איך מימנו הנאצים את המלחמה? בכסף דמיוני

במשך כל חייו עבד גדול סופרי גרמניה, יוהאן וולפגנג פון גיתה, על המחזה שלו "פאוסט". לא זה המקום לפרוש את כל עלילת המחזה. די לנו בקטעים קצרים מהחלק השני.

לטורים נוספים של אושי שהם קראוס

• הנאצים השתמשו בתיאוריות כלכליות שפיתחו יהודים
• רוע לצד חדשנות: הנס הכלכלי של היטלר
• מה חשב המורה של היטלר על קפיטליזם?
  

אני מתחיל מגיתה (Goethe) בעקבות מאמרו המרתק של גווידו פרפארטה (Preparata) מאוניברסיטת וושינגטון בטאקומה. המאמר נקרא: "כספו של היטלר", וכן בספרו של פרפארטה "Conjuring Hitler".

פרפארטה משתמש במחזה הידוע כדי לתאר את המהלך המבריק-מניפולטיבי ואפילו שטני של אחד מגיבורי המאמץ המלחמתי הנאצי, הלא הוא נשיא הבנק הגרמני המרכזי, הקוסם, היאלמר שאכט. (Hjalmar Schacht).

בעקבות שאכט אנחנו קושרים את קצוות החוטים שפיזרתי בשלושת הטורים האחרונים ועיקרם: שימוש מוניטארי (של כלכלת כסף) בתפישה חדשה יחסית שנקראה בשם קארטליזם, כדי לייצר מרחב מחיה לאומה הגרמנית באמצעות מלחמת שמד. זהו הנס הכלכלי הנאצי.

פאוסט והקיסר

נתחיל במחזה של גיתה. הקיסר עני. הוא זקוק לכסף. אבל כסף אמיתי הרי עשוי זהב. ולקיסר אין כלום במרתפים שלו. אבל אז מגיע לאולם המלכות מלא היאוש השטן; מפיסטופלס, ויש לו רעיון מבריק. כסף נייר. שטרות.

שים לב, הוא אומר לקיסר. מה עושים אנשים במצוקה עם הרכוש שלהם? קוברים אותו באדמה, הוא עונה. ולמי שייכת האדמה? לקיסר כמובן. מעולה, הקיסר צוהל. אני עשיר. יש לי זהב. רק תגיד מר מפיסטופלס, איך אני מוצא את הזהב?

שאלה יפה. והתשובה? הקיסר ירום הודו, אתה לא צריך למצוא את הזהב. כולנו יודעים שהוא קיים. כולנו מסכימים שהוא קבור באדמה. כל שעליך לעשות הוא להדפיס שטרות נייר. כל שטר יהווה התחייבות שלך לתת את הערך הנקוב עליו בזהב. תתחיל לעבוד עם השטרות האלה, כך מציע השטן.

אבל מה יקרה אם יבקשו ממני את הזהב? "יהיה בסדר", יגיד השטן לקיסר. נסתדר. אולי, למשל, נצא למלחמה ונכבוש מדינות. אולי נבזוז אוצרות. אולי נצליח לשכנע את בנקאי הצמרת של גרמניה שיושבים על הון עצום, להלוות אותו. מי יודע?

היאלמר שאכט

ב-1934 מתמנה היאלמר שאכט על ידי היטלר למעין דיקטטור כלכלי של גרמניה. היטלר מזמן אותו ומבקש לברר אם שאכט יוכל להשיג לו את הכסף לו הוא זקוק כדי לשקם את הכלכלה ובמיוחד להלחם באבטלה.

התשובה של שאכט חיובית. אין בעיה הוא אומר להיטלר. והוא יודע למה מצפים ממנו. הוא זה שצריך לארגן את הדחיפה הראשונה שתתניע את הכלכלה התקועה. היטלר ממנה את שאכט לנשיא הבנק המרכזי, לשר הכלכלה ולאחראי על מימון החימוש.

שאכט צריך עכשיו לייצר מימון ראשוני אדיר שיאפשר עבודה יזומה. הנה, יש לנו שמונה מליון מובטלים במדינה. יש בתי חרושת ואפילו יש חומרי גלם (נניח). אבל איך מזיזים את המערכת הזאת?

אמנם שאכט יודע: יש לא מעט הון אמיתי במרתפי הבנקים הגדולים של גרמניה, אבל הם לא מוכנים להסתכן ולהלוות אותו. הם לא יכניסו אותו פנימה לתוך כלי שיט טובע. ובכן, אומר שאכט, אני אארגן את הדחיפה הראשונה.

לכאן מגיעה הגישה הקרטליסטית לייצור כסף כרטיסיות, שעליה דיברנו בטורים הקודמים. שאכט ימציא כסף. הוא ידפיס אותו וישלם בו. אבל גם זה בעייתי ומשתי סיבות. נניח שהפועלים יבינו שמשלמים להם בסתם נייר, סביר שלא יסכימו לעבוד. ודבר נוסף, עקב תקנות מתקופת האינפלציה, הדפסה היא לא דבר פשוט מבחינה חוקית.

וכאן מתחילים הטריקים של שאכט. הבנק המרכזי בראשותו "מלווה" "כסף" למדינה. זהו הכסף של מפיסטופלס. כסף הנייר שמתבסס באופן הכי עקיף על מחסני הכסף המדומיינים של הבנקים. האם הבנקים הלוו אותו למדינה? לא.

המדינה לא ממש יודעת איפה הוא ואיך להגיע אליו. אבל כמו בסיפור של גיתה, גם מפיסטופלס וגם הקיסר יודעים "שברור שיש זהב איפשהו". אז הנה, הבנק הלווה כסף למדינה.

המדינה בתורה מלווה אותו למחוזות ולעיריות השונות באמצעות שורה של מוסדות קש כאילו רשמיים שנשאו שמות כמו "הבנק לעבודות ציבוריות", "בנק הבניה והאדמה הגרמני" או "הבנק לתחבורה". והמוסדות האלה מנפיקים שטרות מיוחדים שאיתם אפשר לשלם לקבלנים שיבנו אוטוסטרדות.

העיריות שהיו אחראיות על יזום העבודות הציבוריות שילמו לקבלנים באמצעות "שטרות עבודה" כאלה. השטרות הופקדו על ידי הקבלנים או על ידי הפועלים בבנקים הרגילים ונפדו בכסף מזומן.

והנה. אנשים עובדים. הם מקבלים משכורות. הם קונים ב"כסף". הכל מתחיל לזוז. והנה, גם הבנקים הסרבנים שמחזיקים אוצרות אמיתיים מתחילים להציץ החוצה.

חימוש

כל זה לא מספיק לשאכט. הוא יודע בדיוק מה רוצה ממנו היטלר בהמשך. יש מלחמה בפתח. וגרמניה צריכה נשק. אבל גם כאן יש בעיה. לפי התנאים של חוזה ורסאי, אותו חוזה שנכפה על גרמניה כשהפסידה במלחמת העולם הראשונה, אסור לה לייצר נשק. דבר נוסף. פשוט וקטן. אין כסף.

וכאן מפעיל שאכט את אותו הטריק. הוא מספר עליו בפירוט בספרו האוטוביוגרפי "קסם הכסף"; "The Magic of Money". (הספר הזה עולה כמעט 1,000 שקלים, אבל באתר scribid אפשר לקרוא אותו תמורת דמי מנוי זעומים).

הוא מזמן אליו את חבריו הטובים, אילי תעשיית המתכת והנשק של גרמניה. הוא מזמין בין היתר את הר סימנס (יש לכם מוצרים שלו בבתים שלכם, אני בטוח) ואת הר קרופ פון בוהלן אונד האלבך, גדול יצרני הנשק.

הוא מציע להם עסקה יפה. שימו לב, הוא אומר להם, אתם הולכים לעשות קופות ענק בעתיד. אנחנו מתחילים להתחמש. תהיה לכם עבודה. יהיו לכם רווחים יפים. אבל צריך לעשות את זה בשכל. ובשקט.

והנה, ארבע אדונים, ברוני הפלדה והנשק מקימים חברה; "החברה למחקר מתכות". לחברה הון עצמי של מיליון מארק בלבד, אבל, ראו איזה פלא, היא מקבלת מספקים של תעשיית הנשק שטרות בערכים של מיליארדי מארקים. השטרות האלה נקראים שטרות MEFO, ראשי התיבות של שם החברה. ומאחורי הקלעים עומד מאחורי השטרות האלה היאלמר שאכט והבנק המרכזי. והנה יצרנו כסף יש מאין.

ד"ר אושי שהם-קראוס , פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. הנה רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו 'קצה הקרחון על חברה וכלכלה' יום רביעי לאחר חדשות 12 ברשת א' של קול ישראל