השדכנית: נפרדנו 21 פעמים לפני החתונה

הרגע שהתאהבתי בו היה מסובך. הייתי סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, למדתי כלכלה ומנהל עסקים, עבדתי בניקיון כדי לממן את הלימודים ובדיוק הכרתי מישהו - בחור דתי, שסיים תואר בהנדסת כימיה, בחור מקסים שלכולם, חוץ ממני, היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שנתחתן.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק של ynet

כסטודנטית עבדתי בניקיון, ובאחת המשמרות שלי הופיע בחור בשם רחמים. שם המשפחה הקודם שלי הוא רחמים, והעובדה הזו מיד משכה את תשומת לבי. הוא הגיע לשם וברגע שהוא עבר את המפתן, הרגשתי כאילו מישהו הדליק את כל הפלורוסנטים. זה נשמע כמו קלישאה, אבל ממש כך הרגשתי. נפתח בינינו דיאלוג. אמרתי לו ששם המשפחה שלי הוא רחמים והחיבור היה מיידי. לפני שהכרנו בכלל, הוא כבר עזר לי לסיים לנקות את המשרד שבו הוא עבד בעצמו.

אחר כך יצאנו יחד לאכול משהו ותוך זמן קצר נהיינו ידידים מאוד מאוד טובים, אבל לא יותר מכך. למה? ובכן, בגלל שהוא היה אדם חילוני ואילו אני דתייה והיה לי ברור שאת הבית הזוגי שלי אני בונה אך ורק עם אדם דתי. כל אופציה אחרת לא הייתה קיימת מבחינתי.

עוד בנושא:

למה קשה להתמודד עם פרידה ללא קלוז'ר?

בגיל 48 סוף סוף הבנתי מה זאת אהבה

מאחר שהוא כל כך מצא חן בעיניי וכאמור, לא אפשרתי לשום דבר בינינו להתפתח, הייתי מוכרחה לעשות עם זה משהו, אז פשוט הכרתי אותו לכל החברות שלי. תבינו, שדכנית זה אופי. זה טמון בדי.אן.איי שלי מילדות (עשיתי את זה מאז שהייתי בתנועת בני עקיבא בנעוריי. לראייה - חלק מהמדריכים שלנו – אני חיתנתי. וגם אחר כך, המשכתי לשדך לכולם. אז גם לרחמים, ניסיתי לשדך. זה היה טבעי מבחינתי).

נצמדתי לאותו חבר דתי שלי (בעצם כבר עמדתי להתחתן איתו!) ופשוט הכרתי את רחמים לכמה חברות שלי. ואז קרה דבר מעניין שחזר על עצמו שוב ושוב.

כל מי שיצאה איתו, יום למחרת התקשרה אליי לדווח איך היה ושמעתי שוב ושוב בדיוק את אותו טקסט: "הראלה, הוא כזה מקסים, הוא מדהים באמת. מצא חן בעיניי מאוד. רק יש בעיה קטנה - כל הערב הוא ישב ודיבר עלייך! מה את שולחת אותו להכיר אותי, תצאי איתו את!".

כך, אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. לא הבנתי מה קורה. האם כל החברות שלי השתגעו? אמרתי להן "תשמעו, בנות, הוא לא דתי, זה לא בא בחשבון. אנחנו רק ידידים טובים". אבל הלב דיבר אצל שנינו. דיבר ובגדול.

לא רצתה אותו כי הוא לא דתי. הראלה ורחמים(קרדיט: הראלה ישי)

לשים פס על העולם

גם היום, אחרי עשרים וחמש שנה, אני מתרגשת כשאני נזכרת ביום שבו החלטתי שאני שמה פס על העולם והולכת עם הלב שלי, הולכת עם רחמים, ופותרת את הנושא הדתי-לא דתי שמפריד בינינו. רציתי רק אותו. לא הייתה לי נוסחה. דיברנו על כך המון. אמרנו שמתוך אהבה, כבוד, הבנה, ואמפתיה נפתור יחד הכל, דבר- דבר. קפצנו למים ויצאנו לדרך.

ההורים שלי היו בהלם. הם לא הסכימו לשמוע בכלל. אמא שלי לקחה את זה אולי קצת פחות בחומרה, אבל אבא שלי לא הסכים לשמוע בשום פנים ואופן. הפריע לו שרחמים הסתובב איתי עוד כשהיה לי חבר דתי, מישהו שהייתי אמורה להתחתן איתו. הוא לא קלט ש"הפושעת האמיתית" זאת אני. נקלענו לסרט תורכי. ממש. מלחמה ענקית. כל בני המשפחה היו מעורבים בדרמה - בכי, דמעות, סצנות... הכל היה שם.

הספקות לא עברו עד שלמדה לשחרר. ישי ובעלה(קרדיט: פוטו יחיאל)

במשך התקופה הסוערת ההיא נפרדתי מרחמים לא פחות מאשר 21 פעמים עד שהחלטתי סופית. הפחדים שלי היו עצומים. הספקות לא הרפו ואחרי 21 פרידות וחזרות, בסוף הבנתי שהאהבה יכולה לנצח. לרחמים היתה סבלנות אינסופית לתהליך המתיש שעברתי והעברתי אותו, והוא תמיד חיכה לי.

דיברנו בלי סוף על העתיד והחלטנו יחד שהאהבה וההבנה והרצון הטוב להיות ביחד יפתרו הכל. הוא יבוא לקראתי ואני אבוא לקראתו. רחמים היה מוכן לקבל על עצמו את הדברים שהיו חשובים לי - שחינוך הילדים יהיה בדרך של בני עקיבא (על זה לא הייתי מתפשרת לעולם). זה מה שהכי רציתי בעצם וזה לא הטריד אותו, הוא אמר שזה מקובל עליו. את נושא שמירת שבת הוא גם היה מוכן לקבל על עצמו וכמובן את נושא הנידה. בכל היתר, השארתי לו חופש אמיתי ומלא.

אני תמיד אומרת לאנשים שמגיעים אליי, לאלה שמחפשים בני זוג פוטנציאליים ולא מבינים למה זה לא קורה להם, שלאהוב את בן הזוג זה לא לאהוב את מה שאת אוהבת, זה לאהוב את מה שהוא אוהב ולהפך.

אני כיבדתי את מה שהוא אוהב והוא כיבד את כל מה שאני אוהבת, וככה הצלחנו לחיות, להקים משפחה, וככה אנחנו יכולים להתקיים כזוג עד היום. הסיפור של רחמים ושלי הוא הדוגמה הכי טובה שאני יכולה לתת לאיך שני קצוות מתחברים, איך עושים פשרות, איך הולכים האחד לקראת השני. ואני ממשיכה לחפש הזדמנויות לספר על זה ובגאווה.

כמו שאמרתי, החיים יחד על פי העיקרון הזה אף פעם לא קלים. יש מחירים, יש התמודדויות, אבל השכר עצום והתמורה אדירה: לחיות באהבה, לממש אותה, לאהוב ולהיות נאהבת, לתת דוגמה של קשר זוגי אוהב לילדים. מי צריך יותר מזה?

• בואו להכיר רווקים ורווקות גם בפייסבוק שלנו.
  

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים.