מחסום ארז / לקראת רבע גמר הגביע

על ההצלחה של הפועל ת"א עד כה אין ויכוח. בעונתה השנייה בליגת העל אחרי ההיעדרות הארוכה, היא סיימה את הסיבוב הראשון במקום השלישי, ניצחה חמישה משחקים ברציפות והשאירה אבק למכבי בדרבי. ניצחון הערב על הפועל ירושלים הלוהטת ברבע גמר גביע המדינה ייתן את החותמת הסופית לחזרה לקדמת הבמה בכדורסל הישראלי – לא רק של הפועל ת"א, אלא גם של ארז אדלשטיין.

עוד ב-ynet ספורט:

• 7 נקודות לכספי בניצחון יוסטון
• הסרטון שהפליל את הפועל ת"א
• משחקי הכריסמס בפרמייר-ליג יוצאים לדרך
  

אין ספק שאדלשטיין קצת נעלם מהרדאר בשנים האחרונות. אחרי שהיה חתום על כמה הישגים מרשימים בקריירה שלו (עלייה היסטורית עם עירוני ר"ג לגמר הפלייאוף, שני חצאי גמר אירופיים עם ירושלים והפועל ת"א בגלגולה הקודם וכמובן הניצחונות בדרבי), הוא חזר לאמן את הפועל בלאומית ועלה איתה לליגת העל, אבל העונה שעברה לא הייתה מדהימה (מקום שמיני). העונה זה כבר נראה הרבה יותר טוב. והנה כמה סיבות עיקריות לכך.

ארז אדלשטיין. מוביל את ההצלחה(צילום: ראובן שוורץ)

הגנה קשוחה

הקבוצות של אדלשטיין נבנות תמיד בצלמו ובדמותו, וגם הפועל ת"א של העונה היא קבוצת הגנה קשוחה ואגרסיבית. האדומים ספגו 73.8 נקודות בממוצע למשחק, כשרק לגלבוע/גליל מאזן טוב יותר (72.9). אבל הפועל ת"א קולעת 78.8 נקודות למשחק לעומת 71.8 בלבד של גלבוע/גליל – ואת כל זה היא עושה בלי סנטר.

אין הנחות לזרים

מי שמנסה להבין את הקשיחות ההגנתית, יקבל תשובות באימונים הבלתי מתפשרים. אדלשטיין ידוע בדרך ובשיטה שלו, וכל השחקנים צריכים להתיישר לפיה, בין אם ישראלים ובין אם זרים. מדובר במשהו שלא תמצאו בהרבה קבוצות בליגה, בהן הזרים מקבלים חופש לעשות פחות או יותר מה שהם רוצים על המגרש.

אדלשטיין וג'סטין הארפר. הזרים נתקלים בקשיחות(צילום: אתר הפועל תל אביב)

אדלשטיין, כך מעידים לא מעט מהשחקנים שעברו תחתיו במהלך השנים, הוא מאמן אירופי לכל דבר, שיטתי, קשוח ואגרסיבי, אך גם יצירתי מאוד, מה שבעיקר בא לידי ביטוי בקבוצה כמו הפועל ת"א, שמעמידה העונה את אחד התקציבים הנמוכים בליגה (5.8 מיליון שקל).

פגע בול עם לימונד ובראון

שתי נקודות זכות נוספות לאדלשטיין מגיעות בדמות שני שחקנים שהתעקש להחתימם: רביב לימונד וקרלון בראון. לימונד בן ה־29 הסתובב בליגה שלנו לא מעט שנים, והפועל היא קבוצתו השישית בארץ. העונה הוא פורח תחת אדלשטיין שנתן לו את המפתחות בעמדת הרכז.

רביב לימונד. פורח(צלם: אבי רוקח)

הוא קולע 18.3 נקודות למשחק, שלישי בליגה וראשון בין הישראלים בהפרש עצום מהמקום השני (מורן רוט, 13.6). הוא גם מוביל את כל שחקני הליגה באחוז מהשלוש (56.7), מדורג עשירי באסיסטים (4.3), והכי מרשים – הוא קונצנזוס כבחירה לשחקן הסיבוב. לא רע עבור שחקן שלפני המעבר להפועל ת"א הודה שדי התייאש ממצבו בליגה.

הגארד השני, קרלון בראון בן ה־24, נותן גם הוא עונה מהסרטים. כמה פעמים ראינו שחקנים זרים שמגיעים לארץ ולא מצליחים להתאקלם מכל מיני סיבות? אצל בראון המעבר היה חלק, והרבה מהקרדיט הולך לאדלשטיין. הוא קולע 18.6 נק' למשחק (שני בליגה), לוקח 4.7 ריבאונדים (מספר מרשים לגארד), מחלק 4.5 אסיסטים (מקום תשיעי), וגם מדורג שלישי עם מדד יעילות של 20.7.

קרלון בראון. מעבר חלק(צילום: זהר שחר )

לשני אלה תוסיפו את מתן נאור, מוותיקי הליגה, שמקבל הרבה קרדיט מאדלשטיין ועדיין תורם המון, וגם את יהונתן שולדבראנד שהמאמן התעקש להשאירו ומספק אף הוא את הסחורה.

מי צריך סקאוט

אדלשטיין הוא הסמכות המקצועית הגבוהה ביותר בהפועל ת"א, בניגוד למה שקורה בקבוצות רבות אחרות. הוא גם זה שיושב וצופה באלפי קלטות של שחקנים, ללא מערך סקאוטינג. הוא זה שמשוחח עם הסוכנים, המאמנים וכמובן השחקנים עצמם. עוזרי המאמן ומנהל הקבוצה אורי שלף מסייעים לו, אבל חיזוק, שינוי וכל דבר אחר בקבוצה מתחיל ונגמר אצל אדלשטיין, לטוב ולרע. לא ברור אם החיזוק בהפועל ת"א מתמהמה בשל הבעיות הכלכליות או הפרפקציוניזם של המאמן.

שחקני הפועל חוגגים. הכל מתחיל ונגמר אצל המאמן(צילום: אורן אהרוני)

ה"אבל" הגדול: ההתנהגות

אין ספק שניצחון הערב על ירושלים והעפלה לחצי הגמר, יחד עם המשך יכולת טובה בליגה, יחזקו את מעמדו של אדלשטיין. אולי הוא אפילו יוכתר כמאמן העונה. ועדיין, אי אפשר להתעלם מכך שמעבר לכל המילים החמות (בהפועל ת"א מספרים שאדלשטיין משקיע באוהדים האדומים ואף הגיע לישיבות עמותת האוהדים וענה לשאלות), מעבר לידע וליכולת המקצועית, מעבר למילים כמו "מקצוען" ו"גאון" שמרעיפים עליו קולגות ושחקני עבר, מעל אדלשטיין מרחף תמיד "אבל" אחד גדול.

אז איפה בכל זאת ה"אבל"? בהתנהגות. הפרפקציוניזם הכל כך מזוהה עם אדלשטיין עומד גם בעוכריו וגורם לו להפעיל לחץ גדול על עצמו, שמתבטא לעיתים בתגובות מוזרות ואגרסיביות שלא כולם מוכנים לקבל. אדלשטיין מעולם לא היה וגם כנראה לא יהיה פוליטיקאי, והצבעוניות בשילוב עם העצבנות מתאימות כמו כפפה להפועל ת"א. האם זה יתאים לרמה הבאה, מכבי ת"א או נבחרת ישראל? כנראה שקצת פחות.

אדלשטיין בפוזה אופיינית. תגובות מוזרות ואגרסיביות(צילום: עוז מועלם)

שני סימני שאלה נוספים: האם העובדה שאין על המאמן האדום פיקוח מקצועי, כמו שקורה למשל עם הבעלים ביריבה העירונית, תהיה בעוכריו בהמשך הדרך? והאם הסגל הלא מאוזן (כרגע לקבוצה אין סנטר, ואדלשטיין בכלל מחפש כרגע רכז) ימשיך לתפקד ולא יקרוס מול קבוצות עם קו קדמי מרשים? תשובה ראשונה, אולי, נקבל הערב.