היה סוער ופרוע ברווקות, עכשיו הזמן להיפרד

היי שלום לך, רווקות יקרה שלי,

אני כותבת לך עכשיו אחרי שאת רוב החיים שלי בילינו ביחד. תמיד היית ובאיזשהו אופן תמיד תהיי חלק ממני. היו תקופות בהן נפרדו דרכינו, לפעמים קצרות ולפעמים ארוכות יותר, אבל לא משנה מה הסיבה שבגללה עזבתי אותך, בסוף תמיד שבתי לזרועותייך. לפעמים כל כך רציתי לחזור אלייך שזרקתי הכול בשבילך, ולפעמים חזרתי אלייך שבורה וממוטטת כי פשוט לא הייתה לי ברירה.

עברנו ביחד המון. היו תקופות שכל כך אהבתי אותך ונהניתי מכל רגע של הנוכחות שלך בחיי. היינו עושות שטויות, משתכרות בלילות, מכירות אנשים, יוצאות ביחד למסיבות וסורקות את הגברים בכל מקום בו בילינו - בברים, באוניברסיטה, בעבודה ואיפה לא.

זוכרת איך טסנו יחד למקסיקו? בחיים לא אשכח את הלילה הראשון בחופשה בו הכרנו את האוסטרלי המדהים ההוא במסיבה על החוף והלכנו להתמזמז איתו ליד הים, עד שהמשטרה המקסיקנית עצרה אותנו באמצע העניינים!

איזה שיכורות היינו... ומה עם אותו חודש בו יצאנו עם הדוגמן החתיך והרופא החכם במקביל? אחח... איזה חודש אדיר זה היה. את החיים שעשינו ביחד אני לא אשכח לעולם, והחוויות שלנו יישארו איתי לנצח.

גם ברמה העמוקה יותר - לא משנה באיזה שלב בחיים, תמיד היית שם לצידי ותמיד נתת לי את החופש שהייתי צריכה, כדי פשוט להיות עצמי ולעשות מה שאני רוצה. בזכותך הגעתי רחוק ועל כך אני מודה לך, כי לפעמים נדמה שלא הייתי יכולה לעשות זאת בלעדייך. יצאנו לטייל בעולם בלי לדפוק חשבון לאף אחד.

עברנו דירות ועבודות מבלי להתחשב באיש מלבד עצמנו. עברנו את תקופת התואר בבאר שבע הסטודנטיאלית בה הכרנו עשרות אנשים ועפנו יחד בתל אביב הפרועה בה יצאנו וחגגנו על בסיס יום-יומי. ההחלטות שקיבלנו יחד ילכו איתי לכל החיים.

אבל לא תמיד היה כיף. היו תקופות קשות בהן היה לי רע ומר, וחוויתי איתך לילות בהם תחושת הבדידות לא עזבה אותי לשנייה. היו זמנים בהם כל מה שביקשתי היה להוציא אותך מהחיים שלי, כי לא יכולתי לסבול את הנוכחות שלך לעוד דקה נוספת. באותם ימי שישי בערב בהם כל חברותיי בילו עם בני זוגן ואני נשארתי איתך לבד, שנאתי אותך עד כאב. גרמת לי לשנוא את עצמי ולשאול שוב ושוב למה רק אני תקועה איתך, כשכולם כבר התקדמו הלאה.

כל כך רציתי להחליף אותך שלא שינה לי מי או מה בכלל יתפוס את מקומך. לעיתים הייתי מוכנה לספוג הכול, רק לא להיות איתך. ואני לא יודעת אם הייתי מכורה אלייך או סתם חסרת מזל, אבל דווקא כשהיה לי הכי רע איתך, לא הצלחתי לעזוב.

לאחרונה הייתה לנו תקופה טובה ורגועה ביחד. הרגשתי שאחרי כל העליות והירידות הגענו סופסוף להשלמה האחת עם השנייה, ולא היה אכפת לי להמשיך לבלות איתך את שארית חיי, גם אם זה לא בדיוק המסלול המקובל. ישנתי איתך טוב בלילה - באלכסון ועם מזגן, פוך וחושך כמו שאני אוהבת, וקמתי איתך עם חיוך בכל בוקר מחדש. נהניתי מהדברים הקטנים שאת נותנת לי בחיים והרגשתי שאני במקום טוב ונוח איתך.

אך למרות זאת, לאחרונה קרו כמה דברים שבגללם או בזכותם אני נאלצת לעזוב אותך. זה לא משהו נגדך, אבל לצערי או לשמחתי, זה מגיע על חשבונך. אמנם הפרידה הקשה ממך היא רק הראשונה מבין הויתורים הרבים שאיאלץ לעשות, אבל אני שלמה עם ההחלטה שלי והולכת איתה בלב שלם.

אולי עוד נתראה

אני לא יודעת לכמה זמן איעדר. יכול להיות שאפילו אשוב אליך מחר. אולי עוד שבוע, חודש, אולי עוד שנה. אולי לא אחזור לעולם (למרות שעדיין קצת קשה לי לדמיין אפשרות כזאת). ובכל מקרה, אם אני נוטשת אותך, כנראה שזה בשביל סיבה טובה מספיק.

אני רק מקווה שאם את אוהבת אותי באמת, תשחררי אותי לחופשי ולא תחזרי לפתות אותי לשוב לזרועותייך הנוחות כמו שאת נוטה לעשות כשאני עוזבת אותך, או אפילו רק מתחילה להראות סימנים של עזיבה. אז בבקשה, היי החברה האמיתית שאת יודעת להיות, ותני לי לעזוב אותך בלב שלם.

תודה על תקופה מדהימה ועל כל מה שהיית בשבילי. ומי יודע, אולי דרכינו ישתלבו שוב בעתיד.

היי שלום, רווקות יקרה שלי.

לדף הפייסבוק של עדי רם