שתף קטע נבחר

צילום: טל שחר

שולמית אלוני הלכה לעולמה והיא בת 85

כלת פרס ישראל, חברת הכנסת ושרת החינוך לשעבר שולמית אלוני נפטרה הבוקר בגיל 85 בקרב בני משפחתה. אלוני הייתה פעילה למען זכויות אדם ונגד כפייה דתית, ומייסדת מפלגת מרצ. תובא למנוחות ביום א' בכפר שמריהו

שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני הלכה הבוקר (יום ו') לעולמה והיא בת 85. בהודעה שפרסמה מפלגת מרצ נמסר כי אלוני "נפטרה הבוקר בקרב משפחתה ובשיבה טובה". היא תובא למנוחות ביום ראשון ב-16:00 בבית העלמין בכפר שמריהו.

 

 

שולמית אלוני. מהפלמ"ח לשולחן הממשלה (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
שולמית אלוני. מהפלמ"ח לשולחן הממשלה(צילום: ירון ברנר)

נבחרה לראשונה לכנסת השישית (צילום: דוד רובינגר) (צילום: דוד רובינגר)
נבחרה לראשונה לכנסת השישית(צילום: דוד רובינגר)

עם יצחק רבין. שתי קדנציות משותפות (צילום: צביקה טישלר) (צילום: צביקה טישלר)
עם יצחק רבין. שתי קדנציות משותפות(צילום: צביקה טישלר)

אלוני, כלת פרס ישראל, הותירה אחריה שלושה בנים. דרור אלוני - איש חינוך המכהן כראש מועצת כפר שמריהו, פרופ' נמרוד אלוני ואיש הקולנוע אודי אלוני.

היא הייתה השרה השנייה בתולדות ממשלת ישראל - אחרי גולדה מאיר - כשכיהנה כמה חודשים כשרה בלי תיק בממשלת רבין הראשונה אחרי מלחמת יום הכיפורים.

 

הבן דרור סיפר שאמו הלכה לעולמה בשנתה: "יש הרגשה של אובדן של מנהיגה שתרמה במשך עשרות שנים לחברה בישראל ולעיצוב אופייה הדמוקרטי של המדינה. תרומתה העיקרית של אמא הייתה בתחום זכויות האזרח, החינוך והתרבות".

 

שולמית אלוני נולדה בתל אביב להורים שעלו מפולין. בנערותה היתה חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר", לחמה בפלמ"ח ועם הקמת המדינה התגייסה לצה"ל. בשנות ה-50 היתה פעילה בחוג הצעירים של מפא"י, עסקה בחינוך ולמדה משפטים. בשנות ה-60 התפרסמה בתכנית הרדיו שלה "מחוץ לשעות הקבלה" שעסקה בזכויות הפרט והתנהלותו מול הבירוקרטיה.

 

ב-1965 נבחרה לכנסת השישית ברשימת המערך. בלטה בכהונה זו כפעילה למען זכויות האזרח, למניעת כפייה דתית ולזירוז חקיקת חוקי יסוד. בבחירות לכנסת השמינית פרשה ממפלגת העבודה והקימה את תנועת רצ, שזכתה בשלושה מנדטים. היא כיהנה כשרה בלי תיק בממשלת יצחק רבין. באוקטובר 1974 התפטרה בעקבות הצטרפותה של סיעת המפד"ל לקואליציה.

אלוני במהלך מחאת קיץ 2011 (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
אלוני במהלך מחאת קיץ 2011(צילום: ירון ברנר)

עם שמעון פרס בכנסת (צילום: זום 77) (צילום: זום 77)
עם שמעון פרס בכנסת(צילום: זום 77)

מחלוצות  העיסוק בזכויות הפרט (צילום: אורי אקרמן) (צילום: אורי אקרמן)
מחלוצות העיסוק בזכויות הפרט(צילום: אורי אקרמן)

נחרצת, חדה, מצליפה - שולמית אלוני:

 

בבחירות 1984 גדלה סיעת רצ לחמישה מנדטים, עם הצטרפותם של חברי תנועת "שלום עכשיו" - רן כהן ומאוחר יותר יוסי שריד ומרדכי

וירשובסקי. ב-1991 התאחדה רצ עם שינוי ומפ"ם והוקמה תנועת מרצ. בבחירות 1992 זכתה מרצ ב-12 מנדטים ואלוני, שעמדה בראשה, התמנתה לשרת החינוך בממשלתו של יצחק רבין.

 

כפייה דתית, זכויות אדם

התבטאויותיה החריפות נגד השותפים החרדים בממשלה עוררו זעם רב. בעקבות אולטימטום של מפלגת ש"ס נאלצה אלוני להתפטר מתפקידה ועברה לכהן כשרה הממונה על משרד התקשורת ועל משרד המדע והאמנויות. בתקופה זו נתגלעו חילוקי דעות בהנהגת מרצ וב-1996 פרשה מהחיים הפוליטיים לאחר שיוסי שריד, חבר הסיעה, הודיע כי בכוונתו להתמודד נגדה על ראשות המפלגה.

 

אלוני היתה מחלוצות העיסוק בזכויות הפרט בארץ ובקידום חקיקת חוקי יסוד. במהלך חייה הפוליטים סייעה רבות להקמת מעונות לנשים מוכות, פעלה נגד כפייה דתית וערכה חוזי נישואין לזוגות שלא יכלו או לא רצו להתחתן במעמד רב אורתודוכסי, והיתה בין מייסדי המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון. בשנת 2000 נבחרה לכלת פרס ישראל על מפעל חיים - בחירה שלוותה בהתנגדות בעיקר בקרב החוגים הדתיים.

אלוני ז"ל. כלת פרס ישראל בשנת 2000 (צילום: אלי אלגרט) (צילום: אלי אלגרט)
אלוני ז"ל. כלת פרס ישראל בשנת 2000(צילום: אלי אלגרט)

 (צילום: אסי כהן) (צילום: אסי כהן)
(צילום: אסי כהן)

שולמית אלוני. 2014-1928 (צילום: טל שחר) (צילום: טל שחר)
שולמית אלוני. 2014-1928(צילום: טל שחר)

באוקטובר אותה שנה פרצה האינתיפאדה השנייה. אלוני כתבה מאמר שבו קוננה על הרגש הציבורי שהביע זעם על ערביי ישראל: "ממש הפתעה. שנים אנו משפילים אותם, מנשלים אותם, שוללים את זכויותיהם, לוקחים את אדמתם מכח חוקים אנטי-דמוקרטים ומונעים מהם לבנות בתים לבניהם ולבנותיהם,

ואת שהם בונים אנו הורסים. הם קיימים ולא קיימים. ועכשיו, כשהם מתפרצים אנו רואים בהם כפויי טובה. הם מאיימים עלינו, איזו חרפה". 

 

אלוני פרסמה ספרים ומאמרים והיתה בעלת טור אישי בעיתון "ידיעות אחרונות" ובשבועון "לאשה". לאחר פרישתה מהחיים הפוליטיים הממוסדים המשיכה להרצות באקדמיה בנושאי זכויות האדם וקשרי פוליטיקה-חקיקה. כמו כן המשיכה לכתוב ולפעול בתנועות מחאה נגד השליטה הישראלית בשטחי יש"ע ולמען פשרה טריטוריאלית.

 

"הצדקנות היהודית כל-כך מובנית בתוכנו, עד שלעולם איננו מוכנים ליטול קורה מבין עינינו", כתבה במאמר ב-ynet. "פשוט לא יכול להיות שהיהודים, שהינם הקורבן האולטימטיבי, יעשו רע. ובכל זאת, מדינת ישראל מבצעת אפרטהייד מובהק ואף אלים בשטחי הגדה המערבית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית הילידית". עד סוף ימיה האמינה כי השליטה בעם אחר רעה לישראל ומייצרת מורסה שתתפוצץ בפרצופנו שוב ושוב.

 

היא התייחסה לאפשרות מותה שלה בביטול. ב-1985, זמן קצר לאחר שאושפזה בשל אירוע לב במהלך משחק טניס, אמרה בראיון ל"ידיעות אחרונות": "אם היו לי מחשבות על אלוהים? לא. לא היתה שום דתיות. הרגשתי, הנה המחשבה מפסיקה לעבוד. אני אישה של מלאכת יד. אני אורגת ורוקמת. וההרגשה היא שנגמר לך החוט. באותם רגעים, חשבתי, מה היית רוצה לעשות, מה חשוב לעשות. אם מה שעשית, עשית נכון".

 

בראיון ל-ynet לרגל יום הולדתה ה-81, לפני קצת יותר מארבע שנים, דיברה אלוני על מצב המדינה: "קשה לי להגיד שיש לי מילה טובה על המדינה היום. אנחנו מצויים במצוקה גדולה מבחינת המוסר החברתי ומבחינת סדרי השלטון והמשפט שלנו". היא מתחה ביקורת על ימין ועל שמאל: "לימין יש שתי ידיים שמאליות, אבל השמאל בכלל לא קיים".

 

Read this article in English

 

 

בהכנת הידיעה השתתף רענן בן צור
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: טל שחר
שולמית אלוני
צילום: טל שחר
מומלצים