שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תחרות העסקים הקטנים: הכירו את המתמודדים
    קבלו את שישיית העסקים הראשונה שעלתה לגמר במסגרת תחרות העסקים הקטנים של ynet, ידיעות אחרונות ובנק הפועלים, וגם: הכירו את העסק המרגש שעלה לגמר במסלול החברתי. בשבוע הבא: השישייה השנייה

    בדולינה

    הישראלים אוהבים רהיטי רטרו, אבל המלאי המקורי הולך ואוזל ־ ועל זה מבוסס העסק

     

    על "חטופים" ו"מד מן" שמעתם? לא, הכוונה אינה לסדרות הטלוויזיה המצליחות, אלא לדגמים של כורסאות שניתן למצוא ב"בדולינה" – עסק לריפוד וחידוש רהיטים, שגם מייצר כורסאות וספות בסגנון וינטג'.

     

    מעבר לעובדה המרעננת שבדולינה מהווה One stop shop לריפוד ולשיפוץ רהיטים (בעזרת נגר ורפד שעובדים עם העסק), היא בולטת במגוון הרחב והססגוני במיוחד של בדי ריפוד. "גם מי שלא ירש כורסת רטרו מהסבים יוכל לממש את תשוקתו לריהוט בעל מראה ביתי ונושן", אומר דניאל איכילוב (בתמונה הגדולה), הבעלים והמייסד.

     

    כורסת "חטופים", אגב, היא כורסה ששימשה לצילומי הסדרה ושאיכילוב נתקל והתאהב בה בשוק הפשפשים ביפו. "מד מן" הוא דגם של כורסה שמאוד מתחבר לאיכילוב עם הפיפטיז.

     

    בדולינה (צילום: דנה קופל)
    בדולינה

    איכילוב (50) הקים את בדולינה לפני שלוש שנים, אחרי קריירה ארוכה בעולם הפרסום. "מצעירותי הייתה לי משיכה לרהיטים ישנים. כשביקרתי בתערוכת רהיטים בשנחאי נחשפתי לתופעה פופולרית בסין: חיקויים ושחזורים של דגמי כורסאות ישנים. זיהיתי גם שבדי הריפוד בשוק הישראלי הם שמרניים יחסית, ושהבדים המיוחדים יותר יקרים מאוד – מ־500 ועד 1,500 שקל למ"ר.

     

    ידעתי גם שלרוב צריך לעבור תהליך די ארוך ומורכב כדי לחדש רהיט. ככה נולד הרעיון של בדולינה, שמציעה כיום בדים ב־150 שקל למ"ר. כשהבנתי שאנשים מאוד אוהבים וינטג' ושמלאי הרהיטים המקוריים הולך ונכחד, החלטתי לעבור גם לייצור".

     

    את צמיחתו של העסק, שכיום מתבצעות בו כ־40 עבודות של חידוש וריפוד בחודש, מייחס איכילוב גם לכוחו של הפייסבוק. דף הפייסבוק המרשים של בדולינה מתהדר ב־25 אלף לייקים ואיכילוב טורח לעדכנו באופן שוטף. "לפעמים אני מספר על הסיפור שמאחורי הרהיט.

     

    כתבתי, למשל, על בני זוג שהביאו לי לחידוש שתי כורסאות שקיבלו מסבתא של אחד מהם, שהתחתנה בזמן המצור על ירושלים בשנת 48', ומיד עם סיום המלחמה רצה לקנות את הכורסאות". והתוכניות לעתיד? "אחד הכיוונים הוא מותג רהיטים וגם מותג בדים משלי שישווקו בחו"ל. אנחנו גם שוקלים להתרחב לצפון ולדרום באמצעות זכיינות".

     

    עו"ד יורם אורגד, יועץ לעסקים: "עד כה נישא העסק וצמח בהתבסס על היצירתיות ועל יכולות העיצוב של דניאל. כדי להמשיך בצמיחה הוא יידרש להביא ולשלב יכולות מעולם התוכן הניהולי – בחירת אסטרטגיה, ניהול עובדים, מלאי, זמן ותזרימי מזומנים, עבודה עם ריבוי ספקים, שליטה מרחוק על סניפים ועוד. המעבר בין ימי הנעורים העסקיים לבגרות עסקית דורש להפנים כי תפקידו אינו רק להוביל בתחום העיסוק שלו, אלא לנהל את העסק ואף לדעת לנתק את עצמו מהעשייה לטובת תשומת הלב הניהולית".

     

    יוסי ביטון

    ביטון בכלל רצה להיות אדריכל, אבל קורס איפור שאליו נקלע שינה לו את התוכניות

     

    "כשנסעתי ללמוד איפור בפריז, אבא שלי אמר שאני לא נורמלי. היום הוא גאה לעבוד אצלי באריזות". כך נזכר יוסי ביטון (בתמונה עם לקוחה), בעלי בית הספר לאיפור וחברת האיפור הקרויים על שמו. מוצרי האיפור שהוא מייצר, באמצעות חברות בגרמניה ובאיטליה, נמכרים ב־350 נקודות מכירה בארץ, בהן שלוש חנויות האיפור שלו.

     

    "מה שמנחה אותי זה לא לעשות איפור יפה אלא אנשים יפים", אומר ביטון, שמתייחס למלאכת האיפור כאל אמנות ויצירה. "בגלל זה אני גם מפתח כל הזמן מוצרים חדשים. אני בא אל העולם הזה ממקום של אמנות ולא של כסף".

     

    מוצרי האיפור כוללים 300 סוגים, מממייק־אפ ועד שבלונות לגבות. "בכל המוצרים יש רכיבים טבעיים ואני מקפיד שהם יהיו מאוד עמידים. את הגוונים אני ממציא בעצמי".

     

    העסק של ביטון (42), יליד צפת, מגלגל כיום כ־10 מיליון שקל בשנה, אך את דרכו בתחום החל עם סיום שירותו הצבאי עם "אפס כסף". "רציתי בכלל להיות אדריכל והלכתי לעשות קורס איפור במולה סנטר לצורך פרנסה. אבל אז, בגיל 22, הבנתי שאיפור זה הייעוד שלי בחיים".

     

    אחרי הקורס נסע ביטון ללימודי איפור של חצי שנה בצרפת בבי"ס כריסטיאן שובו, וחזר לארץ כדי לסלול את דרכו בתחום. את בית הספר הקים לפני עשר שנים. כיום אחיו מיקי משמש כמנכ"ל החברה, בעוד ביטון עצמו אחראי לתכנים. החברה מעסיקה 50 עובדים. הצעד הבא הוא דוכני איפור בקניונים: "בשבועות הקרובים נפתח שני דוכני איפור יוקרתיים בכרמיאל ובקריון". ביטון גם נושא את עיניו לחו"ל: "כרגע אנחנו בתהליך לפתיחת נקודה בבי"ס לאיפור ברומא".

     

    רונן שטיין, מנהל אגף בנקאות קמעונאית בבנק הפועלים: "אחד האתגרים שאיתם מתמודדים עסקים מסוג זה הוא הצורך לנהל מספר גדול של עובדים ו/או סוכנים בפריסה ארצית. זה מעורר לעיתים קשיי שליטה במערך העובדים וגם התמודדות עם תחלופה גבוהה של כוח אדם, שמחייבת הכשרות תכופות. ההמלצה היא ליצור מערכת בקרה באמצעות הנהגת דוחות יומיים, שבועיים, חודשיים וכו', שתעקוב אחרי ביצועי העובדים ויכולה לשפר את ביצועי העסק".

     

    דים סאם

    מה שטוב לסינים טוב גם לנו? במקרה של הדים סאם - או בשמו הניו–יורקי "האוכל של הדוגמניות" -דודי גבריאלי משוכנע שכן

     

    לפני שלוש וחצי שנים רכש דודי גבריאלי (30) מפעל קטן בלהבות־חביבה שייצר דים סאם. "הכרתי את הדים סאם מניו־יורק‭,"‬ הוא מספר. "שם קוראים לו 'אוכל של דוגמניות'‬ כי הוא מאודה ולא מטוגן, ויש לו ערך קלורי נמוך. בכל יחידה יש 25־60 קלוריות, והממוצע הוא ‭.40‬ בסין זה אחד המאכלים הפופולריים. ברחובות יש דוכנים שמכינים את הכופתאות על המקום, ואנשים קונים ואוכלים בדרך לעבודה"‭.

     

    גבריאלי (בתמונה), לדבריו, זיהה הזדמנות לפתח את עניין הדים סאם בישראל. "דים סאם הוא המאכל הלאומי של הסינים ואין סיבה שהמוצר הזה לא יצליח גם בישראל. במהלך השנתיים הראשונות היה מאוד קשה להטמיע ולהחדיר את המוצר לשוק הישראלי, שרמת המודעות בו לדים סאם הייתה מאוד נמוכה, אבל לאט־לאט הצלחנו לחדור לתוך השוק.

     

    המפעל היה מפעל בוטיק קטן וכיום הוא עבר מהפך. יש בו קו של מוצרי פרימיום שמיוצרים ביד והכנסנו מכונה שמייצרת לגופים מוסדיים. כיום המפעל מעסיק מעל 20 עובדים ומייצר מאות אלפי יחידות בחודש. המפעל מייצר כיסוני בצק ממולאים במגוון של בשרים וירקות".

     

    כיום יש לגבריאלי ארבעה סניפים שמוכרים דים סאם מוכן תחת המותג "דים סאם שופ", בדיזנגוף סנטר, אבן גבירול, קניון עזריאלי – בתל־אביב, ובקניון הזהב בראשל"צ. "הסניף הראשון נפתח בנובמבר 2012 ואנחנו מקווים במהלך 2014 לפתוח בין שמונה לעשרה סניפים. בנוסף אנחנו מוכרים לדוכני מזון בירידי אוכל, לבתי מלון ולקייטרינג.

     

    בעוד כחודש אנחנו מקווים להתחיל ולהיכנס לשוק הקמעונאי. אנחנו במו"מ מתקדם עם מספר רשתות ובקרוב נתחיל לשווק דרכן".

     

    השיווק והמכירה של העסק, הוא מספר, נעשים בעיקר דרך רשתות חברתיות ודרך גוגל "ובנוסף העסק זכה לחשיפה גדולה בעיתונות הכתובה".

     

    עו"ד יורם אורגד, יועץ לעסקים: "המשימה העומדת בפני היזם היא במעבר מטרנד קולינרי למאכל השגור על צלחותינו. כשם שהסושי הפך לאוכל של עם ישראל, נכון יהיה לזכור את אותם טרנדים שלא כל כך צלחו או המריאו. הדרך אל הצלחת תלויה גם במיצוב שיוקנה למוצר. היתרונות התזונתיים של הדים סאם הופכים אותו ליותר מאשר פאסט־פוד – קטגוריה אשר לעיתים מתקשרת, גם אם לא בצדק, לג'אנק־פוד. לדים סאם יתרונות שמאפשרים לו להשתלב, בהצלחה רבה ומתמשכת, בדרישה ההולכת ומתחזקת לאוכל זמין, נגיש – גם מבחינת עלויות, מזין, בריא וחווייתי".

     

    לד מרקט

    אחרי שמכרה לדים חסכוניים לגן החיות התנ"כי, החברה רוצה להאיר גם את הבית שלכם

     

    כשאייל בן שמואל (בתמונה הגדולה) היה בן 18 הוא פתח עסק ליבוא מחשבים ניידים. "אני חושב שהייתי בין החיילים היחידים ששילמו מס הכנסה ומע"מ", הוא נזכר בחיוך. "העסק הזה קיים עד היום ומייבא לארץ מותגים של Lenovo ו־dell באמצעות חנות אינטרנטית".

     

    לד מרקט (צילום: יריב כץ)
    לד מרקט

    בן שמואל (34, נשוי פלוס שלושה) החליט בשנת 2010 להשקיע את הכספים מהעסק הישן בעסק חדש שהקים, מפעל לייצור גופי תאורה בטכנולוגיית לד מתקדמת עבור גופים מסחריים. "חיפשתי עסק שתהיה בו חשיבה ירוקה", הוא מספר. "התחום הזה של נורות לד הוא תחום נהדר שחוסך המון אנרגיה וכסף. התחום של ספוטים ביתיים לסלון או לאמבטיה התחיל להתפתח כבר לפני עשר שנים, אבל לדים לגופים מסחריים נכנסו בסביבות 2010־2009.

     

    "החלטתי לפתוח את המפעל בארץ ולא לייבא מסין כי היה לי חשוב מאוד לשלוט באיכות המוצר. כשאתה מייצר במפעל משלך אין מצב שבו אתה מקבל הפתעות, כשפעם המוצר הוא באיכות כזו ופעם הוא באיכות אחרת, ומוכרים לך כל מיני סיפורים ותירוצים. בסופו של דבר המוצרים שלי לא יותר יקרים מהמוצרים הסיניים כי אני מתכנן את תהליך הייצור בצורה נכונה, שיהיה יעיל וחסכוני".

     

    העסק התפתח יפה וכיום ניתן לראות את גופי התאורה שלו בנמל תל־אביב, בגן החיות התנ"כי בירושלים, במקררים של רשת yellow, בסופרמרקטים של יינות ביתן בהרצליה וברעננה וברשתות של בתי מלון ברחבי הארץ. "מכרתי גם למשרד ראש הממשלה", מספר בן שמואל, "ואפילו מכרתי לבית סוהר ברמאללה תאורה בגווני אדום דרך איש קשר במזרח־ירושלים".

     

    לפני מספר חודשים הוא פתח אולם תצוגה במתחם סגולה בפתח־תקווה, ובשבועות הקרובים יפתח סניף ברחוב יגאל אלון בתל־אביב. התוכניות לחודשים הקרובים הן עוד שני סניפים. "אנחנו עושים מעבר מהקהל העסקי לקהל הביתי. יש לנו גופי תאורה מעוצבים שמתאימים לתאורה ביתית ואנחנו רואים שההתעניינות של הצרכנים בתאורת הלד הולכת וגדלה. זה גם חסכוני יותר וגם נחשב בטוח יותר מקרינת UV מהנורות החסכוניות שיש בבתים היום".

     

    ארז שוורץ, מנכ"ל מומנטום פתרונות מימון מתקדמים: "היזם זיהה נישה שבה כל לקוח מבקש פתרונות ייחודים בשילוב איכות גבוהה ויכולת התאמה מהירה

    לצורכי הלקוח. ניתן לסייע להתפתחות העסק באמצעות השתתפות בתערוכות מקצועיות וחשיפה למעצבים ולאדריכלים אשר ימליצו ללקוחותיהם על שימוש במוצרים, וכן בפיתוח מוצרים נוספים שיתאימו למגוון עסקים נוספים ואף לעסקים קטנים שיוכלו לשפר את תחום התאורה והתצוגה. פתיחת סניפים נוספים תדרוש מהיזם משאבים כספיים להקמתם וכן צורכי הון חוזר יגדלו, בין היתר בגלל הצורך להגדיל את המלאי, להשקיע בפרסום ולהגדיל כוח אדם.

     

    במקרים אלו נכון להיעזר במימון באמצעות קרנות הסיוע לעסקים, שיאפשרו לו לפרוס את ההשקעה ואת צורכי ההון החוזר לחמש שנים עם ביטחונות נמוכים, וכן עם התפתחות וגדילת העסק בעתיד לבקש מהקרנות מימון נוסף".

     

    בי יוניק

    החברה מקפידה לייצר נעליים במפעלים כחול–לבן, ועכשיו מכוונת הכי גבוה: למכור מגפיים לאיטלקים

     

    "הנעליים שלנו מאוד אופנתיות אבל גם מאוד נוחות", מתגאה שלומי ביסה (בתמונה הגדולה), מנכ"ל חברת נעלי הנשים בי יוניק.

     

    איך תוך עשור הפך העסק הזעיר שלו לעיצוב וייצור לנעליים ("הלכתי עם מזוודה של נעליים מחנות לחנות") לרשת בת שמונה סניפים ולחברה שנעליה נמכרות ב־100 חנויות נוספות ברחבי הארץ?

    כמי שאביו עסק ביבוא עורות החל משנות ה־70, ביסה (34) גדל לתוך התחום: "אחיותיי הגדולות ואני הכנו צמידים, בגדים וחגורות משאריות של עורות שאבא הביא", הוא מספר.

     

    אחרי שירותו הצבאי הלך ביסה לעבוד במפעל נעליים כדי ללמוד את רזי המקצוע, וכעבור שלוש שנים השיק את בי יוניק, תחת בעלות אביו ובסיוע בני משפחה. בעוד ביסה אחראי לניהול הכולל ולעיצוב הדגמים, אחיותיו אחראיות לאדמיניסטרציה ולשירות הלקוחות, וגם לאם המשפחה תפקיד מכריע: היא משמשת כנסיינית של דגמי הנעליים החדשים שמיוצרים בחברה, שלדברי ביסה מפיקה דגם חדש בכל יום.

     

    מעבר לדגש על נוחות הנעליים ("צריך לבנות את הבסיס של הנעל כמו שצריך, למשל עם ספידה וסוליה יותר רכות"), המותג מקפיד להתאים את עצמו לקהל הישראלי. "הנעליים שייצרתי בעונה הראשונה מאוד קלעו לטעם שלי, אבל לא הצלחתי במכירות", מספר ביסה. "בעונה השנייה כבר קראתי את השוק כמו שצריך ועשיתי שינוי בקולקציה. הבנתי שיש דברים שישראליות אוהבות פחות מהאירופיות, כמו שפיצים. לעומת זאת, פלטפורמות זה משהו שמאוד אוהבים כאן. מאז ההצלחה התפשטה כמו אש בשדה קוצים".

     

    לפני שלוש שנים החליטה החברה לפתוח חנויות משלה, ולפני שנתיים השיקה קו נעלי בוטיק בשם "שילה", הפונה לנשים שמעדיפות נעליים מסוגננות יותר.

     

    ביסה מסביר גם שחשוב לו לזהות את צורכי השוק ולפעול בהתאם, וזו אחת הסיבות שהחברה מקפידה לייצר את הנעליים במפעלים מקומיים: "זה מאפשר לנו להגיב מהר לאופנות משתנות. אם אנחנו רואים שעשינו טעות בקולקציה, אפשר לצאת תוך שבוע עם קולקציה חדשה".

     

    לאחרונה החלה בי יוניק לשווק את מוצריה גם בקנדה ובארה"ב, אך לפי ביסה זו רק ההתחלה. "התוכנית היא לכבוש את העולם ולהגיע ליעדים כמו אוסטרליה ואפילו לאיטליה, ארץ המקור של המגפיים. אם נצליח למכור מגפיים לאיטלקים זו תהיה התגשמות של חלום".

     

    רונן שטיין, מנהל אגף בנקאות קמעונאית בבנק הפועלים: "בי יוניק נראה כסיפור הצלחה – עסק משפחתי ותיק שהצליח להפוך למותג חדשני, עם גידול במכירות ואפילו יצוא. לאור הניסיון עם עסקים שביצעו מהלכים דומים, כדאי לשים לב לכך שקפיצת מדרגה נוספת בפעילות העסק תחייב השקעה משמעותית בשיווק ופרסום ומומלץ לבצע אותה בצורה חכמה – כלומר מקסימום חשיפה במינימום הוצאה. ההתמדה חשובה מאוד. אתגר אחר הוא היצוא. כאשר השקל ממשיך להיות חזק, מומלץ לבחון היטב את הרווחיות בתחום הזה ולהיעזר במומחי סחר חוץ ומט"ח, כדי לנטרל סיכונים ולייעל תהליכים".

     

    כפתור ופרח

    שמואל מינסקי, דור שלישי לסוחרי בדים, נאמן למסורת אך גם דואג לעתיד, עם אתר שאחראי ל–50% מהמכירות

     

    שמואל מינסקי (35) מירושלים הוא דור שלישי לסוחרי בדים ויודאיקה שפועלים מזה כ־80 שנה מחנות ברחוב מאה שערים. "סבי יחיאל שמעון מינסקי ז"ל עלה לארץ באונייה. הוא היה היחיד מבין עשרה אחים ששרד. השאר נספו בשואה", מספר מינסקי (בתמונה). "בפולניה הוא היה סוחר בדים וכשהגיע לארץ המשיך בעיסוק. הוא התיישב בירושלים ופנה לקהל החרדי.

     

    בין השאר הוא ייצר כפתורים עבור חלוקי המשי שלובשים החרדים בשבת. עם הזמן נכנסו לעסק הדודים שלי והכניסו לעסק כל מיני מכונות, כמו מכונת רקמה שהייתה סיפור הצלחה. דודי אברום ז"ל ישב בעסק 40 שנה עם אשתו ולקח את הרקמה לכיוון דקורציה של כיסויי חלות וכדומה.

     

    "אני נכנסתי לעסק בשנת 1999 והרחבתי את היריעה. הכנסתי לעסק מכונות דיגיטליות מיפן עם משטחי רקמה מאוד גדולים שמיועדים לבתי מלון ולבתי כנסת. מכירים את זה שרואים אישיות מתראיינת בטלוויזיה ומאחוריה הסמלים של המלון? אז אנחנו הספקים של זה. הרחבנו את הפעילות באמצעות אתר אינטרנט וכ־50% מהמכירות שלנו כיום הן ליהודי העולם.

     

    לפני ארבעה חודשים שידרגנו את האתר גם לשימוש בסלולר. היום אני מספק לצבא דגלים פיקודיים, עובד עם כל יחידות צה"ל, עם השב"כ והמשטרה, מספק כיפות לשליחי חב"ד בעולם ועוד. אנו מעסיקים עולים חדשים ומוגבלים מעמותת בית חם. המפעל יושב במקור ברוך על שטח של 300 מ"ר".

     

    ארז שוורץ, מנכ"ל מומנטום פתרונות מימון מתקדמים: "ניתן לסייע בפיתוח העסק והגדלת המכירות באמצעות פנייה ממוקדת ללקוחות עסקיים ולחברות, שמחפשים מוצרי שי ללקוחות יהודים בארץ ובעולם; בהגברת הפרסום במדיה החברתית, שתסייע להגדלת החשיפה; בהקמת נקודות מכירה באזורי תיירות בארץ ומכירת מזכרות אותנטיות. ניתן ליישם זאת באמצעות גיוס אשראי דרך קרנות הסיוע לעסקים קטנים ובינוניים".

     

     

    עסק חברתי – תכירו את אחד העסקים החברתיים שעלו לגמר

    אקולוגיה לקהילה מוגנת

     

    כשהיה דני קוגן בן 39, התהפך עליו עולמו. קוגן, טכנאי שיניים במקצועו, היה אז אב לשניים ובעל חברה משגשגת לשירותי רפואת שיניים. אך הוא הרגיש שמשהו חסר. "הרגשתי שאני לא מסופק ושהחיים שלי הם מרדף מתמיד אחרי פרנסה והישגים. הבנתי שאני רוצה עוד ילד", הוא מספר. החלום, כמובן, היה "ילד מושלם: טייס, לוחם שייטת, או עורך דין", הוא משחזר.

     

     (צילום: אלעד גרשגורן)

    אך אז טפחה המציאות על פניו: שלושה חודשים שאחרי שיהונתן, הבן הצעיר שלו, נולד - הפעוט חווה התקף אפילפסיה ראשון. אחרי שנה, בעקבות רגרסיה בהתפתחותו, יהונתן אובחן כאוטיסט. "עד אז לא היה לי שום חיבור לאנשים עם מוגבלויות", מודה קוגן, "זה רק משהו שידעתי שקיים".

     

    ההתמודדות האישית הובילה את קוגן לחקור את האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפני אנשים כמו בנו. "ראיתי שבמפעלים המוגנים שאליהם מפנים אנשים עם מוגבלויות, יושבים אנשים ועושים עבודות רוטיניות וסיזיפיות, כולל ספירת דיבלים, תמורת 80 עד 400 שקל בחודש. זה לא תהליך שיקומי בעיניי, והוא גם לא תורם לתדמית של אנשים כאלה. הבנתי שאני רוצה לדאוג לעתיד של הבן שלי ושל אנשים כמוהו".

     

    קוגן השאיר את עסק שירותי הרופאה לניהולה של אנה אשתו, והקים את מפעל "אקולוגיה לקהילה מוגנת" באזור התעשייה משגב שבגליל המערבי. המפעל מספק שירותי מיחזור פסולת אלקטרונית לכ־2,000 חברות ברחבי הארץ וכיום, 5 שנים אחרי ההקמה, כבר עובדים שם 60 בעלי מוגבלויות, שמפרקים מחשבים ומפרידים בין חלקי הפלסטיקה, האלקטרוניקה והמתכת שלהם. "אין אצלנו הפרדה בין דת, גזע, מין או לאום. אנחנו מעסיקים במפעל ערבים ויהודים ואנשים עם כל סוגי המוגבלויות".

     

    המפעל רווחי מאז 2012 ולפי התקנון שלו, 50% מהרווח מופנה למטרות חברתיות. את הרווחים הללו מייעד קוגן לפרויקט רחב יותר, שעליו הוא שוקד בימים אלה: הקמת קהילה משלבת במשגב, שתאפשר חיים מלאים לאנשים עם ובלי מוגבלויות ולמשפחותיהם. "הכוונה שלנו היא לחולל כאן שינוי ברמה הלאומית", הוא מצהיר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "תחרות העסקים הקטנים: הכירו את המתמודדים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סיון פרג'
    רונן שטיין. בנק הפועלים
    צילום: סיון פרג'
    צילום: אלכס קולומויסקי
    כפתור ופרח
    צילום: אלכס קולומויסקי
    צילום: טל שחר
    דים סם
    צילום: טל שחר
    צילום: אלעד גרשגורן
    יוסי ביטון
    צילום: אלעד גרשגורן
    מומלצים