קורבן במלחמת גברים. הטרגדיה של הסוריות
"האביב הערבי" העניק לנשים הזדמנות לפרוץ את מעגל הדיכוי ולהילחם על זכויותיהן, אלא שכיום רבות מהן חוששות לחיות תחת משטר הארגונים האיסלאמיים. כישלון מחאתן הוא סמל לכישלון המהפכה הסורית כולה
נשים רעולות פנים הגיעו למחסום באלרקה שבצפון סוריה. לוחמים מארגון "דאעש" (המדינה האיסלאמית של עיראק וסוריה) לא ערכו בדיקה על גופן בשל האיסור הדתי לעשות זאת. כעבור דקות הופתעו אנשי אל-קאעידה כשהנשים פתחו באש לעברם. בעקבות המקרה החליט הארגון, החולש כיום על רוב אזורי המורדים בצפון סוריה, להקים לראשונה יחידת ג'יהאדיסטיות לוחמות.
"ערבית מדוברת" - מאמרים אחרונים:
בין סוריה לז'נבה. כישלון הוועידה ידוע מרואש
סמים וחלומות על גן עדן. אל-קאעידה בסוריה
מפת ערב בדרך לחלוקה מחדש? השנה שתהיה
הפך למגן החילונים. מהפכת 2013 של אסד
היחידה המופקדת על מחסומים נקראת "גדוד אל-חנסאא". שם הגדוד לא נבחר במקרה כלל. אל-חנסאא הייתה משוררת וצדקת מוסלמית מתקופת הנביא מוחמד (המאה השביעית לספירה) שחיברה שירי קינה ללוחמי הג'יהאד ושכלה ארבעה בנים במלחמה נגד הפרסים. כאשר מתו בניה נמנעה מלבכות והכריזה: "אני גאה במותם כשהידים, מי ייתן ואצטרף אליהם לגן העדן".
מתנדבות ב"צבא סוריה החופשי"
אולם במציאות נשות סוריה אינן גיבורות גאות המקריבות את פרי בטנן בשמחה למען האומה המוסלמית, אלא קורבן להתעללות ממושכת, למאסרים, לעינויים, לאונס ולרציחות אכזריות. עד כמה קשה תמונת המצב של נשות סוריה?
מנוצלות בצבא, מדוכאות בבית
"האביב הערבי" שפרץ בסוריה במרס 2011 העניק לנשים הזדמנות לפרוץ את מעגל הדיכוי ולהילחם על זכויותיהן בחברה.
בשנות שלטונו של חאפז אסד נראו בטלוויזיה הסורית חיילות בצבא עומדות בשלשות, אוחזות נחשים בידיהן ונושכות אותן ללא חת. מפגן האומץ המגוחך הסתיר את האמת על מעמדה האמיתי של האישה הסורית, את ניצולה בצבא ודיכויה בתוך המשפחה. נושא תפקיד האישה במהפכה הסורית כמעט ולא נחקר. פרופסור פרומה זקס מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה נשאה הרצאה מרתקת בנושא זה במכון ואן ליר.
לטענתה, תחת משטר משפחת אסד חלה עלייה מסוימת במעמד האישה, דבר שבא לידי ביטוי במספרן הגבוה יחסית של חברות פרלמנט (כ-12 אחוזים) והיות חצי מהסטודנטים בראשית שנות האלפיים נשים. עליית מעמדן קשור לאידיאולוגיה הסוציאליסטית חילונית של המשטר. בות'ינה שעבאן, יועצת התקשורת של הנשיא בשאר אסד, היא דוגמה מובהקת ליכולתה של האישה להתקדם במפלגת הבעת' השלטת.
לפי זקס, מחאת הנשים הייתה על-עדתית ופטריוטית באופייה, והשתתפו בה בנות כל העדות, כולל נשים מהעדה העלווית. הן קראו להקים בסוריה משטר צודק ודמוקרטי שבו יכובדו זכויות האדם בכלל והאישה בפרט. בתעמולת הנשים מופיעה אשת הנשיא אסמה אסד כפושעת מלחמה בדיוק כמו בעלה, שכן היא נותנת לו גיבוי מלא למעשיו ונושאת כמוהו באחריות להרג כ-130 אלף אזרחים סורים.
מגויסות לג'יהאד, עוברות התעללות מינית
מנגנון הגיוס של ארגוני הג'יהאד בסוריה כולל גברים ונשים כאחד. בשנת 2012 הופצה פתווה אנונימית בדבר "ג'יהאד א-נכאח", כלומר פסק הלכה הקורא לנשים מוסלמיות לצאת לסוריה על מנת לעודד את לוחמי הג'יהאד במלחמתם נגד "הכופרים". ההיענות המפתיעה לתעמולה זו בלטה בעיקר בתוניסיה, עד כדי כך שהצריכה התערבות של השלטונות על מנת לעצור את התופעה. נשים עברו שטיפת מוח לפיה עליהן לענג את הג'יהאדיסטים למען האומה המוסלמית. בפועל עברו נשים אלה התעללות מינית, או במקרה הפחות גרוע, נישאו לפעילים בארגוני הג'יהאד. נשים אלה נקראות "מוהאג'יראת" (מהגרות בשם הדת) והן מגויסות כיום גם למלחמה בעיקר כשומרות במחסומים.
לפי ראיונות שהעניקו מנהיגים ב"דאעש", לוחמות אל-קאעידה הן בחלקן הגדול ממוצא צ'צ'ני, אולם ביניהן יש גם נשים מצפון אפריקה, תימן ואפגניסטן. יש ביניהן רווקות צעירות וגם נשים נשואות בעלות משפחה במחנות הארגון בסוריה. יש להניח כי הבחורות, חלקן אף קטינות, מהוות כוח משיכה לצעירים המעוניינים להצטרף למלחמה בסוריה לצד המורדים האיסלאמיים. בשל העובדה שרובן אינן סוריות, הן מתקשרות בשפה הערבית הספרותית ולא בלהג המקומי. ניתן לשער כי רשת הגיוס הג'יהאדיסטית קשורה במידה מסוימת לתופעת "האלמנות השחורות" המגויסות לפעולות התאבדות. חלק מאותן נשים נוקמות את דם בעליהן שחוסלו על-ידי הצבא הרוסי בצ'צ'ניה או האמריקני באפגניסטן.
פתיחות רבה יותר לשילוב נשים אצל הכורדים
בין הצדדים הלוחמים דווקא הכורדים השכילו לשלב את הנשים בצבא ולתת להן הכשרה צבאית מלאה. המיליציה הכורדית הפועלת בצפון סוריה מגויסת לשמירה על האוטונומיה הכורדית שנוצרה בפועל בצפון המדינה מפני איומי כוחות המשטר וארגונים איסלאמיסטיים גם יחד. כל הלוחמים, נשים וגברים, זוכים לאימון על ידי אחיהם הכורדים בעיראק. אופיים המתון של המוסלמים הכורדים מאפשר פתיחות בנושא שיתוף הנשים בצבא ולחימתן לצד הגברים.
לפי דווחים שונים, מצב הנשים הסוריות במחנות הפליטים גרוע למדי. מצבן הכלכלי והנפשי הקשה גורם לרבות מהן להידרדר לזנות. בירדן גויסו רופאים ועובדים סוציאלים לטפל באלפי מקרים של נשים הסובלות מטראומות קשות של אונס, הפלות, עינויים במאסר ואובדן של ילדיהן ובעליהן.
אם בראשית המהפכה שאפו הנשים להצטרף למחאה נגד המשטר, המצב כיום השתנה בתכלית. נשים רבות הביעו בפומבי בתקשורת את חששם לחיות תחת משטר הארגונים האיסלאמיים, בעיקר ג'בהת א-נוסרה ו"דאעש", המקיימים ועדות שריעה ומשליטים משטר כפייה אלים נגד נשים. לפי דיווחים שונים, אונס נשים הפך לכלי במלחמה בין פלגי המורדים ובין המורדים למשטר. בשנה האחרונה הפכו אזורי השליטה של צבא המשטר לרע במיעוטו, שכן חיי האישה נסבלים יותר תחת המשטר החילוני ואפילו הדיכוי הישן של אסד עדיף על פני זה של כנופיות אל-קאעידה, "צבא סוריה החופשי" והחזית האיסלאמית.
תפקידם של בריוני המשטר הסורי, ה"שביחה", לפגוע בנשים בלט בשנתיים הראשונות של המהפכה. הוא הצטמצם מרגע שהיא הפכה למלחמה חמושה והנשים כמעט נעלמו מהרחובות. אולם עדיין מספרן של הנשים הכלואות בבתי הסוהר של המשטר מוערך בכמה אלפים. כעת מרוכזים מאמצי השביחה בנשים המנסות להבריח מזון ונשק למורדים.
נשות סוריה וילדיהן הן הקורבן של המלחמה שמנהלים הגברים בארצם. הברירה הקשה שלהן היא בין חיי אומללות כפליטים, דיכוי תחת המורדים האיסלאמיסטים או חיים תחת שליטת צבא המשטר. יש להניח כי המשטר הסורי ינסה לרסן את פעילות "השביחה" על מנת להוסיף ממד נוסף לתעמולה למען אסד: נשיא סוריה אינו רק מעניק המחסה למיעוטים, העלווים השיעים הדרוזים והנוצרים, מגנם של החילוניים מכל העדות נגד הטרור האיסלאמי, אלא גם תקוותן היחידה של הנשים הסוריות. כישלון מחאת הנשים הוא אחד הסמלים הבולטים לכישלונה של המהפכה הסורית כולה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
