40 שעות בלי חשמל
בלי חימום, בלי טלוויזיה, בלי מטען ובלי פייסבוק. כתבנו אליאור לוי מסכם 40 שעות בלי חום בקור של מינוס מעלה
פייר? בהתחלה זה היה כיף. יש משהו יותר רומנטי מסופת שלגים בחוץ ואור נרות בבית? גן עדן בלבן. אבל אז השעות נקפו ונקפו. הלבן המשיך - גן העדן נעלם.
הסופה הגדולה - עדכונים אחרונים ב-ynet
35 אלף דירות ללא חשמל: 40 ס"מ שלג בי-ם
יעלון: אין מחדל, הסערה הפתיעה בעוצמתה
הסופה נחלשת. שלג יירד בירושלים בבוקר
ביומיים האחרונים אני יודע איך זה מרגיש להיות כמה שורות בעמודים הפנימיים של עיתון באיזו מדינה באירופה שמדווח על עשרות אלפים בישראל שמנותקים מחשמל בעקבות סופה אדירה. בדרך כלל זה קורה הפוך ועד עכשיו הייתי בתפקיד הקורא שאפילו קצת קינא בהם על כמויות השלג והחוויה. היום אני כבר רוצה לשוב למקומי הטבעי.
בחוץ, בקור. אליאור לוי עם אשתו דורי והכלבה כרמלה
לפחות הגז עובד
אז ככה - החשמל איננו כבר יותר מיממה וחצי. הטמפרטורה בחוץ מינוס מעלה ובתוך הבית לא הרבה יותר. המזגן שעשה את עבודתו נאמנה בחימום הבית כבר לא רלוונטי וכך גם מפזר החום. מקלחת ומים חמים (חותם גם על פושרים) הם רק זכרון רחוק. ככה זה ששמים את כל הביצים בסל אחד, וזוגתי ואני מאלה ששמו את מבטחם רק בחשמל. מזל שיש תנור עם כיריים מגז. לפחות אפשר עדיין להתנחם בתה עם נענע.
הסופה הזאת הוכיחה לי עד כמה בני אדם הם יצורים סתגלניים. באיזה שהוא שלב כבר הקור המקפיא בבית הופך טבעי ולכן הוא גם פחות מורגש. גם האור של הנרות מרגיש מספיק כדי לראות לא רע. אבל אני מודה - אובדן האינטרנט שבר אותי. מספיק כדי שארד לרחוב הקפוא, אפלס את דרכי בתוך קיר השלג (60 ס"מ נכון לכתיבת שורות אלה), אחפור מסביב לאוטו כדי שאצליח לפתוח את הדלת, אטעין את הסמארטפון - והכל בשביל לפתוח את הפייסבוק בהנחה שהאינטרנט הסלולרי יעבוד, ולראות כמה לייקים סחטתי על התמונה שלנו עם כרמלה (הכלבה האהובה) כשהשלג עוד היה בכמות נסבלת וכשהיינו מאושרים ומחוברים לעולם עם חשמל. אני כותב בערגה נוסטלגית אבל מזכיר לעצמי כל הזמן שזה היה כולה לפני יומיים.
מתי ישוב החשמל? בקרוב, כך אומרים (גם אתמול אמרו), השלג ממשיך למרות החזאים הבטיחו רגיעה, ואני נזכר מפעם לפעם באחת מסצנות הסיום של הסרט "להתחיל מחדש" (טום הנקס, מטוס מתרסק, הישרדות על אי בודד במשך שלוש שנים וזה) שבו הנקס מדליק ומכבה בהשתאות מצית אלקטרונית באיווחת לחיצה אחת במסיבה שעורכים עבורו אחרי שהצילו אותו כשמסביבו ערימות של אוכל וחדר חמים ומואר. מה שנראה מובן מאליו לכולנו הוא פלא וחלום רחוק עבור אחרים, אז מי אני שאבכה על 40 שעות בלי חשמל?! (בשלג. לבד. בחושך).
לפנייה לכתב/ת 
אליאור לוי ואשתו דורי
מומלצים
