המפקדים התעלמו, לוחם הצנחנים מת מסרטן

"ההקאות, הסחרחורות והריתוק למיטה היו לעיני מפקדיו של דוד. במשך חודש וחצי לגזיאל ירד 17 ק"ג ממשקלו, עובדה הזועקת לשמים גם להדיוטות, ולא ברור כיצד מפקדיו, החובש והרופא בחרו להתעלם מאור אדום זה. הם לא עשו דבר". במילים חריפות אלה השתמש בית משפט השלום בבאר שבע כדי לתאר את השלבים שקדמו לזיהוי מחלת הסרטן בגופו של דוד (דודו) לגזיאל. לוחם הצנחנים מת כשנה לאחר שחרורו מצה"ל, והרשלנות, כך עולה מפסק הדין, זועקת לשמים.

עוד בחדשות

פרקליט המדביר: "הוא השתמש הרבה בחומר"

דיווח: מכשירי האזנה נמצאו בלשכת ארדואן

"צה"ל הפר אמון בסיסי מול הבן שלי שהתגייס חדור מוטיבציה. איך אפשר לא להאמין לחייל שבא ומתלונן על מיחושים?", שואלת בראיון לאולפן ynet אמו של דודו, רות לגזיאל. "היו לו הרבה תלונות, וכשכל-כך לא האמינו לו הוא כנראה חשב שמשהו אצלו לא בסדר. זה פצע פתוח שיישאר פתוח לנצח. היינו משפחה שלמה, שמחה. היום אנחנו משפחה אחרת - החיים בצל האובדן ונסיבות האובדן הם קשים מנשוא".

דוד לגזיאל התגייס ביולי 2005 עם פרופיל 97, התנדב לחטיבת הצנחנים ושובץ לגדוד 101. לאורך חודשי האימונים והטירונות בשנתו הראשונה בצבא, התלונן כמה פעמים על הקאות, בחילות וחום גבוה. הוא פנה לחובש הפלוגתי ולצוות הרפואי של בסיס האימונים החטיבתי, ובאחד המקרים גם למרפאת ביקורופא בבאר שבע.

חבריו למחלקה של לגזיאל העידו כי מצבו היה כה רע עד שהם נאלצו להביא לו אוכל למיטה. "תלונותיו של החייל לא הובילו לטיפול וליחס רפואי הולם, גם לא לאחר שאיבד 17 ק"ג ממשקלו. ביוזמת אחותו, שנחרדה ממצבו הבריאותי של אחיה, במהלך חופשה הוא עשה בדיקת דם בבית חולים סורוקה, ואחריה אובחן בקיבתו גידול ממאיר שהוביל לשחרורו המיידי מהצבא ב-2006.

אחרי השחרור הגיש לגזיאל תביעה בדרישה שיכירו בו כנכה צה"ל. בחלוף כשנה, ביוני 2007, הכריעה אותו המחלה לאחר שעבר טיפולים קשים. הוריו לא ויתרו, ושנה לאחר שמשרד הביטחון דחה את התביעה הם הגישו ערעור לבית משפט השלום בבאר שבע, באמצעות עו"ד שלמה ציפורי. בחודש שעבר התקבלו טענות ההורים ולגזיאל הוכר כנכה צה"ל. אמו רות מקווה שההחלטה תכשיר את הדרך לכך שמשרד הביטחון יכיר בבנה כחלל צה"ל.

התלונות לא תועדו בתיק הרפואי

פסק הדין חושף התנהלות מזעזעת מצד גורמי הרפואה והפיקוד בחטיבת הצנחנים, שגובלת בטיוח. "התחקיר הפנימי שערך רופא הבסיס בעקבות המקרה היה מוטה באופן מובהק לטובת משרד הביטחון", כתבה השופטת רות בהט, שעמדה בראש ועדה שיפוטית שבה היה חבר פרופ' אברהם מרש. "הרופא בחר עם מי מחבריו למחלקה של לגזיאל לשוחח ועם מי לא, ולא חיווה דעתו על כישורי החובש הפלוגתי, עדות שהיא בבחינת מסקנה ואינה מבוססת על עובדות. איננו מקבלים כאמינה את הטענה של ביקורופא, לפיה ערכו למנוח ספירת דם, אפילו שלא הייתה הוראה מרופא".

דודו לגזיאל. התלונן ולא נענה

השופטים הזכירו כי תלונות על חום גוף גבוה מצד החייל לא הובילו להתייחסות, ותלונותיו אף לא תועדו בתיקו הרפואי. אמנם בית המשפט קבע כי צה"ל לא גרם למחלתו של לגזיאל, אך הטיפול של המערכת הצבאית תרם לתוצאות הקשות של המחלה.

מתוך פסק הדין: "באחד המקרים ראה מפקדו של דוד את מצבו ואת העובדה שהצהיב ולא הצליח לעמוד על רגליו, אך הוא ראה רופא רק אחרי חמישה ימים. כשדוד התעקש לצאת הביתה בגלל מצבו, לא אושר לו תחילה. רק לאחר שכנועים רבים, סחרחורות וטשטוש אושרה החופשה. המפקדים הגיבו באופן מזלזל לתופעות שראו, נתנו לו תחושה שאינם מאמינים לו. הם סירבו לשחררו ממסע של 32 ק"מ, שבמהלכו ישב על הקרקע והתחנן לא להמשיך, תחנונים שנעתרו רק בהתערבות המ"פ".

דודו לגזיאל. התחנונים נענו רק בהתערבות המ"פ

בית המשפט דחה את טענות הצבא שלפיהן דוד קיבל אישור מרופא להשתתף באימוני הצניחה, מאחר ש"בדיקות אלו אינן פיזיות כלל ואינן מקיפות". עוד הודגש כמה פעמים כי לחטיבת הצנחנים מתנדבים לוחמים שאינם ממהרים להתלונן על מצבם הרפואי בגלל המוטיבציה הגבוהה שלהם, ולכן היה על הגורמים הצבאיים להתייחס באופן ראוי לתלונותיו של דוד.

משרד הביטחון: שוקלים לערער

משרד הביטחון טען מנגד, באמצעות חוות דעת רפואית, כי בשל אופיו האלים של הסרטן, אבחון מוקדם לא היה אפשרי.

 החובש הפלוגתי טען להגנתו כי אחרי אחד המקרים שבהם דוד הקיא, הוא חשב שזה נגרם בגלל ריח רע בחדר האוכל של הבסיס.

תגובת משרד הביטחון: "מדובר בחייל שלצערנו חלה במחלה ממארת תוך כדי שירותו בצה"ל ונפטר לאחר מכן. קצין התגמולים סבר שאין קשר בין שירותו בצה"ל לבין המחלה, וכן שלא נפל כל פגם בטיפול הרפואי שניתן לו בצבא. ועדת הערעורים קיבלה את הערעור שהוגש בשמו על-ידי משפחתו. המדינה שוקלת להגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל משתתף בצער המשפחה. הנושא נידון בימים אלה בבית המשפט ולפיכך לא נוכל להתייחס לתוכן הטענות".

האם רות, אגב, לא מנעה מבנה הצעיר נתנאל להתגייס לצנחנים. "אין בלבי לגבי שלטונות הצבא", היא אומרת, "אבל אולי לא היינו מספיק ערים".

עו"ד שלמה ציפורי, המייצג את המשפחה, אמר: "מצער לשמוע שצה"ל ומערכת הביטחון במקום להפיק לקחים ולמנוע את המקרה הבא, עוד שוקלים לערער על ההחלטה. מישהו במערכת הבטחון צריך להפסיק את המאבק במשפחה השכולה, ולאפשר להם להתחיל בהליך השיקום עם האובדן".