מרדף הרווקות: חיפוש מתמיד אחר מה שאין
היום המחשבה הזאת שיש משהו בחוץ שיכול לעבוד טוב יותר לא עוזבת אותנו, אז אנחנו ממשיכים לחפש, מעלים קריטריונים, וגם כשאנחנו כבר מוצאים את הדבר האמיתי - אנחנו לא מצליחים להשתחרר מהמחשבה שאולי יש איפשהו בחוץ משהו טוב יותר
נסי לדמיין את הסיטואציה הבאה: את יוצאת לדייט עם מישהו, רווק מבוקש, כנראה מצליח, בטח גם נראה טוב, ומגלה שהוא נפגש באותו שבוע עם עשרות בנות, מתוכן הוא מחליט את מי להעביר לשלב הבא וכך הוא ממשיך לצמצם את המבחר, עד שבפגישה החמישית או השישית הוא בוחר את האחת שנראית לו המתאימה ביותר. סביר להניח שבשלב הזה היית שופכת עליו את כוס הקאווה שהזמנת, חוזרת לאוטו ומתקשרת לחברה שתמיד מוכנה לפתוח בשיחה על הנושא "גברים הם כאלה דפוקים".
עוד בנושא:
זהו עולם העבודה של היום. עשרות מועמדים לכל משרה, ראיונות על גבי ראיונות, שלב ועוד שלב בו צריך להרשים, להקסים, לצייר את התמונה הכי יפה שאפשר ולקוות שמישהו יראה איתך עתיד. העולם של היום חשף אותנו לכל המידע שנרצה להשיג, אנחנו יכולים בפרסום אחד בפייסבוק להגיע למאות אנשים, לקבל עשרת הצעות עבודה, עשרות הודעות חיזור.
פעם היינו מגיעים לאחד, רואים שזה נחמד ומנסים. "מה שיהיה-יהיה". לרוב זה היה עובד ולפעמים לא, ובמקרה הכי גרוע היינו ממשיכים הלאה. אבל היום המחשבה הזאת שיש משהו בחוץ שיכול לעבוד טוב יותר לא עוזבת אותנו, אז אנחנו ממשיכים לחפש, משכללים את החיפוש, מעלים קריטריונים, וגם כשאנחנו כבר מוצאים את הדבר האמיתי - אנחנו לא מצליחים להשתחרר מהמחשבה שאולי יש איפשהו בחוץ משהו אמיתי יותר, טוב יותר.
כשהדרך הופכת לחלק מהמטרה
אז אנחנו מתערבים בגורל, לא נותנים לכל מפגש מקרי או הזדמנות שנקרתה בדרכנו להשלות אותנו. אנחנו הרי יותר חכמים מזה, אנחנו נכנסים למחשב ומחפשים וקוראים ובודקים עד שאנחנו מוצאים בהם את הפגם. ואז, או אז, אנחנו ממשיכים לחפש אחר היעד הבא.
החיפוש הוא כבר לא כלי, הוא עוד שלב, הדרך היא כבר חלק מהמטרה, היא התארכה כל כך, השתכללה כל כך עד שאנחנו לא מצליחים לפעמים להחליט איפה היא מסתיימת, אז אנחנו ממשיכים ללכת בה כי אולי בהמשך הדרך מחכה לנו משהו טוב יותר.
והבעיה היא שהחיים הם דלתות מסתובבות, לעולם לא נדע מה הפסדנו בדרך ולעולם לא נדע כמה הרווחנו כשהחלטנו להמשיך ללכת. ולחלקנו זה הדבר הכי טוב שקרה וחלקנו ניפול בין כסאות השיטה. אני לא מאמינה גדולה בגורל, גם לא מתרפקת על העולם הנוסטלגי שהיה פה לפני גוגל ופייסבוק, אני רק תוהה לפעמים מה היה קורה אם.. וכנראה שלעולם לא אדע.
רווקים ורווקות ניתן להכיר גם בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
