כשמטוסים הפילו את הממשלה של רבין

החגיגה הסתיימה בהתפטרות ראש הממשלה: הטקס החגיגי והגאווה הגדולה על התעצמותו של צה"ל במטוסי קרב חדישים הובילו בסוף שנת 1976 להתפטרותו של ראש הממשלה יצחק רבין. הסיבה: המטוסים נחתו ביום שישי בשעת צהריים מאוחרת, והח"כים הדתיים מחו על חילול שבת.

השבוע לפני - לכל הכתבות

יום שישי, 10 בדצמבר 1976. שלושת מטוסי F-15 הראשונים שהגיעו לישראל מאמריקה נחתו בבסים חיל האוויר אי שם בארץ (כך כונה אז בהקשר זה בסיס תל נוף). לא פחות מ-3,000 בני-אדם השתתפו בטקס קבלת הפנים, בהם ראש הממשלה יצחק רבין, שרים, הרמטכ"ל מוטה גור ובכירים נוספים.  

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

מטוסי הקרב יצאו מסנט לואיס. לאחר תדלוק בדרך המשיכו הטייסים האמריקנים בדרכם לישראל. מעל לים ציפה להם מטוס פנטום ישראלי שנועד להורות את הדרך ולשמש "משמר כבוד", נכתב אז ב”ידיעות אחרונות”. באיחור של 20 דקות, במזג אוויר נאה, הם הגיעו לאזור בסיס חיל האוויר.

שלושה מטוסים אפורים צלחו את השמיים. הקהל התרגש. מטוסי ה-F-15 חלפו פעם אחר פעם על פני הקהל, כמו כדי להשביע את סקרנותו, ונחתו בקלילות רבה לקול תשואות הצופים. ראשון בירך מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, שאמר כי הוא רוצה לדבר שעה, אבל בשל קדושת השבת הקרבה ובאה הוא אינו יכול לעשות כן.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

אחרון המברכים היה ראש הממשלה רבין, שאמר ש"זהו יום חג משולש" - לחיל האוויר, לצה"ל ולמדינת ישראל. מיד לאחר הנאומים פנו ההמונים אל שלושת המטוסים שחנו במוסך המטוסים, אבל רבים עוד יותר הסתערו על שולחנות הכריכים והמשקאות הקרים. חברי כנסת דתיים וחרדים הביעו את זעמם על חילול השבת.

בישיבת הממשלה השבועית שנערכה ביום ראשון הסביר רבין כי נעשה כל מאמץ שהמטוסים יגיעו לפני כניסת שבת.

הוא סיפר כי ביקש מהרמטכ"ל לדחות את מועד בואם של המטוסים החדשים, אך הוברר לו כי היו כבר בדרכם לישראל והדחייה לא הייתה אפשרית. רבין הוסיף כי הוא עצמו הורה להקדים את הטקס ככל האפשר ולצמצם את היקפו. עזבתי את הבסיס ב-16:00, אמר ראש הממשלה, והגעתי הביתה לפני כניסת השבת.

אלא ששר הדתות, יצחק רפאל מהמפד"ל, לא התרצה. בהתרגשות יתרה, כך תואר בדיווח, סיפר השר כי הוא ביקש לבטל את הטקס או לפחות לדחות אותו ליום אחד - ובלבד שלא יפגע ברגשות של רבבות יהודים שאף הם רשאים לשמחו בחיזוק עוצמתו של צה"ל. לדבריו, נאמר לו שהטקס יבוטל והמטוסים יתקבלו על-ידי קהל מצומצם, אך מאוחר יותר נודע לו שכ-3,000 איש השתתפו בטקס, שנערך תוך חילול שבת. שני שרי המפד"ל האחרים, יוסף בורג וזבולון המר, הצטרפו לעמדתו.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

כהנא צדק?

כעבור יומיים, ב-14 בדצמבר, דנה מליאת הכנסת בהצעת אי אמון בממשלה בשל חילול השבת. הייתה זו ישיבה סוערת. אולם הכנסת היה מלא. חברי כנסת גויסו מבתיהם, ממיטות חוליים ואפילו מחו"ל. שר הביטחון שמעון פרס והשר אברהם עופר הגיעו הישר מחו"ל להצבעה יחד עם ח"כ משה שחל.

רבין עלה לדוכן הנאומים בפנים סמוקים מהתרגשות: "אני נושא באחריות לכל שהתרחש בטקס הבאת מטוסי ה-F-15. אני נמצא כאן כדי לתת את הדין לגבי מה שקרה. ואני חוזר ואומר - לא היה בטקס משום חילול שבת". יו"ר האופוזיציה מנחם בגין והח"כ הצעיר מהליכוד אהוד אולמרט הגיבו בקריאות ביניים לגבי היעדרותו של פרס, שהיה בוושינגטון, מהטקס.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

ח"כ הרב קלמן כהנא מחזית דתית תורנית, פועלי אגודת ישראל, תקף את רבין וקרא להפיל את הממשלה: "לא ייתכן לתת אמון בממשלה שכדי להציל את יוקרתה מקיימת מפגן ראווה בשבת. ראש הממשלה אומר שלא היה חילול שבת. באתר? ב-16:00 אחר-הצהריים באותו יום שישי, דיבר ראש הממשלה בטקס. ב-16:00 נכנסה השבת וראש הממשלה הספיק להיות בביתו קודם? מה זה? הייתה לו קפיצת דרך?"

רבין השיב שהשבת נכנסה ב-16:17. בחיוך הוסיף: "אחד הכתבים הצבאיים שהשתתף בטקס יצא והגיע לביתו לפני כניסת השבת". ח"כ עקיבא נוף מהמרכז החופשי התערב ואמר: "הוא כנראה הוטס לשם במטוס F-15". רבין, שהחליף דברים עם אולמרט, אמר בשלווה: "כאשר קמו כל הרעש והמהומה בנושא זה החלטתי לבדוק כיצד נהגו ראשי ממשלות גדולים ומנוסים ממני בישראל. בדקתי טקסים דומים ומצאתי שמטוסי הפנטום הראשונים הגיעו לישראל 20 דקות לפני כניסת השבת. היה שם טקס צבאי בנוכחות ראש הממשלה ושר החוץ והאחרים".

הרב מנחם הכהן מהמערך יצא להגנתו של רבין. "חייבים אנו לברך שהחיינו על כך שכל כך הרבה ח"כים הושפעו ממרום מהרוח שירדה על כנפי F-15 וקמו להגן על השבת”, אמר בלגלוג. “אני מקווה שהח"כים האלה יבטאו את הרוח הזו בחייהם הפרטיים". הוא התכוון לא רק לח"כים של הליכוד, אלא גם למאיר פעיל ממוקד ולשולמית אלוני מרצ, שהצטרפו להצעת אי האמון של הרב קלמן כהנא.  

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 אלוני הייתה החריפה במדברים בגנות הממשלה, ולא בגלל השבת. הטקס הזה היה לדבריה "נוצת טווס נוספת בכובעו של לובש בגדי המלך החדשים, ועתה נתגלתה ערוותו. חברה שיש לה ביטחון עצמי איננה נוהגת לקיים הופעות כאלה, ואיננה רואה בצעצועים האלה ערך בפני עצמו".

השעה הייתה 19:00 בערב מכל הארץ ומחוץ לה נקבצו ובאו 112 חברי כנסת. יו"ר הכנסת ישראל ישעיהו הכריז על ההצבעה ובדיוק נכנס לאולם שר הביטחון פרס. פניו מחייכות ורוחו טובה עליו, לפי התיאור ב”ידיעות אחרונות”. 48 ח"כים הצביעו בעד האי אמון. 55 הצביעו נגד. הממשלה שרדה, אבל היו גם תשעה נמנעים מקרב חברי הכנסת של המפד"ל ובהם שני שרים – המר ורפאל.

שלם עם ההחלטה

ב-19 בדצמבר דווח כי בכירים במערך קראו לרבין לנהוג בחריפות יתרה נגד המפד"ל עד כדי פירוק הקואליציה עמם. ההערכה אז הייתה שרבין יסתפק בהבעת מורת רוח. למחרת דווח כי רבין החליט להתפטר מתפקידו ולהודיע על הקדמת הבחירות ובכך למנוע את הפלת הממשלה בהצבעת אי אמון של האופוזיציה. רבין התייעץ בין היתר עם קודמתו בתפקיד, גולדה מאיר.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

באותו יום, 20 בדצמבר ב-23:00 בלילה, החליקה שיירת המכוניות המפארות והכבדות של ראש הממשלה במורד השביל המרוצף לפתח משכן הנשיא אפרים קציר בירושלים. בחוץ, על אף מזג האוויר הצנון, נכתב אז, המתין צבא עיתונאים. ראש הממשלה יצא ממכוניתו, חייך ואמר: "אינני רואה בגלל האור".

זמן קצר קודם לכן הודיע רבין לשרי הממשלה על כוונתו להתפטר. לאחר הפגישה בין ראש הממשלה לנשיא, שלף קציר פתק ומסר: "רבותי, ראש הממשלה מר יצחק רבין הגיש לי זה עתה את כתב התפטרותו". הוא הודיע כי חובתו לפתוח בהתייעצויות להקים ממשלה חדשה. רבין אמר כי הוא שלם עם החלטתו להתפטר.

אותן כותרות, 62 שנים הבדל

"נותקו כבישים ברחבי הארץ", "הגבלות חשמל בירושלים", "פתח תקווה מנותקת", "שטפונות ביפו", "מחזות מזעזעים בשכונת התקווה" ו"עבודות ההצלה - במלוא הקצב" – לא מדובר בכותרות ב-ynet מהסופה הגדולה בשבוע שעבר, אלא כותרות מ"ידיעות אחרונות" בסופה הגדולה שפקדה את הארץ בשליש האחרון של דצמבר 1951.

ב-20 בדצמבר אותה שנה עמדה התחבורה בארץ על בלימה, לאחר שגשמי הזעף, כפי שכונו, התחזקו באופן מפתיע ומילאו את אפיקי הנחלים והציפו את מרבית הכבישים. הכביש מתל-אביב דרומה הוצף והקשר לאשדוד, יבנה ויתר יישובי הסביבה נותק. גם בצפון הוצף הכביש לחיפה בעשרות מקומות. רמת גן ופתח תקווה נותקו אף הן.

המצב במעברות היה חמור יותר. בשל המצב פונו 1,200 משפחות עולים מעיראק ממעברת פתח תקווה, שהפכה לאגם מים גדול. עשרות משפחות פונו מסאקיה והתעורר חשש שיהיה הכרח לפנות גם את מאות המשפחות בחיריה. עיתוני הבוקר של אותו יום לא הגיעו לאף נקודה מפתח תקווה צפונה.

בכמה שכונות בתל אביב המצב היה קשה. כלי בית, רהיטים וכלי מיטה צפו ברחובות שכונת התקווה, שהפכו לנהרות. כבאים, שוטרים ומתנדבים עבדו ללא חסך, נכתב ב”ידיעות אחרונות”. במכוניות עירוניות ובסירות חילצו משפחות מן הבתים. למחרת הופסקו הלימודים בבתי ספר רבים בשל הסופה.

מי המוסררה (נחל האיילון) הציפו גשר וניתקו את תל אביב מצפון הארץ. אפילו אוטובוס בן שתי קומות לא היה יכול לעבור את הנחל. בעיר עצמה הוצפה לחלוטין שכונת עזרא ב' וכמה עשרות תושבים שחזרו לבתיהם הוצאו מהם שוב בסירות שהובאו מהירקון.

נוכח החשש למפולת עקב התערערות יסודות הבתים,

ערכו מהנדסי הג"א בדיקות שגילו כי קיים חשש רציני למפולת בעשרות בתים בתל אביב. לפי דרישת הג"א, הגוף שהפך ברבות הימים לפיקוד העורף, סיפק השק"ם הצבאי תה חם למפונים. בעיתון דווח שמר אחיטוב, ראש הג"א, הודה כי נתגלו בעבודות ההצלה תקלות, שיש למנען בעתיד.

ואילו בירושלים השלטונות לא הסכימו לתוכנית חברת החשמל לצמצום תצרוכת החשמל בעיר. חברת החשמל פרסמה אז צו שאוסר לחמם את הבתים מ-7:00 בבוקר ועד 22:00 בערב. מ-7:00 ועד 16:00 אחר-הצהריים אסור יהיה בכלל להדליק אור ואילו הבישול ייאסר מ-7:30 ועד 13:00 בצהריים ומ-16:00 ועד 20:00. בנוסף התאורה בחלונות הראווה בחנויות נאסרה לחלוטין. ההגבלות הללו הוטלו רק לחודשי החורף, אז חברת החשמל התקשתה לעמוד בביקוש הרב בבירה.