לבוא מאהבה: להחליט שהשנה נשנא פחות

"השנה אני אפסיק לעשן", "השנה אלמד להיות שמחה מבפנים", "השנה אמצא זוגיות", "השנה אני אהפוך לטבעוני", "השנה אני לא נשאר באותו מקום עבודה", "השנה אני משקיע בבת זוג שלי".

טוב, שמענו. אנחנו מתים על זה, לצאת בהצהרות מפוצצות, לחשוף בפני העולם את כוונותינו הנעלות והטהורות - להיות אנשים טובים יותר, ואני שואלת, איפה הייתם כל השנה? מה קרה לפתע עכשיו? מה פתאום נזכרתם? אולי אחת מהבעיות שלנו בתור חברה, בתור בני אדם, היא העובדה שאנו מחכים לתאריכים סימבולים בשביל לעשות חשבון נפש, ובדיוק בגלל זה רוב הזמן אנחנו לא מרוצים.

החיים כתהליך

אנחנו לא מרוצים, כי תמיד אנחנו בדרך למשהו, אנחנו ב"תהליך". כן, תהליך, הכל זה תהליך. אבל אתם יודעים מה זה באמת תהליך? החיים. החיים הם תהליך. זה מתחיל וזה לא נגמר עד שזה נגמר. ובתוך הדבר הזה שנקרא לו חיים יש ימים, המון ימים, ושעות ודקות. המון זמן להתבוננות והבנה. ערב ראש השנה האזרחית זה יום אחד בלבד, ובהתאם לכך, קיבלתי החלטה להמשך השנה - לבוא מאהבה. בעיניי יש לי את כל החיים לתרגל את ההחלטה הזו.

כי לבוא מאהבה זה להאמין בטוב, זה לאמץ גישה לחיים. זה בעצם לפתח את היכולת להסתכל בחמלה מעבר למה שנראה על פני השטח. לבוא מאהבה זה במקום להגיב על אוטומט במצבים שמפעילים אצלי משהו, לעצור ולחשוב רגע. לחשוב על נקודת ראותו של הזולת או לפתוח נקודת ראות גבוהה וחכמה יותר שתוציא אותי מהפרשנות האישית שלי לסיטואציה ואולי אף אוכל לשנות את התנהגות שלי.

לבוא מאהבה זה לנסות לא לפגוע בכוונה. לבוא מאהבה זה לפתח חמלה כלפי עצמי וכלפי הדברים שאני פחות אוהבת בעצמי. ויתרה מכך, לפתח חמלה וסליחה כלפי הסביבה אשר פעמים רבות מוציאה אותי מדעתי. לבוא מאהבה זה לשחרר. לנסות לקבל את הדברים שאני לא יכולה לשנות ולשנות את מה שאני כן יכולה. לבוא מאהבה זה לשחרר כאב שלא שייך לי ואין לי שליטה עליו, ובמקומו לשלוח אהבה מבלי לצפות לתמורה.

מה זה לשלוח אהבה? לשלוח אהבה זה השלב הבא, זה כשאני שולחת רגשות טובים דווקא למקומות שהכי קשים לי, לאנשים שהכי מעצבנים אותי, לחסרונות הכי בולטים שלי ולהתמודדויות הכי קשות שלי - אני לאט-לאט לומדת לקבל את עצמי וכך גם את הזולת.

אהבה ואגו

בשביל להבין מה זה אומר לשלוח אהבה ובשביל באמת לשלוח אהבה, צריך להבין את הקשר בין אהבה ואגו. אגו זה חלק מאיתנו שמגן עלינו מפני פגיעה. אגו זה החלק שמתרומם וצועק "אלי לא יתנהגו ככה". פעמים רבות האגו כבר התרגל לצעוק, גם אם אין איום ממשי עלינו. בשביל לשלוח אהבה, אנחנו צריכים להשקיט אותו.

כך, למשל, אם כל מה שאתה רוצה זה חיבוק מבת הזוג שלך אבל היא לא מתייחסת אליך, האגו שלך יתחיל לצעוק, ובמקום ללכת בעצמך אליה, ללטף ולחבק אותה, אתה תיעלב ותתרחק. כך מתחיל מעגל של ריחוק ביניכם. מעגל שיכול היה להישבר, אם פשוט היית בא מאהבה אליה ולא מתוך אגו ופחד.

הטריק הוא לעשות דברים מבלי לצפות לתמורה - אם בא לך לחבק אותה, עשה זאת מבלי לצפות ממנה להתנהג כמוך. כי כששולחים אהבה לסביבה, אנחנו מפחיתים את הרעל שיש לנו בפנים, מנטרלים את האגו, הפחד, הכעס והעלבון. ולבסוף, כשחלקים אלו מצטמצמים, מה שקורה זה שאנחנו מקבלים אהבה בחזרה, בעיקר מעצמנו. כי אחרי ההיפוך הזה - יש לנו הרבה יותר על מה לאהוב את עצמנו וכשאנחנו אוהבים את עצמנו יותר, קל לאחרים לבוא באהבה אלינו ואנו מסוגלים יותר לחוש את האהבה שלהם.

אגב, הכלל הזה תקף לא רק למערכות היחסים שלנו עם בני זוג, אלא בכלל. דוגמה טובה לכך היא בכביש: מישהו עוקף אותי בדרך לרמזור, אחרי שאני מחכה כמו ילדה טובה בתור וזה מעצבן מאוד. האינסטינקט הראשון שלי זה המון קללות שאני מסננת בקול מרושע, ומבחינתי באותו רגע הבן אדם שטן. לבוא מאהבה זה לחשוב ולהתנהג בצורה אחרת. כך, למשל: מחשבה אפשרית היא שאולי אשתו יולדת והוא ממהר לבית חולים? או שגם אני נוהגת ככה לעיתים, אז מה אני מתחסדת עכשיו? ואולי הוא בן אדם נוראי על הכביש כי החיים שלו נוראיים?

המחשבות האלטרנטיביות האלה מאפשרות לי לקלוט שאני לא חייבת ללכלך את עצמי בכל השנאה הזו שנוצרה. כשהחשיבה מתרחבת ורואים את התמונה מזוויות נוספות, אפשר פשוט לשחרר את זה, לשלוח לו אהבה וכל טוב, ולנתק את הרעל ממני. או, אם קולגה בעבודה משגעת אותי, אז במקום להתעסק בכמה היא לא בסדר ומעצבנת (הרי אני לא אשנה אותה!), אני פשוט עוצמת עיניים ומחליטה שהפעם אני שולחת לה אהבה, רק אהבה. עצם הדיבור העצמי הזה, מפתח אצלי בהדרגה חמלה כלפי אותה בחורה, והחמלה מחזקת את האהבה שלי לעצמי.

כי העניין הוא שגם אנחנו אוהבים את עצמנו יותר כשאנחנו סלחנים, כשאנחנו עסוקים פחות בחשבונות, כשאנחנו מתמקדים בטוב שיש מסביבנו, ולא ברע. זה לא מספיק רק לרצות לבוא מאהבה לעולם, צריך לאחל לו גם כל טוב מכל הלב. נשמע מאתגר? זה לא אומר שאנחנו הופכים להיות יפי נפש, או לובשי לבן מחבקי עצים (לא שיש משהו רע לגבי זה), שלא מתעצבנים או כועסים. זה אומר שאנחנו לא נותנים לתגובות האוטומטיות שלנו של כעס, עצבנות, חרדה, שנאה, קנאה, נקמה וכיו"ב לנהל אותנו, כי אנחנו רואים את התמונה מזווית רחבה יותר ומצליחים לזהות את הפרשנות האישית שלנו ולצאת ממנה.

אין מנוס, תצטרכו לעבוד בזה

אז זהו, החלטתי! זו משימת השנה שלי! השנה אני רוצה לנסות להשתיק את האגו ולבוא יותר מאהבה. אבל האמת היא שמי שמתבונן בעצמו כל השנה, יכול ללמוד בכל רגע נתון מה חוסם אותו, מה הוא צריך לשפר ואיך להתחיל לשנות. העניין החשוב הוא עבודה פנימית ועצמית, וזאת משרה מלאה לכל אותן שנים, ימים, דקות ושניות בחיינו.

בכל יום נפתחת שנה חדשה ומעגל חדש מתחיל. הצעתי היא שתחשבו מה כבר עכשיו אתם יכולים לעשות כדי לשפר את איכות חייכם, את מערכות היחסים שלכם, את הגישה שלכם לעולם, את איך שאתם מתבטאים בעולם, את המסר שלכם לסביבה או אולי זה הזמן להתנסות ולעשות דברים שרק חלמתם שתעשו.

אז, שתהיה שנה אזרחית טובה! ואל תשכחו שגם מחרתיים ואפילו עוד חודש או חודשיים, כל יום זה סוף או התחלת שנה. לא צריך לחכות לשנה הבאה, למחר או למועד מסוים, תשלחו אהבה ותאמינו בטוב, כי האלטרנטיבה השנייה ממש לא משהו.