המרדף אחר הצבע הכי יקר ליהודים
ד"ר ברוך סטרמן הצטרף לחברי ילדותו, לצלילות בעקבות חילזון נדיר שממנו מופק צבע ייחודי, ששימש לצביעת פתיל התכלת עבור הציצית והטלית. אחרי אלפיים שנות חיפושים (וטעויות) אחר מקורו של הצבע, ותחביב שהפך לאובססיה - מצאה השלישייה את החילזון הימי, ואת הטכניקה להפקת התכלת
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בימים אלה רואה אור הספר "לטעום מהשמים" (הוצאת "ידיעות ספרים") מאת ד"ר ברוך סטרמן וג'ודי טאובס-סטרמן (רעייתו); מסע מרתק בעקבות האמנות העתיקה של הפקת צבע כחול מחלזונות ימיים, שנחשפה מחדש לאחר כמעט אלפיים שנים.
התחביב: צלילה בעקבות חלזונות
לפני עשרים שנה הגיע חוקר בשם יואל גוברמן לספריית "מכון מאיר" בירושלים, וחיפש ספרים אודות צבע התכלת שבציצית. שם פגש בד"ר ישראל זיידרמן, שבמקרה או שלא התעניין באותו נושא ממש עם הרב אליהו טבגר מירושלים. הרב טבגר סיפר שהוא יודע איך להפיק תכלת מחלזונות, אבל לשם כך הוא זקוק לצוללנים.
גוברמן ידע מיד למי לפנות: שני חבריי ילדותו, ד"ר ברוך סטרמן וד"ר ארי גרינספן, שגדלו איתו בניו-ג'רזי. השלישייה
כשסטרמן (52) לא צולל בעקבות חלזונות וחוקר צבעים אבודים, הוא ידוע כפיזיקאי מוכשר, בכיר בחברת Vonage האמריקאית, אחד המומחים הבכירים בעולם בתחום של העברת תקשורת על גבי רשת האינטרנט.
אז למה הוא רודף אחרי חלזונות? "אין לי תשובה טובה לשאלה הזו", סטרמן משיב בצחוק. "המדע מאוד יקר לי, אבל היהדות חשובה לי עוד יותר. מאז אותו יום בשנת 1991, שבו התחלתי את המסע בעקבות החלזונות שמהם מייצרים את התכלת, זה הפך לתחביב, בהמשך לאובססיה וכיום לחלק מהזהות שלי. כל החיים שלי נעים סביב התכלת. הבית מלא בציציות וטליתות, וכמובן חלזונות וקונכיות".
ואיך אשתך מתמודדת עם התחביב היקר והלא מאוד אסטטי?
"ההתעסקות עם חלזונות היא באמת מאוד מלכלכת ומסריחה, ולרעייתי אכן היה קשה בהתחלה. יש לנו שבעה ילדים, וכאשר התחלתי היא הייתה בהיריון, והריח של החלזונות גרם לה להקיא כל הזמן. אך בהמשך היא התחברה לנושא - והפכה שותפה מלאה למסע שלי. למען האמת, בלי השותפות האמיתית שלה, לא יכולתי להתעסק בנושא ברמה הזו. ג'ודי ליוותה אותי גם למסעות בעולם וגם בכתיבת הספר".
הרב הרצוג נגד האדמו"ר מראדזין
בספרו המרתק מגלה סטרמן כיצד באמצע המאה ה-19, עם ראשית התעוררות התנועה הציונית, התעורר
גם הצורך למצוא את צבע התכלת המקראי. "היהודים הדתיים הבינו שאם עולים לארץ ישראל – הרי שצריך להקים את בית המקדש, ולצורך עבודת המקדש צריך בגדי כהונה, שבחלקם משולבים פתילים צבועים בתכלת", הוא אומר.
"הרב ישראל ליפשיץ שחיבר את ספר 'תפארת ישראל', טען שאפשר לייצר במעבדה צבע תכלת מכיוון שעל פי ההלכה, מה שחשוב זה שהצבע יהיה כצבע השמים, וכן שיהיה עמיד ולא ידהה. אלא שאז הזכירו לו שבמסכת מנחות כתוב כי הצבע חייב להיות מופק מחילזון, וכל צבע אחר פסול.
"בשנת 1888, זיהה רבי גרשון העניך ליינר, הלא הוא האדמו"ר מראדזין, את הדיונון Sepia officinalis כחילזון התכלת, והצליח לייצר ממנו צבע לציצית וטלית עבורו ועבור אלפי חסידיו".
אלא שלתדהמת חסידי ראדזין, הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג - מי שלימים יהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ישראל - קבע לאחר בדיקה מדעית כי ברור שצבע התכלת שהופק על ידי האדמו"ר פסול לשימוש, וכי מעבודת הדוקטורט שלו עולה באופן ברור ומדעי, כי צבע התכלת המקראי הופק בעבר מחילזון ימי, והמועמד הסביר ביותר היה זן בשם ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus).
איך עושים את זה?
נכדו, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, רחוק מרבנות כרחוק סבו ממפלגת "העבודה", אך מחקרו של הסב הנכבד עניין אותו עד מאוד: "הגדולה של סבא שלי, הייתה בכך שהוא ראה סינתזה מלאה בין מדע לאמונה", הרצוג אומר. "הוא לא פחד מהמדע, והיה גאה בעובדה שלצד תואר של רב היה לו תואר דוקטור. כשהוא התמנה לרב הראשי לישראל, ה'חזון איש' פנה אליו וביקש שישמיט את התואר 'דוקטור'. סבי השיב בשלילה ואמר לו 'עבדתי קשה בשביל לקבל את התואר'.
"הוא חיבר עבודת דוקטורט שבה נקבע כי התכלת הופקה מחילזון בעל קונכייה שחי בים, בצפון ארץ ישראל. יתירה מכך, הוא בדק במעבדות את צבע התכלת שהפיק הרבי מראדזין, והוכיח כי מדובר בצבע כימי שנקרא 'כחול פרוסי' שאיננו תואם את דרישות ההלכה. עבודת הדוקטורט המקורית של סבי מצויה כיום במוזיאון הארכיאולוגי שבתל דור. אני כל הזמן תוהה איפה ישנם עוד רבנים כאלה".
סטרמן מתאר כי למרות שמחקרו של הרב הרצוג הבהיר למעלה מכל ספק את מקורה של התכלת המקראית, לא היה לאיש מושג כיצד לייצר ממנו צבע כחול-שמימי כפי שההלכה דורשת. הספר הוא למעשה מסע בלשי מרתק שבו סטרמן, רעייתו וחבריו הצליחו, בעזרת מאמצים רבים, להגיע למצב של ייצור תכלת בצורה כמעט תעשייתית.
משימה יקרה מאוד
הבעיה היא בלכידת החלזונות והפקת הצבע מהם, הנחשבת למשימה יקרה עד מאוד. אי לכך, חבילת חוטי צמר עם
פתיל תכלת תעלה לכם כ-160 שקלים בממוצע, מחיר גבוה כמעט פי-עשרה מפתילי צמר נטולי הצבע הנדיר.
אז מדוע כאשר יש ליהודים יש הזדמנות לקיים מצוות ציצית כמו שהתורה דורשת, לראשונה אחרי אלפיים שונת, רוב שומרי המצוות מוותרים על ההזדמנות?
"ביהדות יש מימד פסיכולוגי עמוק של השתייכות לקהילה", ד"ר סטרמן משיב. "לכל יהודי יש בראש תמונה של אבא שלו וסבא שלו עם טלית מעוטרת פתילים לבנים, ורב או אדמו"ר שגם להם יש פתילים לבנים בציצית. זה האידיאל שיש בראש של רובינו, וקשה לאנשים לנתץ את האידיאה ואת המסורת".
לפנייה לכתב/ת 
