לך תתחיל עם בחורה כשאתה מגמגם
בדרך כלל דייטים בעולם הווירטואלי הם די פשוטים. אתה נכנס לאתר היכרויות, שולח 100 הודעות, מקבל 10 תשובות ומזה יוצא דייט אחד. אבל במקרה של מגמגם, ובכן, זה כבר הרבה יותר מורכב
אומרים שהעולם מתחמם. אני יודע בדיוק למה הוא מתחמם והסיבה פשוטה לחלוטין: העולם מתחמם כי הוא מתכווץ, הוא מתכווץ כי היום אני יכול לומר שיש לי ידידה מסלובניה, ידידה מארגנטינה ועוד אחת מהודו. והכול בזכות לחיצה של כמה כפתורים באינטרנט.
עוד בנושא:
בתור ילד מגמגם, לא העזתי להתחיל עם בחורות
בואו להכיר רווקים גם בפייסבוק של יחסים
כל הסיפורים החמים - בפייסבוק של ynet
לפעמים אני יושב על המחשב ושואל את עצמי מה היה קורה לו הייתי חי בתקופת האבן, איך לעזאזל הייתי מתחיל עם בחורה כשאני מגמגם. למזלי דיברו שם ג'יבריש אז כנראה שלפחות שם, הייתי מסתדר. אבל מה היה קורה ללא אינטרנט היום? או למשל במידה והייתי חי בהודו באיזה כפר אי שם בשום מקום? וזה לא רחוק מהמציאות, זה רחוק החלטה אחת קטנה ומבריקה של סבא שלי - לעלות לארץ.
אז אני מדמיין את עצמי אי שם בכפר הודי קטן, עובד במלון ומארח ישראלים. אני מביט על החדרנית היפהפייה שאני מאוהב בה כבר שנים. "הפעם אני חייב להתחיל איתה, זה חייב לקרות היום!", אני אומר לעצמי, ואז היא עוברת לידי, זו ההזדמנות הכי גדולה שלי ו...אני נזכר שאני מגמגם ושותק.
"אין! זה בלתי אפשרי!" אני אומר, פשוט לא מסוגל להתחיל איתה. אני חוזר למציאות. למזלי, אני גר בארץ והיא, היא כנראה תישאר פרי דמיוני, מה שכנראה היה קורה גם אם היא הייתה חיה בישראל. מקסימום, הייתי מוצא אותה בפייסבוק.
מבצע קינו
רק לאחרונה ביקשתי מחבר שלי שידבר עם בחורה שאני רוצה וככל הנראה גם היא רוצה אותי, כי עובדה שבכל פעם שאני באזור שלה היא לוטשת בי עיניים כאילו הייתי ברוס וויליס (למה דווקא וויליס? כי הוא מגמגם לשעבר). אז שלחתי אותו עם תוכנית עבודה, וקראנו לשליחות שלו - "מבצע קינו", כמחווה לקוונטין טרנטינו.
כל שהוא היה צריך לבצע זה להוציא ממנה את שם המשפחה שלה. הוא שאל מייד "איך בדיוק?" בעודו מנסה באלגנטיות לחמוק מלהתחיל איתה עבורי, אבל אני, בלי לחשוב פעמיים, אמרתי לו "תגיד לה שהיא מוכרת לך ותשאל 'איפה למדת? במודיעין? באיזה תיכון? אולי עבדנו יחד? טוב נו, מה שם המשפחה שלך?" בום, יש שם משפחה.
אתם בטח שואלים מה הקשר לשם המשפחה, ובכן, בעידן הפייסבוק שכאמור מכווץ מיליארדי אנשים יחד, כולל כמה סבתות שלי שלא יודעות להשתמש במחשב אבל מצד שני רשומות בפייסבוק, שם מלא זה כמו למצוא זהב, או לפחות - את המפה לזהב. לבסוף המבצע יצא לפועל ובהצלחה יתרה יש לומר, כי השם משפחה גלש אלי בסופו של דבר.
בשיא ההתלהבות הקלדתי אותו בפייסבוק והנה היא (שמה שמור במערכת כי אפילו היא לא יודעת שבדקתי אותה), בעלת השם המוזר הזה, ניצבת מולי על מסכי. הפעם לא הגמגום היה זה שעצר אותי מלשלוח לה הודעה, אלא העובדה שפשוט מאוד יש לה חבר.
בדרך כלל דייטים בעולם הוירטואלי לא מצריכים שליחויות כפי המתואר לעיל, הם הרבה יותר פשוטים. אתה פשוט נכנס לאתר היכרויות, שולח 100 הודעות, מקבל 10 תשובות ומזה יוצא דייט אחד. אבל עד לדייט עוברים עוד הרבה מים בירקון. כשמדובר על גבר שאינו מגמגם, הזוג היה יוצא אחרי גג שבוע של צי'טוט, אבל במקרה של מגמגם, ובכן, זה כבר לוקח הרבה יותר זמן.
אני, למשל, אף פעם לא מבקש את מספר הטלפון שלה. אני יודע שאני מתקרב לשם בכל פעם שאני בצ'ט עם הבחורה, אבל מתפלל שזה לא יקרה. עד שיום אחד, נחה עליה הרוח ואני מתעורר בבוקר עם הודעה של מספר טלפון ו"תתקשר אלי". אני חוזר לישון, מנסה לא לחשוב על גמגום או על איך אני מדבר איתה.
לאט לאט אני מעכל את המכה, שולח סמסים ומעביר הודעת בווטסאפ בתקווה למשוך עוד קצת זמן, לתת לה עוד כמה סיבות להיות סבלנית איתי ברגע שהיא תשמע אותי. אני אומר לה שאני עסוק, כן בדיוק, כלומר, עסוק בלמצוא סיבות ללמה אני עסוק. "תשמעי, אני עובד בקולנוע והמכונות עושות רעש מטורף, אז נדבר ב-1 בלילה" והיא עונה, "הא טוב אז נדבר מחר, ב-1 אני ישנה".
ככה אני מושך את העניין, עד שמגיע הרגע המכריע. נקודת האל-חזור קוראים לזה. אני כבר קובע איתה שיחה בשעה מדויקת ששנינו פנויים לחלוטין. אני מתקשר לחבר שלי קודם בכדי להרים קצת את הביטחון. הוא מסכן, אין לו מושג למה התקשרתי, הרי אני אף פעם לא מתקשר אליו, אנחנו מדברים 5 דקות ואז מגיע הרגע הגדול. הנה, הבטחתי שאתקשר בשעה 9, טוב אני אתן עוד כמה דקות בכדי שלא אצא תלותי ונזקק מידי.
אני מנסה לנשום עוד כמה דקות, לוקח אוויר ואז ב9 ו-3 דקות מתקשר. יש צליל חיוג, אני ממתין ומתפלל לכל אלוהים אפשרי שהיא לא תענה. היא עונה. פאק! עכשיו התפילות עדיין מכוונות לאותו מקום, רק בבקשה לא לגמגם. אנחנו מדברים, שואלים שאלות מטופשות, עונים תשובות מטופשות.
אני חומק מלהשמיע לה את הגמגום שלי. משנה במהירה מילים שאני מגמגם בהם, היא לא רואה את העיוותים הקטנים בפנים. ואני יוצא מזה בשלום... אבל לא לאורך זמן... קבענו מחר דייט בשעה 9. אלוהים ישמור.
ב – 19 בפברואר אמב"י - ארגון מגמגמים בישראל, יקיים את אירוע פתיחת שנת הפעילות שלו. במרכז האירוע תהיה הקרנת בכורה של סרטו של אמיר ראג'פורקר - "איך לא לומר אני אוהב אותך?". אמיר ראג'פורקר הוא מפיק, תסריטאי ובמאי.
לפנייה לכתב/ת 
