עוברת לגור עם החבר. מקווה שלא אתחרט
איך ישפיע עלינו השינוי הזה? האם נהפוך מזוג אוהבים לזוג שותפים רבים? האם נריב על דברים קטנים כמו כביסות, ניקיונות, קניות וכלים? מה יהיה עם הכסף? ומה עם הספייס?
אני מוציאה חולצות מהארון שלי לתוך מזוודה פתוחה על רצפת החדר, והידיים שלי רועדות, לא משום שזאת פעולה מסובכת או כזו שאני עושה פעם ראשונה בחיים, אלא בגלל שהנסיבות לכך מהוות עבורי תקדים מטורף: אני אורזת בגלל שאני עוברת לגור עם חבר שלי (!). לראשונה בחיי שאני עושה כזה דבר גדול כמו לעבור לגור עם בן זוג.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק של ynet
אין ספק שזה צעד מרגש, משמח ומשמעותי, והמחשבה עליו מחכה לי בבית כל ערב מחממת את לבי באושר ומעלה על פניי חיוך רחב שנפרס לו מאוזן לאוזן. אבל לא משנה כמה אני שלמה עם ההחלטה ועד כמה אני בטוחה ומאמינה בה ובנו, המחשבות לא מפסיקות להתרוצץ לי בראש.
מזוג אוהבים לשותפים
איך ישפיע עלינו השינוי הזה? האם נהפוך מזוג אוהבים לזוג שותפים רבים? האם נריב על דברים קטנים כמו כביסות, ניקיונות, קניות וכלים? ומה יהיה עם הכסף? ומה עם הספייס? ומה אם ארצה לספר לחברה שלי משהו שהוא אמר בזמן שהוא בדירה? ומה אם זה מוקדם מדי? המעבר הזה, שמאוד מרגש ומשמח אותי, מביא איתו לא מעט הרהורים ומחשבות.
עד בנושא:
לגור איתו: לעבור לגור עם החבר ולשרוד
קוסם קוסם אבל איך אתה משלם שכר דירה?
אני מניחה את החולצה באיטיות במזוודה ומנסה להבין מאיפה מגיעות כל המחשבות והתהיות האלה. הרי בחודשים האחרונים אנו ישנים יחד מדי לילה, ומבלים זמן רב יחדיו. אז מה בעצם כל כך שונה? ראיתי הרבה זוגות שעברו לגור ביחד ושמעתי הרבה סיפורים: מזוגות שהקשר ביניהם רק השתפר אחרי המעבר, ועד כאלו שנפרדו חודש אחריו, וזה בלי להזכיר זוגות שמתגרשים אחרי שנים של נישואין.
ככתבת לענייני יחסים, גם לסיפורים הכי קיצוניים יש נטייה להתגלגל לאוזניי ואפילו יצא לי להכיר זוג שעבר לגור יחד ישר אחרי הדייט הראשון והם חיים היום באושר עם ילד ראשון בדרך. אבל, מה שלא יצא לי לשמוע עליו הוא זוג שלא הסתדר במגורים משותפים וחזרו לגור בנפרד אך נשארו יחד, ומאוד אתפלא אם אפגוש בכזה.
מכאן שהתוצאה הסופית של המעבר הזה בינארית – היא תיקח את הקשר לכאן או לכאן, וכנראה שפה קבור הכלב. אמנם, כמו בכל מבחן, טווח הציונים פה רחב, אבל התוצאה הסופית זהה לכזו של קורס בחירה סוג ג' באוניברסיטה שבו אפשר רק להיכשל או לעבור. כישלון במקרה הזה משמעו פרידה, והצלחה תתועל כאמור לחתונה. אלו הן שתי אפשרויות קיצוניות שעלולות להיות מאוד מפחידות עבור זוג בתחילת - אמצע דרכו.
אומרים שאם זה לא שבור – אין סיבה לתקן את זה, ואני מסכימה. למה לתקן דבר טוב? מה קרה ללנוח קצת על זרי הדפנה וליהנות מהזוגיות המדהימה שהגיעה בתום מיליון דייטים ולא מעט קשרים די גרועים? כל כך קשה למצוא זוגיות טובה בימינו, אז עכשיו להוסיף על זה את האתגר של מעבר לדירה משותפת? מה קרה ללהיות זוג צעיר ומאוהב בלי כביסות, ניקיונות וכלים? האם איבדנו את הזכות ליהנות מאהבה נטולת משכנתא וחשבון בנק משותף, רק בגלל שנפרדנו כבר משלושה עשורים מחיינו (2.87, אבל מי סופר)?
מצד שני, מה האלטרנטיבה? לחלק את המלתחה לשתיים ולשלם שכירות כפליים? לחיות עם שני ארונות ולשכוח את המגפיים החומות אצלו כשהשחורות שבדירה שלך לא מתאימות למה שאת רוצה ללבוש? לסחוב שני תיקים ושלוש שקיות מדירה אחת לשנייה כל יומיים בערך?
חוץ מזה, למרות התהיות והמחשבות, חשוב לזכור שמעבר משותף לא מכיל רק מבחנים כבדים וסוגיות הרות גורל. הוא גם הזדמנות לחוות מקום משלנו, בית משותף, מקום לארוחות ולסדרות חדשות ביחד בערב, מקום לסופי שבוע חורפיים רגועים מתחת לפוך ולשנ"צים משותפים בחזרה מהים ביום שישי קיצי.
אבל תבינו, אני לא רוצה רק ציון עובר, אני רוצה לסיים בהצטיינות, ואפילו להיות מצטיינת דיקן אם אפשר (אפשר?). אני מתכוונת להוציא את המיטב מהמעבר הזה, להתרכז בדברים הטובים שמגורים משותפים מאפשרים, וליהנות מהזוגיות בדיוק כפי שעשיתי עד כה.
אני מקווה שבעוד כמה חודשים אקרא שוב את הטור הזה ואצחק על עצמי ועל הדאגות המוגזמות שלי, ויש לי תחושה שהוא יהיה שם לידי כשאעשה זאת. בינתיים, אני ממשיכה לארוז, יש לי עוד הרבה עבודה.
בואו להכיר רווקים ורווקות בפייסבוק של ערוץ יחסים
ל"ערה?"- דף הפייסבוק של עדי רם.
לפנייה לכתב/ת 
