנצח בו, אפשר רק להפסיד. לכן אנחנו עונות בשלילה לשאלה "אפשר להגיד לך משהו?". זה עשוי להיות מעט בלתי נתפש, אבל באמת שלא איכפת לנו מה יש לך להגיד.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק