הנוער לכאן! יונתן גורפינקל על "שש פעמים"

בימים טרופים אלה, כשברקע מהדהדת פרשת הזמר המפורסם, לצד מקרים אחרים שצצים לצדה, עולה שוב השאלה: הנוער לאן? ובכן, הסרט הישראלי החדש "שש פעמים" שביים יונתן גורפינקל ושאת התסריט לו כתבה רונה סגל, מנסה אולי לענות על השאלה הזאת. בלי לחנך אף אחד ובלי לקבוע עמדה מוסרית מובהקת, מוצגת בפנינו תמונה מהמציאות היום-יומית, ובעיקר הלילית, של בני הנוער בישראל. מה שבטוח, נאיבים הם לא. לפעמים נראה כי דווקא המבוגרים הם הנאיבים.

הסרט "שש פעמים", שזכה בפרס הגדול של פסטיבל הסרטים בחיפה לפני שנה (סגל זכתה בפרס התסריט באותו מעמד), נוצר בהשראת מקרה שקרה בבית ספר בהרצליה, בו למד גורפינקל עצמו, והגיע לכותרות: על נערה שבהשפעת חבר שלה קיימה יחסי מין עם קבוצה של תלמידים. השאלה שעלתה אז וגם היום בסרט, היא האם מדובר במעשה של ניצול או בהשתובבות הוללת של בני נוער. בסרט, היוצרים מסרבים לפסוק באופן חד-משמעי מי אשם, אם בכלל. אך מבקשים לעורר מחשבה.  

"יש איזו תחושה שצריך לראות את הסרט כמו שצריך לקום לשעת אפס לשיעור חברה לראות סרט הדרכה. באמת שזה לא כזה סרט", מספר גורפינקל למדור הערות הבמאי, "לא עשינו פה סרט חינוכי עם איזשהו מסר. זה סרט שאני רוצה שתרצו לראות אותו. אף אחד לא מכריח אתכם לראות אותו, אבל נראה לי חשוב שתראו אותו".

סיון לוי ב"שש פעמים"(צילום: שרק דה מאיו)

בסרט מככבים סיון לוי, אביתר מור, רועי ניק, ניב זילברברג ואחרים - רובם שחקנים צעירים ולא מוכרים במיוחד. גורפינקל מספר כי את לוי ומור ליהק תחילה לטובת יצירת טריילר קצר שהיה אמור לשמש אותו ואת המפיקים לצורך גיוס כספים לסרט העתידי. משהושג המימון והחלה עבודת הליהוק לפרויקט עצמו, גורפינקל בחן מאות שחקנים צעירים אחרים לתפקיד, לפני שחזר ללוי ומור שהיו שם מתחת לאפו. "יצאתי אידיוט", הוא מודה. בסופו של דבר, לוי זכתה בפרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר על הסרט.

במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet

• דני רייספלד על "פנתר לבן"
• עמי ליבנה על "שרקייה"
• עמנואל נקש על "כידון"
• יובל אדלר על "בית לחם"
• ארי פולמן על "כנס העתידנים"
• נועה אהרוני על "עד סוף הקיץ"
  

האיכויות של לוי, מור והאחרים עולה, לטענת גורפינקל, בגלל הנכונות שלהם והפתיחות שלהם, וכן בזכות ההשתלבות שלהם בסט הצילומים, שהתנהל באופן חופשי, ושאיפשר להם להתבטא כמו בחיים. "זה נראה מאולתר וזו המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל - גם כי זה כתוב נהדר וגם כי השחקנים הצעירים המדהימים האלו עושים את זה מעולה - וזאת תוצאה של עבודה מאוד קשה בחדר החזרות עם השחקנים, ושל תחקיר מאוד עמוק שרונה עשתה ביחד איתי. בין השאר היינו מסתובבים בכל מיני מרכזים וקניונים כמו איזה זוג סוטים, ומצותתים לבני נוער ולשיחות שלהם".

יונתן גורפינקל על הסט(צילום: נועה בן שלום)

לפי גורפינקל היתה זאת כוונת מכוון לתת לסרט מראה תיעודי והוא אף צולם בשתי

מצלמות כדי להעניק לו אווירה ריאליסטית לאורך ששת הפרקים שלו, שמבקשים להראות סיטואציות מהחיים. "ביציאה לעבודה על הסרט, איכשהו ניסינו להתחזות לסרט דוקומנטרי, גם מבחינת המבנה של התסריט, וגם מבחינת מה שאנחנו מראים ולא מראים", הוא מסביר.

"זה בעצם סרט שאין בו אף שוט. לא היה בו תסריט ושוטינג. ניסינו לתת לשחקנים לנוע בחלל ולתעד את זה. מבחינת המשחק, זה מאוד שיחרר את השחקנים. זה נתן להם אפשרות לדבר, מבחינת סאונד, אחד אל השני במקביל, כמו שאנשים מדברים בחיים. לא היה יום שהמקליט לא ניגש אליי ואמר לי: 'אני לא מבין אף מילה ממה שהאנשים האלה מדברים. למה הם ממלמלים? למה הם לא מדברים בדיקציה נורמלית'. הסיבה היא שככה הם מדברים". 

עוד על העבודה עם השחקנים הצעירים, ועל העבודה המתישה והחוזרת ונשנית על סצנות הסקס הרבות בסרט, בכתבת הערות הבמאי עם יונתן גורפינקל על סרטו "שש פעמים".