ביטחון עצמי ויכולותיך עם המין השני

טעות נפוצה של אנשים עם הערכה עצמית נמוכה היא שמעבר למצב המנטלי שלהם, גם המיומנויות החברתיות שלהם לוקות בחסר. למעשה זה לא נכון, הם בעלי אותן מיומנויות חברתיות כמו אנשים עם הערכה עצמית גבוהה (ולפעמים אפילו יותר), אבל בשל מצבם הם אינם מרגישים מספיק בטוח כדי להשתמש במיומנויות שלהם. ואם הקושי מלכתחילה גדול בסיטואציה חברתית רגילה, תחשבו עד כמה מוגבר הוא בסיטואציה רומנטית!

דמיינו בחור שמעוניין בקשר עם בחורה ומנסה להתחיל איתה. במידה והם לא מכירים מסביבה לימודית או ממקום העבודה ולא מדובר בשליחת הודעה באתר כלשהו, הרי שהוא ממש לא יודע להעריך את תשובתה ומנסה "על עיוור". בדרך זו יש לו סיכוי לקבל 'כן' אבל יש לו גם סיכוי לא מבוטל לקבל 'לא', כלומר - אין לו שום ביטחון שהסיכון שהוא לוקח ישתלם לו, וייתכן אף שהסירוב שיקבל רק יעצים את חוסר הביטחון העצמי שהוא כבר מרגיש.

אני אוהב את עצמי משמע אני יותר ישיר

חוקרים החליטו לבדוק כיצד סיטואציה שכזו יכולה להשפיע על אנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה ונמוכה, על מנת להבין כיצד ניתן לעזור להם. לצורך העניין חילקו החוקרים קאמרון, סטינסון וווד, סידרת שאלונים לגברים ונשים, על מנת להסיק מתשובותיהם כיצד הם יוזמים מערכות יחסים עם בני המין השני וכיצד צורת הפלרטוט/ההתחלה מושפעת מההערכה העצמית המוקדמת שלהם.

לדוגמה: אדם בעל הערכה עצמית גבוהה יזמין את הבחורה לצאת באופן ישיר, ואילו בעל הערכה עצמית נמוכה ינסה להתחיל עם הבחורה באמצעות מבטים ושליחת רמזים, כדי שבמקרה של דחיה - יוכל להכחיש שבכלל ניסה להתחיל איתה.

תוצאות המחקר הראו שבמקרים של סיכון גבוה בקרב הגברים (כאשר לא ידוע כלל האם האישה מעוניינת בקשר רומנטי או לא), בעלי ההערכה העצמית הגבוהה נקטו בגישה ישירה יותר ואילו בעלי ההערכה העצמית הנמוכה נקטו בגישה עקיפה יותר, כי חששו יותר מדחיה. התוצאות המפתיעות היו כאשר מדובר היה בסיכון נמוך (לדוגמה: היכרות מוקדמת כלשהי עם האישה).

כאן נקטו בגישה הישירה דווקא בעלי ההערכה העצמית הנמוכה, יותר מאשר בעלי ההערכה העצמית הגבוהה - כלומר, המיומנויות החברתיות בהחלט קיימות אצלם, הם רק צריכים להרגיש שהמצב מאפשר זאת. כשזה מגיע לנשים, לעומת זאת, להערכה העצמית היתה פחות משמעות והגורם שהשפיע הכי הרבה על אופן הפלרטוט היה דווקא הסיכון - נשים שסברו שהסיכון לסירוב נמוך (לדוגמה - הבחור שלח רמזים שגם הוא מעוניין, אבל לא יזם משהו קונקרטי), פלרטטו בצורה ישירה יותר.

חשוב לציין שלהערכה העצמית אין קשר ישיר למשאבים האובייקטיביים של האדם. לדוגמה: אישה שנחשבת ליפה ומקבלת מחמאות מכל סביבתה בהקשר זה ועדיין מרגישה שהם טועים ולא רואים את פגמיה האמיתיים - מספיקה עבורה דחיה מבחור אחד במהלך חייה, בשביל שתקבל את האישוש המוטעה לפיו "היא לא כזאת שווה ועובדה שהוא עלה על זה".

לחילופין, קחו בחור שלא נחשב ליפה או מוצלח בצורה יוצאת דופן, אבל נתפס כאשף הפלרטוטים וזוכה להצלחה רבה בקרב נשים בשל ביטחונו הרב. הסיבה שהוא לא מפחד מדחיה טמונה בכך שלאורך חייו הוא חווה דחיות וראה שהשד לא נורא כל-כך, ובמקום להתרסק מהדחיות ולראות בהן חסם לפלרטוטיו, הוא מרגיש שדווקא ככל שינסה יותר - כך יזכה ליותר הצלחות. ואכן, זה מה שקורה לו בפועל.

מה כן אפשר לעשות?

את הבסיס להערכה העצמית שלו רוכש האדם מהבית ועל כך, כידוע, אין לנו השפעה. אך מה כן ניתן לעשות על מנת לשפר את ההערכה העצמית, או לפחות לא לאפשר לנסיבות החיים להשפיע על ההצלחות הזוגיות במהלך החיים? התשובה לעניות דעתי, היא לקחת כל סיטואציה כמקרה בודד, ולא להסיק ממנה מסקנות מרחיקות לכת.

זכרו - כל דחיה היא דחיה ספציפית בלבד. נכון שהיא לא הסכימה לצאת איתך, אבל זה לא אומר שאתה לא מוצלח, לא חכם או לא יפה מספיק. הסיבה לדחייה יכולה להיות עניין של טיימינג, מוכנות נפשית וגורל, כך שהצעתי היא שתמשיך הלאה בראש מורם ואל תתן לזה להפיל אותך, היא לא הנציגה של כל בנות ישראל.

הכותבת היא מטפלת זוגית