האנשים שאתם אוהבים לשנוא
למה שוב ושוב עולה שמה של חברת חשמל כאשמה העיקרית? כי כיף לשנוא אותה. צאו ולמדו מה קרה במדינות שבהן הופרטה חברת החשמל
נתחיל בגילוי נאות: אבא שלי עובד בחברת החשמל. לא, הוא לא מהמסכנים שכרגע עמלים לחבר עמודים שקרסו, אבל הוא הקדיש את חייו לחברה הזאת, כמו שכבר נדיר היום לראות, ואני נעלב בשבילו מההשתלחות חסרת הרסן שמשתוללת שם בחוץ. רעה וקרה לא פחות מהסופה עצמה.
אז למה שוב ושוב עולה שמה של חברת חשמל כאשמה העיקרית? כי את חברת החשמל כיף לשנוא. עוד לא נמס פתית השלג האחרון, וכבר מתחילים הצקצקנים לנפנף שוב בטיעון העייף של המונופול. כאילו שאם חברת החשמל לא הייתה מונופול - המצב היה שונה.
בימים האחרונים חוותה ישראל אסון טבע. באופן יחסי, כמובן. אסון טבע הוא תמיד יחסי לתשתיות המדינה הספציפית שבה הוא קורה. כמו שמדינות מסוימות ערוכות מצוין לצונאמי, ואילו במדינות אחרות הוא יכול לגרום למאות נפגעים בנפש. ישראל, כמה מפתיע, לא ערוכה בשום צורה לשמונים סנטימטרים של שלג, בקושי לשמונים מילמטרים של גשם. לא רק חברת החשמל - המדינה, התשתיות, הכבישים וגם שתי המפלסות בירושלים שהן לעג לרש. אפילו הכביש הראשי של המדינה, ציר התנועה בין שתי הערים הגדולות, הפך תוך שעות לבית קברות למכוניות. ספרו על זה לאמריקנים או לקנדים והם יתפקעו מצחוק.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
נתניהו, אתה מנותק / ירח טוקר
כדי שלא נחיה באפרטהייד / יונתן גר
מי אשם באמת?
מישהו הפסיק את הזרם לחברת החשמל
אמנון פורטוגלי
מספרים לכם שההנהלה והעובדים אשמים בכל התחלואים, אבל האמת היא שמשרדי הממשלה יצרו משבר באופן שיטתי באמצעות חנק תקציבי, שהביא ל"בצורת החשמל"
אני מציע לכם להקשיב לדבריו של ד"ר יעקב רזון, מנכ"ל החברה לשעבר שכיהן בתפקיד כשש שנים. תקשיבו לו מספר על המחיר המגוחך שמשלמים על חשמל בישראל, על הזמינות הגבוהה של חשמל בארץ, על ההתחשבות באיכות הסביבה. ועוד לא דיברנו על ההשקעה בשירות ועל זמינות מוקד 103 עם זמן מענה ממוצע של כ-50 שניות לעומת 10-5 דקות בחברות התקשורת הפרטיות ובלי להשוות בכלל לשאר החברות הממשלתיות כמו הדואר או מקורות.
הוא מספר גם איך המדינה התנערה לחלוטין מהאחריות לפיתוח תשתיות החשמל ושלחה את החברה לגייס בעצמה כספים מעבר לים בריביות מטורפות. הנאמנות והמקצועיות של עובדי חברת החשמל אינה ניתנת להשוואה בכלל למתרחש בחברות חשמל שהופרטו בעולם, שם פוטרו מיד העובדים הוותיקים וגויסו עובדי קבלן זולים במקומם. וכל זה לא נאמר על-ידי, חלילה, יו"ר ועד העובדים, אלא על-ידי מנכ"ל שמינתה המדינה והוא נטול כל אינטרס.
אנשים מתרעמים, ובצדק, על זה שהם מנסים להדליק את האור והאור לא נדלק (אחרי אסון טבע, כן?). כי זה הפך להיות דבר טרוויאלי כל-כך, נכון? להדליק את האור. מה ביקשנו. אז תנו לי לחדש לכם שבעשור האחרון בעולם קורה תהליך מדהים: במדינות רבות ברחבי הגלובוס שבהן הופרטו חברות החשמל, הן מולאמות וחוזרות לבעלות המדינה. למה? כי באותן מדינות גילו האזרחים שהדבר הטבעי הזה של להדליק את האור, הפך פתאום ללא טבעי בכלל. פתאום כשמדליקים את האור - לא בטוח שהוא ידלק. ולא רק במקרים של אסונות טבע.
אתם יודעים מה זה אירוניה? אירוניה זה שבעקבות הפסקת חשמל אחת - בתנאים קיצוניים - אנשים מייחלים למהלך שיוביל בוודאות להפסקות חשמל תכופות. הכול בגלל צרות עין וקנאה. הכול משום שאנחנו לא מסוגלים לפרגן לשכן, שעובד קשה בחברת החשמל ונהנה מחשמל חינם, או לידיד שעובד קשה באל על ונהנה מטיסות חינם, או לחבר מהצבא שעובד קשה ומקבל רכב חברה ודלק חינם. כולם עבדו קשה כדי להשיג זכויות, ואת כולם שונאים על כך שהלך להם.
עומרי אביטל, מעצב תעשייתי ויזם היי-טק
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
עבדו בסערה על קווי המתח הגבוה
צילום: אלי קבקוב
עומרי אביטל
מומלצים
