זה לא מחדל, זה אגו

כדאי לדלג על שלב הטחת ההאשמות. הוא ממילא לא מועיל ורק גורם להקמת ועדות חקירה ולוויכוחים אין קץ שהפוליטיקאים כל כך אוהבים. זה משכיח את הלקחים ובעיקר את יישום המסקנות, שכל כך חיוני אחרי מצב חירום לאומי. המטרה צריכה להיות שבפעם הבאה - בין אם זאת תהיה רעידת אדמה, הצפה, סופת שלגים ואולי חלילה מתקפת טילים על מרכזי אוכלוסייה - המדינה ואזרחיה יהיו ערוכים טוב יותר לספוג את המכה, להתמודד איתה נכון כבר בשלביה הראשונים ולהתאושש ממנה במהירות.

עוד בערוץ החדשות של ynet:

תמה הדרך לחירות: מנדלה נקבר בכפר אבותיו

הסופה "אלכסה" העניקה לנו הזדמנות פז להפיק לקחים חיוניים ולהיות מוכנים יותר טוב למצבי חירום חמורים יותר. היא לא הייתה בממדים של הוריקן קתרינה או אפילו טורנדו ממוצע בארצות הברית, אבל כמו שכתב טשרניחובסקי, "לאור הברק איש את רעהו הכירו", כך היא חשפה את שלושת צווארי הבקבוק המרכזיים במוכנותה של ישראל להתמודד עם אירועים כאלה.

צוואר הבקבוק הראשון הוא יכולת חברת החשמל לשמר רציפות תפקודית של מערכת הולכת החשמל. לגרום לזה שכבלים לא ינותקו, שהשנאים יעבדו גם בקור וגשם, ושעצים לא יקרסו וינתקו את אספקת החשמל לעשרות אלפי אנשים. החברה חייבת להטמין את כבלי הולכת החשמל מתחת לאדמה, כמו במדינות מתוקנות אחרות, גם אם זה לא אפשרי בכל המקומות או לגבי כל כבלי המתח הגבוה. בנוסף, אנשי החברה חייבים לבדוק ולתחזק את כל מערכותיה - ארציות ומקומיות כאחד - לעתים הרבה יותר קרובות. אפילו בדיקת ציפוי הכבלים תמנע קצרים בשיעור גדול וניתוקי חשמל.

דואגים לעובדים, לא לציבור

לפני הסופה יכלה החברה לבצע ביקורות אמת ולגזום עצים או לחזק עמודי חשמל, אבל חברת החשמל שדואגת יותר לרווחת עובדיה מאשר לרווחת הציבור ערכה כמה ביקורות סמליות, ואת התוצאה ראינו. אין שום סיבה שבעולם שסופת שלג נורמלית בעוצמתה תנתק אזורים כה רבים במדינה מחשמל. החברה יכולה להצטייד ברכבים מיוחדים שיאפשרו לה עבירות בדיוק כמו למשאיות הכבדות של פיקוד העורף או לנגמ"שי צה"ל. צוותי השטח של החברה אכן עשו כמיטב יכולתם, אבל ההנהלה הייתה צריכה לדאוג לדברים אלה עוד הרבה לפני שהסופה החלה, ובוודאי לפני רעידת אדמה או מתקפה על העורף, שעלולות לקרות כל רגע. הנהלת חברת החשמל והדירקטוריון שלה, שרובם מינויים פוליטיים, חייבים לגייס גורמים מקצועיים לעשות עבורה את העבודה.

על התפקוד האיטי וההיסטרי של רשויות החירום העירוניות והממשלתיות אפשר לכתוב ספרים. כך, למשל, צלצל ראש עיריית ירושלים אישית לרמטכ"ל וביקש סיוע לו ולאזרחי עירו. צוואר הבקבוק הזה אינו מחייב צלילה לעומק ההכנות וההחלטות על תפקוד המשק בשעת חירום, שכבר נעשו והתקבלו. במידה מסוימת, צודק ראש הממשלה בטענתו שהמשק הישראלי מוכן למצבי חירום, אלא שאין אדם וגוף אחד שייטול לידיו את ניהול העניינים ויפעיל את המשאבים שיש למדינה, כולל צה"ל.

יש אינסוף נהלים, ויותר מעשרה גופים שמופקדים על רציפות תפקודית של האזרחים והמשק בזמן אסון טבע או מלחמה, אבל אין גורם אחד שיחליט מתי להפעיל את המשטרה ואיך ומתי צה"ל ייכנס לתמונה. אין אחד שיפעיל על פי סדר עדיפויות את המשרד להגנת העורף, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, שירותי ההצלה ורשות החירום הלאומית. אין גורם שיקבע מצב חירום לאומי. מדוע? בגלל האגו. נהלים מגדירים את חלוקת העבודה - מתי המשטרה מנהלת, מתי צה"ל נכנס לתמונה, מתי "מעבירים את המקל" ומתי רח"ל מתחילה לתפקד ולוקחת אחריות מהרשויות המקומיות - ומאפשרים רק דבר אחד: לשמור בידי ראשי הערים והרשויות המקומיות סמכויות שנחוצות להם כדי שיוכלו להתראיין באמצעי התקשורת במצבי חירום ולהתגאות בהישגיהם ובדאגתם לאזרחים.

צריך צאר לענייני חירום

הנהלים נועדו לגשר על הניגודים בין משרד הפנים למשרד לביטחון פנים, המשרד לביטחון העורף ומשרד הביטחון, שבידיו יש האמצעים האמיתיים והנחוצים לטיפול במצבי חירום. כל אחד מהפוליטיקאים או ראשי הגופים רוצה סמכויות ובעיקר תקציבים, ולכן הוא לא מוכן שיהיה מעליו מישהו שיחליט על תעדוף לאומי ועל מי עושה מה. המדינה היא קטנה וגם אוכלוסייתה. אלה תנאים אידיאליים להפעלת מערך מרכזי שבראשו "צאר" לענייני חירום, שהוא המכריז על מצב חירום לאומי או על מצבי ביניים, ומפעיל את כל המשאבים, או מבקש סיוע מבחוץ. עד שלא ייפסקו מאבקי האגו, ולא יוקם גוף כזה, כפוף ישירות לראש הממשלה, וישאב ממנו את סמכויותיו, נמשיך להתברבר שעות ארוכות ועקרות לפני שנתחיל לפעול כמו שצריך.

הפקת לקחים דרושה גם לנו, האזרחים. כל אחד באופן אישי. הרי יכולנו להתקשר למוקד לפני שהסערה החלה ולומר "ליד ביתי יש עץ רקוב שמאיים ליפול על גג הרעפים שלי או על כבלי החשמל ולנתק אותם". יכול להיות שהרשות המקומית לא הייתה נענית, אבל אז אפשר לתבוע ממנה נזקים ואף ראש רשות מקומית אינו אוהב לשלם פיצויים. כולנו גם יכולנו להצטייד באמצעים שיאפשרו לנו לשרוד בלי מים, חשמל, גז ונתיבי תחבורה פתוחים, במשך 5-4 ימים. זה טוב גם בעת רעידת אדמה או במלחמה. לא צריך הרבה, פנסים חשמליים שיכולים להאיר חדר, גזייה או שתיים עם מיכל ייעודי, 10 ליטר מים לכול אחד מבני המשפחה, ערכת עזרה ראשונה פשוטה ומכשיר רדיו שפועל על סוללות. אני כבר לא מדבר על גנרטור ביתי שחיוני בכל בית צמוד קרקע ואינו עולה יותר מכמה אלפי שקלים. את אלו אפשר להכין מבעוד מועד במקום ליילל אחר כך. האוכלוסיות החלשות זקוקות לעזרה ובהן צריך להתמקד במאמצי הסיוע. לא בנו, שיכולים לטפל בעצמנו כמה ימים, עד יעבור זעם

הסופה.

מותר לנו גם להיזהר קצת במקום לנהוג על פי הכלל "יהיה בסדר". לא חייבים לעמוד במרכז נחל צאלים כדי להשיג פריים טוב של השיטפון הממשמש ובא. אם יש התראה על סגירת הנתיבים לירושלים, יתכבד מר 4*4 ויישאר בביתו במקום לנסות את גבולות המעטפת של רכב השטח החדש שקנה לאחרונה. אנחנו צריכים ללמוד לציית ולנהוג באחריות ואז ירד גם מפלס היבבה הקוטרית שמאפיינת כה רבים מאיתנו.

אם חברת החשמל תאורגן מחדש ותתמקד בייעודיה, אם יחדלו מאבקי האגו בין הגורמים המטפלים בעיתות חירום ואם ניקח קצת אחריות על עצמנו, אפשר יהיה לשמור על רציפות תפקודית של המשק הישראלי גם בתנאים הרבה יותר חמורים מאלו שיצרה "אלכסה".