לא האמנתי שבעמותה אמצא את בעלי לעתיד
לקארמה יש דרך מאד נחמדה להחזיר על המעשים שלנו. לעיתים זה לרע, אך כשאנחנו עושים מעשים טובים - היו בטוחים שנזכה לטוב גם בחזרה. פגשנו שישה רווקים לשעבר שמצאו את אהבת חייהם בעמותה בה בחרו להתנדב
דג זהב יקר, אם אי פעם תחליט לעלות בחכתי ולהעניק לי שלוש משאלות אני מודיעה לך חד וחלק, אני רוצה רק משאלה אחת בבקשה. אני רוצה לקום כל יום בתדר של אהבה. להיות במקום בו התחושות שיציפו אותי יהיו חמימות, חמלה, שמחה ואכפתיות. מקום בו כשאני מעניקה ונותנת לאחר אני מתמלאת ולא מתרוקנת.
עוד בנושא:
למה לכם בליינד דייט, עדיף להתנדב ביחד
ולנטיין בעולם: איפה יעדיפו סקס על מתנות?
3 סיפורי אהבה שהצליחו כנגד כל הסיכויים
לכל הסיפורים החמים - כנסו לפייסבוק של ynet
לרגל הולנטיין, שהוא בעיניי רק עוד סיבה למסיבת אהבה, ליקטתי עבורכם פרחים בדמות אדם המפיצים בכל יום את ריחם ללא תמורה, ועל הדרך נחשו מה? זכו וגם מצאו אהבה.
אתגרים של החיים
עדי שולמן (33) עוסקת בשיווק באינטרנט, וגיא בן דור (30) מתמחה במשרד עו"ד ומאמן ריצה והליכה לאנשים בעלי מוגבלויות, הכירו במהלך התנדבותם בעמותת "אתגרים", עמותה בה חברים נכי צה"ל, נכים אזרחיים ואנשי שיקום.
עדי משתפת: "לפני שלוש וחצי שנים רציתי להתחיל להתנדב באיזושהי עמותה, וחברה סיפרה לי על קבוצת הריצה לאנשים עם מוגבלויות. החלטתי לנסות, ומהפעם הראשונה שרגלי דרכה ב'אתגרים' התאהבתי באנשים, בקבוצה ומאז אני שם".
גם הצטרפותו של גיא היתה מקרית, אבל לגמרי מיוחדת. לדברי גיא: "החלטתי להיענות למודעה באינטרנט שראיתי במקרה אודות בחור עיוור שחיפש מישהו לרוץ איתו. היה בזה משהו מאוד שובה לב, ייחודי ומרתק, וזו הייתה הזדמנות נהדרת לעשות משהו מאתגר ובלתי שגרתי, ולשלב את האהבה לספורט עם עשייה למען אחרים.
במסגרת התנדבותם, עדי וגיא רצים עם אנשים בעלי מוגבלויות: עיוורים ,לקויי למידה, חרשים ואוטיסטים. "בהתחלה", משתף גיא, "עסקתי בליווי בהתנדבות של רץ עיוור בריצות מרתון, וכיום אני מלווה גם אנשים אחרים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים בריצה והליכה. במקביל אני גם מאמן קבוצות ריצה והליכה המשלבות אנשים עם מוגבלויות ומתנדבים שמלווים אותם במהלך האימונים".
איך משתלבת ההתנדבות עם חיים כל כך פעילים ועסוקים?
עדי: "זה מאוד קל כשמחליטים למקם את ההתנדבות גבוה בסדר העדיפויות בחיים. אני עובדת חברת הייטק, ונכון שזאת עבודה של שעות ארוכות ועומס, אבל יש לי חוק ברזל והוא: לצאת לאימון השבועי שלי, כי אני יודעת שיש שם אנשים שצריכים את עזרתי, וזה שווה כל מאמץ מבחינתי.
"לפעמים ההתנדבות באה על חשבון זמן פנוי בסופי שבוע, אבל עד עכשיו הוכחתי לעצמי שאם באמת רוצים - מוצאים זמן להכל". "זה נכון לגמרי גם לגביי", מוסיף גיא, "וחוץ מזה, יש פה הנאה גדולה שאני מפיק מהפעילות שלי, מה שגורם לי להמשיך ולהשקיע בזה את הזמן".
עדי וגיא הכירו לפני שלוש וחצי שנים. לדברי עדי, עד היום לא ברור מי התחיל עם מי. "הכול התחיל כשהצטרפתי כמתנדבת לקבוצת ריצה שגיא אימן, ולפני שנתיים וחצי פתחתי אתר היכרויות לאנשים שאוהבים ספורט. להפתעתי, גיא ביקש להצטרף. כששאלתי אותו ממתי הוא רווק, הוא ענה שהוא רווק מזה כמה חודשים. מיד באותו שבוע יצאנו לדייט הראשון". גיא מחייך ומוסיף: "והנה, עברו שנתיים. לפני שלושה חודשים התחתנו, אז למי אכפת מי התחיל עם מי".
במסגרת ההתנדבות שלהם חוו גיא ועדי רגעים מרגשים ומלאי סיפוק. כשבקשתי מהם לשתף רגע אחד כזה, עדי נזכרה ברגע אחד שהיה מאוד משמעותי עבורה: "רגע אחד כזה היה במרוץ הלילה של נייקי לפני שנתיים, בו רצתי עם שמוליק, בחור עיוור, שהתקשה להמשיך במרוץ. כשהגיע לקילומטר השמיני, רצתי לידו וניסיתי לדרבן אותו. כשעברנו מתחת לגשר רוקח התחלנו, המתנדבים, לסחוף את הקהל ולעודד את שמוליק. כשהוא שמע את הקהל הוא קיבל הרבה מאד כוח והתחיל להגביר קצב עם חיוך ענק, עד שחצינו את קו הסיום. שמוליק סיים את המרוץ כמו גדול ואני לא הפסקתי לבכות".
עוד אירוע מכונן שכזה חווה גיא כשפגש בקבוצה בחור הלוקה בשיתוק מוחין: "הבחור ישב כבר כמה שנים על כיסא גלגלים ממונע. הוא שמע על הקבוצה שלנו וקיבל החלטה שהוא רוצה להתחיל ללכת. באימון הראשון אצלנו, הוא הלך בקושי 50 מטר בעזרתם של המתנדבים, וזו גם הייתה הפעם הראשונה שהוא הולך מזה שנים, ולכן זה היה מאורע יוצא דופן. החיוך המרוח על פניו ותחושת האושר של כל מי שנכח במקום, הפכו את הרגע הזה עבורי לבלתי נשכח".
כשהזוגיות בשיא תפארתה ועוצמתה, בני הזוג מביאים יחד אור לעולם. ביטוי לכך ניתן למצוא גם אצל עדי וגיא. "העיסוק בליווי ואימון אנשים עם צרכים מיוחדים, השפיע בצורה מאוד עמוקה על האופן בו אני מתייחס לבני אדם בכלל ולאנשים עם מוגבלויות בפרט", מספר גיא ומוסיף: "ההתנדבות הוסיפה לחיים שלי הרבה משמעות, ובזכות הפעילות אני זוכה להרבה רגעים של שמחה ואושר. במסגרת ההתנדבות זכיתי גם לאהבה גדולה וזה בהחלט כיף גדול להיות בפעילות מדהימה כזאת ביחד עם בת זוג".
עדי מאשרת ומוסיפה: "ההתנדבות תורמת לזוגיות שלנו. אנחנו מתגייסים להרבה פעילויות חברתיות יחד, כזוג, ונחשפים לאנשים מקסימים ומיוחדים שללא מסגרות הפעילויות ההתנדבותיות בה אנו עוסקים כיום, לא היינו נפגשים איתם לעולם".
גדולים מהחיים
גם עדי נעמן (31), שחקנית במקצועה ועובדת במוזיאון הילדים בחולון, ועמרי נעמן (29), טבח במסעדת המזנון של השף אייל שני, נפגשו במהלך התנדבותם בעמותת 'גדולים מהחיים', עמותה שהוקמה מתוך מטרה לשפר את איכות חייהם של ילדים חולי סרטן ומשפחותיהם.
לשאלתי מה גרם לעדי ועמרי להתנדב, משתף עמרי: "חבר שהתנדב בעמותה פנה אלי וביקש שאחליף בהתראה של ימים ספורים מתנדב אחר שאמור היה ללוות קבוצת ילדים חולי סרטן לטיול מתוכנן לאורלנדו. בשל ההתראה הקצרה ומתוקף היותי בעל דרכון זר, הייתי הראשון שהוא פנה אליו. כששמעתי במה מדובר הסכמתי מיד, וזו בעצם היתה הפעם הראשונה שהכרתי את עמותת 'גדולים מהחיים' שהתגלתה כעמותה משפחתית, ומאוד מיוחדת, החל מהילדים דרך המשפחות, המתנדבים והתורמים שפשוט נותנים ללא גבולות".
"גם אני מצאתי את עצמי שם", מספרת עדי ומרחיבה: "סבא שלי נפטר ממחלת הסרטן, מה שנטע בי תמיד רצון עז להילחם בה. הייתי בשנה ג' של לימודי המשחק בבית צבי וראיתי מודעה בבית הספר שמחפשים מדריכים לשבוע של מחנה הקיץ של העמותה. הרגשתי שזה בדיוק מה שאני צריכה ורוצה - לתת משהו מעצמי, משהו שימלא אותי וימלא אחרים".
כשאני מבקשת לדעת איך הם הכירו, עדי מתרגשת ומשתפת: "הוצע לי במסגרת ההתנדבות ללוות טיול ללוס אנג'לס. היה ברור לי שזו הזדמנות של פעם בחיים ושאין מצב שאני לא הולכת על זה. בהמשך התברר לי שהפעם אני לא רק מדריכה חברתית, אלא מלווה צמודה לילדה שעד היום אני בקשר איתה. בטיול המיוחד הזה הכרתי את עומרי, האהבה של חיי. לא תיארתי לעצמי שבטיול הזה אפגוש את בעלי לעתיד. מה שיותר ריגש בכל העניין הוא שהייתי עם קבוצת בנות בגיל ההתבגרות שגם אצלן בצבצו ניצני התאהבות בטיול, ומצאתי עצמי, יחד איתן, חווה פרפרים בבטן ומתאהבת כמו בפעם הראשונה".
"מיד כשהפגישו בינינו שמתי לב שעמרי אדם מיוחד, מלא באהבה ונתינה אין סופית, אדם ששם את הזולת לפניו כמעט תמיד, דואג קודם לאחרים, אוהב לראות אנשים שמחים ומאושרים, נוגע עם ובלי לגעת - כמו במגע קסום כזה, ומצחיק. טוב, אני לא אובייקטיבית. אני מאוהבת בו קשות".
עמרי מחייך ואומר: "אני לא יודע בדיוק מתי הבנתי שעדי היא האחת שלי, אבל מההתחלה ידעתי שיש לי משהו מיוחד מאוד בידיים. בהתחלה היא מצאה חן בעיניי ויזואלית, ובמהלך ההתנדבות שלנו בעמותה ראיתי כמה היא נהדרת עם הילדים, והבנתי עד כמה היא מצחיקה אותי. היא מדהימה. נישאנו לפני כשנתיים ותשעה חודשים, ויום לאחר מכן נולד לנו גיא שלנו".
"במסגרת ההתנדבות", מספר עמרי, "הגיע לאוזני סיפור של ילד מדהים שאוהב לבשל ויודע ליהנות מקולינריה. הילד ביקש לפגוש את אייל שני, השף במסעדה בה אני עובד. בתיאום עם אייל, ששיתף פעולה בשמחה, סידרנו שיגיע ל'סלון' מסעדת היוקרה של אייל, אך בעקבות הרעה במצבו העניין לא יצא לפועל, ובמקום, החלטנו להגיע עם אייל אליהם הביתה ולהכין ארוחה אצלם בבית.
"האמת היא", מתרגש עמרי, "שאני לא בטוח למי הרגע הזה היה יותר משמעותי, לנו או לילד. מה שבטוח, הכרתי שם את משפחתו מעוררת ההערצה. את זה אני לעולם לא אשכח". - "את מבינה", מוסיפה עדי, "אנחנו בכלל לא חושבים איך לשלב את ההתנדבות עם החיים שלנו. בשבילנו זה כמו לאכול ולשתות. כשאין מזה אנחנו מרגישים שאנחנו רעבים וצמאים שוב. ההתנדבות מרגשת אותי, מספקת אותי, לפעמים מאד מעציבה אותי, אבל בעיקר מאתגרת אותי בטירוף ומעניקה לי המון כוח".
מחוזות של נתינה
ליאורה (27) מהנדסת חומרים וכימיה, ונועם (28) מהנדס חשמל ובעל תואר שני במנהיגות פוליטית, הכירו עוד קודם להתנדבותם בעמותת 'ידידי עתידים' . "שנינו מנצרת עילית", משתף נועם, "שם גדלנו והתחנכנו. ההיכרות שלנו התחילה ממש בגיל צעיר, כבר בחטיבת הביניים, אולם הקשר בינינו החל במהלך התיכון, בזמן שהיינו פעילים במסגרת תכנית 'קדם עתידים' לתלמידים מצטיינים מהפריפריה.
"במסגרת התכנית, התנדבנו יחד בלימוד תלמידים צעירים בחטיבת הביניים את מקצועות המדעים, ואף חנכנו אותם חברתית ושימשנו עבורם מודל ודוגמה".
ליאורה מדגישה ש"הבחירה בעתודה הייתה בחירה הדדית. 'ידידי עתידים' מיועדת למצטיינים מהפריפריה, ולשמחתנו היינו מהתלמידים המובילים כבר בתיכון ואחר כך כסטודנטים בטכניון. מעבר לכך, היה לנו חיבור מושלם עם הרעיון, האנשים והחזון של התכנית, שבאה באמירה ברורה: יש בפריפריה תלמידים מצטיינים, ועם קצת רוח גבית הם יכולים להגיע לחזית הטכנולוגית והמקצועית של צה"ל ובהמשך גם בתעשייה.
שמחנו שניכרה בדרכנו הזדמנות להיות האנשים שמלווים תלמידים צעירים בדרכם להצלחה".נועם מוסיף כי "היכרותנו היתה טבעית ומתבקשת. לשנינו היה ברור כשמש שלמרות גילנו הצעיר, מצאנו האחד את השנייה. בסוף כיתה י"ב היינו כבר זוג רשמי. החיבור בינינו, שנוצר במסגרת ההתנדבות, גרם לנו לבחור יחד ללכת בסיום התיכון לתכנית עתידים בצה"ל, המהווה המשך ישיר לתכנית שבתיכון. דרך התכנית למדנו יחד לתואר ראשון ובמקביל המשכנו להתנדב בקידום וליווי תלמידי תיכון בערי הפריפריה השונות".
לדברי ליאורה, "'עתידים' מלווה אותנו כבר 10 שנים, משך הזמן בו אנו יחד. מבחינתנו מדובר בחלק בלתי נפרד מהחיים. כשיש את הפעילות הזו בחיים, כל שאר הדברים מקבלים משמעות אחרת, והופכים לבלתי מובנים מאליהם".
סגירת מעגל
רגע אחד זכור לליאורה ונועם גם יחד: "הגענו יחד לנצרת עילית - העיר בה גדלנו, ונאמנו מול 200 תלמידי התיכון בו למדנו, שישבו באותם הכיסאות בהם ישבנו מספר שנים קודם לכן. בקהל היו גם צוות המורים, והתחושה הייתה של סגירת מעגל וגאווה גדולה".
"לאורך העשור בו אנחנו יחד", ממשיכה ליאורה, "חווינו המון חוויות משמעותיות ומעצבות, טיילנו המון בארץ ובעולם, למדנו, התפתחנו והתבגרנו, ו'עתידים' הייתה לאורך כל הדרך חלק בלתי נפרד מהתהליך המופלא הזה.
"בכל רגע הייתה לנו הידיעה כי אנחנו עושים יחד משהו משותף שמקדם את החברה הישראלית, מצמצם את הפערים בין המרכז והפריפריה ומסייע לצעירים מצטיינים רבים להגשים את החלומות שלהם. הידיעה הזו העצימה את הקשר בינינו והוסיפה לו נדבך נוסף שחיזק אותנו כזוג".
שלושת הזוגות האלה הם דוגמה חיה לאנשים שחיים בתדר של אהבה, מרגישים אחריות כלפי החברה בה אנו חיים. הם ההוכחה החיה לכך שנתינה טהורה לאחר היא קבלה של אהבה לעצמנו. הם המחישו לי מעבר לכל, שהנתינה (התנדבות) עבורם היא פינה שקטה, טהורה ומרגשת, הנותנת טעם ומימד נוסף לחיים וגם לזוגיות.
ואם אתם עדיין תוהים איפה נמצא החצי השני שלכם, אתם מוזמנים להתחיל להתנדב בעצמכם או לחפש אותו בפייסבוק של ערוץ יחסים.
לפנייה לכתב/ת 
