שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    זה לא של נירוונה: השירים שמתבלבלים בהם
    גם אתם תמיד חשבתם שאלאניס מוריסט שרה את Bitch? ומי באמת שר את You're Gorgeous אתם יודעים? רמז: לא יו-2. קבלו את השירים שנשמעים כאילו מישהו אחר שר אותם (ואפילו כאלה שהייתם בטוחים שהם של הביטלס)

    "Boys Of Summer" - לא של בריאן אדאמס

    המילים, המהלכים האקורדים, הקצב, סאונד הגיטרות והצרידות, הו הצרידות. אם יש דוגמא לתופעת ה"שירים נשמעים כאילו מישהו אחר שר אותם", הרי ש-"Boys Of Summer" היא המובהקת שבהן. ודי בצדק, למען האמת: כשדון הנלי, סולן להקת האיגלס המיתולוגית, כתב את שיר האהבה (הדי יפה הזה, יש לציין) הוא בטח לא תיאר לעצמו שדורות על גבי דורות של צרכני מוזיקה יסיקו באופן אוטומטי שמדובר בשיר של בריאן אדמס, אמן שבדיוק באותה שנה הוציא את האלבום "Reckless", שהכיל קלאסיקות רוק-פופ כמו "Run To You", "Heaven" וכמובן - "Summer Of 69'".

     

     

    אז נכון, שנות השמונים היו עשור שראה פריחה בתחום בלדות הפופ המשתפכות, אבל חייבים להודות שהדמיון בין המנון "הבנים של הקיץ" לבין רבים משיריו של אדאמס (מ-"Heaven" ועד "18 Till I Die") פשוט עצום. ב-2003 השיר זכה לביצוע מחודש של הרכב הפופ-פאנק האמריקני "האטאריס", ולמען האמת - גם החידוש נשמע מאוד נאמן לרוחו של אדמס, אולי אף יותר מהמקור. אם כן, בפעם הבאה שאתם נוסעים באוטו ונתקלים במקצב ובריף ההוא, זכרו: זהו אינו שיר של הזמר הקנדי המפורסם בעולם. אבל אנחנו לא באמת מצפים שתזכרו את זה.

     

    "Shout" - לא של דפש מוד

    "צעק, צעק, הוצא הכל החוצה. אלה הדברים שאני יכול להסתדר בלעדיהם. הלו, אני מדבר אליך", שרים חברי Tears for Fears ב-"Shout", להיט שנות השמונים המשובח שלהם. עבורם, יתכן שדווקא ייחוס אחד משירם המוכרים ביותר לאחת, דפש מוד, זו סיבה נהדרת לצעוק.

     

     

    בסך הכל, ההשוואה בין שתי הלהקות די מתבקשת: שתיהן פרצו בערך באותה תקופה, ולמרות שגוף היצירה שלהן די שונה, נקודת הדמיון הגדולה ביותר ביניהן באה לידי ביטוי בלהיט הסינת'פ-פופ האגרסיבי והמעט אפל הזה, שנשמע כמו משהו מתוך "Music For The Masses". סביר להניח שלדייב גהאן וחבריו לא היתה בעיה לחתום את השם שלהם על הלהיט המשובח הזה, אם לא היו להם כל כך הרבה להיטים שנשמעים מאוד דומה לו, ביניהם "Never Let Me Down Afain"ו- "Master and Servant", "People Are People".

     

    "Sex And Candy" - בטח לא של נירוונה

    לא ממש ברור מי אלו האנשים שחושבים שחצי הלהיט של ההרכב האמריקני Marcey's Playfround שייך בעצם להרכב המזוהה ביותר עם תרבות הגראנג', אבל סביר להניח שהם נולדו מתישהו בסביבות 1992. יש להניח שהאדישות, הטון המנומנם והדמיון בין גוון קולו של סולן הלהקה ג'ון ווזניאק לזה של קורט קוביין, הם אלה שיצרו את הטעות. אמנם מדובר בלהיט היחיד של ווזניאק ושות', אבל לזכותו ייאמר שהוא היחיד שהצליח להדיח מהמקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקני את "Wonderwall" של אואזיס.

     

     

    בסך הכל, להשוות בין מרסי'ס פלייגראונד לבין נירוונה זה די פשע נגד האנושות. איכשהו במהלך השנים, כנראה התערבבו לבני טיפשעשרה מסוימים שני הקולות, אך השוואה בין "סקס וממתקים" לבין שירים כמו "Rape Me" הופכת את הבלבול בין שני ההרכבים לכמעט לגיטימי. כמעט.

     

    "Bitch" - של הזמרת ההיא שנשמעת כמו אלאניס מוריסט

    הלהיט הגדול (והיחיד) של מרדית' ברוקס, "Bitch", יצא בדיוק בזמן הנכון. שנה בלבד לאחר הפריצה הגדולה של אלאניס מוריסט, מי שהיתה אז זמרת קנדית צעירה ומלאת מרמור, כמו גם סמל זעם נשי כלפי גברים, נדמה שז'אנר הזמרות המתוסכלות ורושפות השנאה היה בשיא פריחתו באותן שנים, ובדיוק למשבצת הזו נכנסה ברוקס, שאמנם היתה פעילה מוזיקלית עוד הרבה לפני שהקליטה את הלהיט, אך 1997 היתה השנה שבה עולם המוזיקה בחר לחבק אותה באמת.

     

     

    וכך, כשהן מקושרות זו לזו מבחינה ז'אנרית ווקאלית, יש מי שלא ממש שמו לב להבדל בין מרדית' ברוקס לאלאניס מוריסט. "אני כלבה, אני מאהבת, אני בת, אני אמא, אני חוטאת, אני קדושה, אני לא חשה בושה" שרה ברוקס, ובמאשאפ פוטנציאלי ממשיכה אותה מוריסט - "זו היתה סטירה בפרצופי, המהירות שבה הוחלפתי, האם אתה חושב עלי כשאתה שוכב איתה?". וואו, כועסות.

     

    "You're Gorgeous" - רק נשמע כמו בונו

    בייביבירד היה הרכב בריטי שנוסד ב-1995, התפרק ב-2011 וסיפק לא יותר מלהיט אחד בכל הקריירה הארוכה שלו. "You're Gorgeous", שיר לא רע שבאותה מידה יכול היה להיכלל בכל כתבת "זה רק נשמע כמו שיר אהבה", יצא ב-1996 כחלק מהאלבום "Ugly Beautiful" והפך ללהיט מיידי, אלא שלא מעט אנשים העדיפו לחשוב שמדובר בשיר של להקת המנונים מתקתקים מוכרת יותר, בשם יו-2.

     

     

    האמת היא שבמקרה הזה אפשר להבין את פשר הבלבול. ברגעים מסוימים בשיר קולו של סטיבן ג'ונס, סולן הלהקה, נשמע כמו קולו של סולן יו-2 בונו, ולמעשה אופי השיר כולו זועק את שמה של הלהקה האירית, בפאזה המוזיקלית בה שהתה במהלך שנות התשעים המאוחרות, פאזה שכללה בלדות באותו גוון, כמו "The Sweetest Thing", למשל.

     

    "Mr.Blue Sky" - של הביטלס או הביץ' בויז?

    לא של אף אחת מהן. מדובר באחד השירים היותר טובים של ELO, אלקטריק לייט אורקסטרה, אבל זה לא אומר שהם תמיד מקבלים עליו קרדיט. ואולי מסיבות מובנות: "מר שמיים כחולים" הוא שיר ביטלסי למהדרין, מהשירה הג'ון לנונית ועד הלחן, שיותר ממזכיר שירים כמו "Martha My Dear" ו-"A Day IN The Life".

     

     

    על אף שהשיר יצא ב-1978, כמעט עשור לאחר הפסקת פעילותם של לנון, מקרטני ושות', רבים נטו לייחס אותו דווקא לרביעייה המופלאה מליברפול. "Mr. Blue Sky" גם הוצמד לעתים רבות לביץ' בויז, ולמען האמת קל לדמיין אותו כרצועה דומיננטית באלבום המושלם "Pet Sounds", שיצא 12 שנים לפני כן.

     

    "A Horse With No Name" - מה, זה לא של ניל יאנג?

    "הסוס ללא שם" של להקת אמריקה יצא ב-1972 והפך מיידית ללהיט גדול. אולי העובדה שהוא נאסר להשמעה במספר תחנות רדיו בארצות הברית בשל "עידוד לשימוש בסמים" עזרה לו בכך, אבל אין ספק שההשוואה הבלתי נמנעת בינו לבין שירים ממאגר היצירה של ניל יאנג סייעה בכך. הלחן והשירה שלו יושבים כמו כפפה על היד של חובב הסוסים המשוגעים ניל יאנג, שבאותה תקופה נאבק על מציאת כיוונים מוזיקליים ואישיים חדשים, לא תמיד בהצלחה.

     

     

    כותב השיר דואי בנל, היה מודע לבלבול בינו לבין יאנג ואמר: "אני יודע שכמעט כולם, בהאזנה ראשונה, הניחו שמדובר בניל. אף פעם לא ניסיתי להסתיר את העובדה שהושפעתי ממנו. אני חושב שזה מבנה השיר, כמו גם טון הקול. זה כאב לי קצת, בגלל שקיבלנו המון תגובות קשות. אבל תמיד ייחסתי אותן לאנשים שמגינים על הגיבורים שלהם, יותר מאשר תוקפים אותי". ויש גם זווית אירונית: "A Horse With No Name" תפס בצאתו את המקום הראשון במצעד הפזמוני האמריקאי, אחרי שהדיח משם את השיר "Heart Of Gold" של אחד, ניל יאנג.

     

    "Son Of A Preacher" - לא, זה לא של ג'ניס ג'ופלין

    בין שלל להיטיה הגדולים של הזמרת הבריטית דאסטי ספרינגפילד, ביניהם "I Only Wanna Be With You", "You Don't Have To Say You Love Me" ואחרים, יושב גם "Son Of A Preacher Man", שיצא ב-1968 וזכה לעדנה מחודשת ב-1995, עם צאת הסרט "ספרות זולה". השיר יצא שנתיים לפני מותה של ג'ניס ג'ופלין, ודמיון ווקאלי ותוכני בין השיר לבין שיריה של הזמרת ההיפית האמריקנית הביא לכך שרבים לא מייחסים את "בן המטיף" למבצעת המקורית שלו.

     

     

    במשך השנים זמרות רבות עשו לשיר גרסאות משלהן, ביניהן ננסי סינטרה, לייזה מינלי, טינה טרנר, דולי פארטון וג'ואן אוסבורן, אבל ג'ופלין, כפי שבודאי כבר הבנתם, לא נמנתה עמן.

     

    "See Emily Play" - גם זה לא של הביטלס

    הוא היה בסך הכל הסינגל השני של "פינק פלויד", עוד בתקופה שהונהגה על ידי סיד בארט. אבל גודש הפסיכדליה והמבטא הקוקני הכבד גרם ללא מעט חובבי מוזיקה להאמין שמדובר בשיר של הביטלס, או לפחות לאחת מלהקות גל הפלישה הבריטית לארצות הברית.

     

     

    השיר, שיצא ב-1967, מזכיר מאוד את החומרים המאוחרים יותר של הרביעייה מליברפול, שב-1976 התחילה לפלרטט עם פסיכדליה קלה, ובשום מקרה לא נשמע דומה לכל דבר שהגיע מהלהקה לאחר מכן.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "זה לא של נירוונה: השירים שמתבלבלים בהם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גטי אימג'בנק
    אלאניס מוריסט, קורט קוביין. שלא תתבלבלו
    צילום: גטי אימג'בנק
    7 לילות
    מומלצים