לא תורה, לא שכרה - מסחרה
חוג מצומצם של רבנים מתמחה בלקיחת כספים. בשביל מה זקוק רב בישראל לעושר כה מופרז בשעה שחסידיו חיים בעוני מחפיר? זו דוגמה לרדיפת בצע
פרשיית הרב והניצב צריכה לזעזע אצלנו את אמות הספים, ולא משום שלא ממש הופתענו לגלות שמי שמופקד על הגנת החוק הוא למעשה פורע חוק. גם לא בשל המציאות הצורמת שרבנים שאמורים להיות אמונים על הפסוקים "ולא תיקח שוחד" ו"אל תונו איש את אחיו" נגועים אף הם בחשדות בדבר לקיחת שלמונים והשחתה. מה שאמור להטריד אותנו יותר מכול הוא תוצאות הסקר שמפרסם המגזין "פורבס" המדרג את הרבנים העשירים בישראל.
על אודות רבי יהודה הנשיא - הראשון שערך את התורה שבעל-פה למשנה סדורה וחתם את תקופת התנאים - מסופר במסכת כתובות בתלמוד שהיה כה עשיר (ממסחר אישי כמובן ולא מתרומות), עד שאפילו מפקח האורוות שלו היה עשיר יותר מהמלך הפרסי, שנודע ברבים בעוצמתו הכלכלית. עם זאת, בשעת פטירתו מן העולם זקף את עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר: "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותיי בתורה, ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה".
עוד בערוץ הדעות של ynet:
תפסיקו לחפש בוגדים / אבי דבוש
דברו איתם על המוות / יערית ריבק
רבי יהודה הנשיא היה מנהיג רוחני-דתי ובמקביל גם מנהיג מדיני-פוליטי. כנשיא ליהודי הארץ והתפוצות, היו לו קשרים קרובים מאוד עם שלטונות רומי, ולמרות היותו בעל הון ושררה, הוכיח מנהיגות וניצל את מעמדו לשיפור מצבם של היהודים בארץ ובגולה. צוואתו האחרונה אמורה לשמש הוראה לדורות - לרבנים והמנהיגים הרוחניים לדורותיהם, לבל יתעוורו אחר תאוות הבצע, קל וחומר שלא ייהנו מהממון ולא יעשו בו שימוש לרעה. לא קשה לנחש שמנהיגים רוחניים בדמותו של רבי יהודה הנשיא הם מציאות שפסה מזמן מן העולם. אישיות בעלת מאפיינים של הגינות, יושר וצנעה כמו זו עומדת כיום בסתירה לחוג מצומצם של רבנים שמתמחים בתורת "הקבלה" - תרתי משמע: מיומנותם מסתכמת בעיקר בקבלה שמשמעותה לקיחה.
על פי תוצאות הסקר במגזין "פורבס", מדורגים ברשימה במקומות הראשונים, הרבנים למשפחת אבוחצירא: הצעיר והעשיר מכולם - הרב פנחס אבוחצירא, בנו של הבאבא אלעזר שנרצח ב-2011, שהונו מוערך ב-1.3 מיליארד שקלים. דודו, הרב דוד חי אבוחצירא, שווה לפי ההערכות כ-750 מיליון שקלים. משתרכים אחריהם ברשימה האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, שהונו מוערך ב-350 מיליון שקל, והאדמו"ר מבעלז, הרב יששכר דב רוקח, שהונו מוערך בכ-180 מיליון שקל. אחרונים ברשימה המצלצלת הזו מדורגים הרב יעקב איפרגן (הרנטגן), והרב הנכבד שצובע את כותרות החדשות בימים אלו - הרב יאשיהו פינטו. כל אחד מהם, כמה עצוב, מוערך בשווי של עשרות מיליוני שקלים "בלבד".
בתי פאר במקום עזרה לעניים
השאלה העולה באופן אוטומטי היא מאיפה הכסף? אבל השאלה המתבקשת היא לשם מה כל הכסף הזה? בשביל מה, ריבון העולמים, זקוק רב בישראל לעושר כה מופרז? הלוא אין זה סוד שאלפי חסידיהם נאנקים, נאבקים ומנהלים מלחמת קיום יום-יומי וחלקם מגיע לפת לחם. במקום שידאגו למצבו האישי של כל חסיד ומעריץ שנלחם לגמור את החודש, ולא אחת גם נאלץ לשלם מכיסו הפרטי ולו כדי לזכות בברכת רבו או לראות את זיו פניו לדקות ספורות, הם בוחרים לשמש דוגמה לחמדנות ולרדיפת בצע.חשבו כמה מאות אם לא אלפי יתומים, אומללים ואביונים ניתן היה לסבסד עם הון עתק שכזה, כמה ישיבות ומוסדות תורה שנתונים כיום תחת מצור תקציבי ומחפשים פתרונות תמיכה בקצה העולם, יכלו בנקל להסתדר עם סכומי העתק הללו - מבלי שיזדקקו לחסדי הממשלה. את מישהו הטרידה פעם העובדה הזו? במקום זאת, אפקט העדר (גם החילוני) ממשיך לנהור לפתחיהם של רבנים מהזן הזה ומסייע להם להפוך לאייטם במגזין כלכלי.
בעת שתורה, חסידות וכסף משמשים בערבוביה לטובת בתי פאר, טיסות במחלקה ראשונה מסביב לעולם, חיי נוחות ועריכת אירועים גרנדיוזיים לאלפים, בשעה שזה בא בתוספת מנה גדושה של חילול ה', נדמה כי לא יימצא משפט הולם יותר מלסכם ולומר - לא תורה היא ולא שכרה, אלא מסחרה.
הכותב הוא עיתונאי במגזר החרדי
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
